הרעש התקשורתי שעוררה תנועת ש"ס בשבועות האחרונות מעלות שאלות רבות.
אחת השאלות ואולי הגדולה שבהם התעוררה לאחר ששמעתי ראיון של יוסי אליטוב, מקורבו של יו"ר תנועת ש"ס אצל רזי ברקאי.
בראיון נשמע אליטוב מאשים בין היתר את דגל התורה וחצרות החסידות במצבה הקשה של תנועת ש"ס. ברקאי שואל את אליטוב מה קשורים גפני ודגל התורה ואליטוב משיב: "ברגע שאריה דרעי פנה לעזרה בשבועות האחרונים ללא מעט אנשים ואמר להם חברה, הבית בוער, אם לא תקחו איתי ביחד אחריות ואם לא תביאו איתי ביחד את המהלך ש"ס תעלם, והוא קבל כתפיים קרות גם מהמפלגות החרדיות.... ואם הבית בוער אז זה כולם.... ואם צריך לבוא ולהציל את ש"ס ולהכין אותה לבחירות הבאות זה מחייב ליכוד שורות של כולם". בהמשך טען אליטוב כי זאת הסיבה שחברו אריה דרעי פרש מהחיים הפוליטיים.
הדברים היו קשים מאוד לאוזני. מפלגת ש"ס שקמה לפני עשרות שנים על מנת להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את העצמאיות והכבוד לעולם התורה הספרדי. מפלגה שבמשך מס' קדנציות מקבלת מעל 10 מנדטים, הרבה יותר מאחותה המבוגרת והצנומה – דגל התורה. מפלגה שבמשך שנים רבות נמצאת בקואליציה וחבריה מעטרים את שולחן הממשלה בשרים וסגני שרים נכבדים.
הייתכן שמפלגה כזאת תגיע למצב גרוע כל כך, ממש עד שערי מוות, כמאמר האומר-הבית בוער, תקרא בתחנונים לאחותה המבוגרת אך הקטנה ממנה לבוא ולהושיע אותה מהתרסקות?
האם פעם אחת בכל ההיסטוריה שמענו את דגל התורה יוצאת בקריאות מצוקה כגון אלו לעבר ש"ס? גם במצבים הקשים ביותר כאשר יצאה קבוצה מדגל התורה והתמודדה מולה ברשויות המקומיות, הצליחה מפלגה זו להתמודד בעצמה עם בעיותיה.
האם אין זו בושה עבור מפלגה זו להעלות על דל שפתייה טיעון שכזה למצבה הקשה? טיעון שנישמע לא מעט גם מחברי הכנסת של ש"ס. עד כדי כך הגיעה ש"ס לבור תחתיות כשאנשי היו"ר מכתתים רגליהם אצל גדולי תורה האשכנזים בנסיון לקבל מכתב תמיכה ביו"ר הפורש ובתנועה עצמה.
נשאלת השאלה, האם תנועת ש"ס הקיימת כל כך הרבה שנים, עם עשרות חברי כנסת, שרים, מנגנונים ומוסדות, עדין לא מסוגלת לשרוד בכוחות עצמה ולנשום באופן עצמוני, לאחר עשרות שנים, יש בכלל זכות קיום במצב שנוצר לאחר הסתלקותו של מרן?
האם לתנועה זו, שבכל בחירות זקוקה לאג'נדה חדשה ומצע חדש ולמרות עשרות השנים שעברו עליה עדין לא הצליחה למצב עצמה באופן ברור במפה הפוליטית, יש עדין זכות קיום?
האם מפלגה שלאחר שנים בכנסת ובממשלה לא מסוגלת לפנות אל השכל הישר של מצביעיה ולבקש תמיכתם באופן של הצגת הישגיה ובמקום זאת פונה לרגשותיהם בצורה הנמוכה ביותר ובזלזול בוטה באינטליגנציה של בוחריה עם הקמת אוהל מחאה מול ביתו של היו"ר הפורש (אוהל שאיבד את הרלוונטיות שלו כבר לפני 13 שנה) יש עדין זכות קיום?
יו"ר תנועה הנמלט מהבית הבוער ללא יכולת להתמודד עם המציאות באופן אמיץ ונחוש, ומשאיר אחריו את הצרות, הבעיות ואנשי מפלגתו, מעיד כאלף עדים כי לתנועת ש"ס אין יותר זכות קיום במפה הפוליטית בכלל והחרדית בפרט.
אכן מתברר כי תנועת ש"ס הייתה אך כלי עבודה בידי קודשו של מרן זצוק"ל ומשאין את מרן אין ש"ס.