עצוב לשמוע בימים אלה כלי תקשורת חילונים, הקיצונים בהם טוענים שהציבור החרדי הוא זה שאשם במגיפת הקורונה, ולכן מגיע לו להיות בבידוד. עצוב עוד יותר לשמוע את כלי התקשורת העולמיים, בהם מיעוט אנטישמי מאשים את העם היהודי ומדינת ישראל במגיפת הקורונה והפצת חיידקים.
כל זה מביא אותי להיזכר בעלילת הדם מהגדולות והנוראות ביותר בהיסטוריה של עמינו לפני 180 שנים (כ"ח באדר א שנת ת"ר).
תחילתה של העלילה היתה בהיעלמותו של נזיר צרפתי בשם תומאסו, יחד עם משרתו המוסלמי, איברהים עמארה.
הימים שהיו ערב פסח גרמו להוצאת עלילת הדם מהבוידם, וכך קונסול צרפת בדמשק, האשים את היהודים ששחטוהו בשביל הדם לאפיית המצות לפסח.
סַפָּר יהודי בשם שלמה חאלק הובא לחקירה, ובעינויים קשים נאלץ להודות באשמה ונקב בשמות שבעה מנכבדי הקהילה שהיו מעורבים כביכול בשחיטה.
וכך נעצרו שבעת החשודים ביניהם ר' משה אבואלעפיה. מצער מאד לדעת שחלקם עונו עד מותם, והאחרים הודו. משה אבואלעפיה היה קורבן למעשי אכזריות גדולים ביותר. פעמיים נמנעה ממנו שינה במשך 3 יממות רצופות, ופעמיים הולקה בשוט על כפות רגליו, ועוד דברים שאי אפשר להעלותם על הכתב. לא נותרה לו ברירה והוא הצהיר שברצונו להתאסלם, וכך הפליל את הרב הראשי של דמשק, שהוא היה המתכנן של הרצח.
השלטונות החלו לחפש את הדם שאוחסן בידי היהודים. הם לא בחלו באמצעים ו-63 ילדים בגילאי 3 - 10 נחטפו ועונו על מנת לסחוט מהוריהם הודאה. השובים ימ"ש עינו את הילדים והוריהם בעינויים מעינוים שונים אשר תצלנה אוזניים משמוע!
השמועה הגיעה אל יהדות העולם ובהשתדלות משה מונטיפיורי הסולטאן העות'מאני הכריז כי חל איסור מוחלט על הפצת עלילת הדם, ובסופו של דבר בסיוע משפחת רוטשילד, שבעת האסירים שנותרו בחיים שוחררו לבסוף, אחרי חודשים ארוכים של עינויים.
20 שנה אחרי העלילה, בשנת 1860 התפרסם בעיתון היהודי באירופה 'המליץ' ידיעה ובה קביעה שהנזיר שטענו שאותו שחטו יהודי דמשק לצורך אפיית המצות - עודנו חי:
"ואיך רגז ורחב לבבנו עתה לשמוע כי נמצא הכומר ההוא והוא מוכר לטורקים בסתר יין שמפניה אשר הוא מכין במערה אשר לו, וכי הקציבו לו לכלכלו כל ימי חייו בתנאי כי יסתתר ויחשב כמת בעיני שוכני תבל".
שנים רבות אח"כ לאחר שהוקמה מדינת ישראל ואירועים כאלה בס"ד לא יכלו לחזור ולשנות, בשנת 1983 (תשמ"ג) פרסם שר ההגנה הסורי, ספר בשם 'מצות ציון', שבו הוא חוזר על עלילת דמשק, לפיה יהודי דמשק רצחו את הנזיר תומאסו כדי להשתמש בדמו.
בשער הספר נראה ציור אנטישמי טיפוסי של יהודי אוכל ילד רצוח, ובהקדמה נכתב שהדברים מקרינים גם על ימינו, שר ההגנה הסורי אף התייחס לשלום עם מצרים שהחל לצבור תאוצה בימים אלו וכתב "אין לעשות שלום עם היהודים, שלא כמו אנואר סאדאת שמכר את נשמתו לשטן".
העלילה מוזכרת בשיר "השר משה מונטיפיורי" (יהורם גאון), בו מסופר שמונטיפיורי סירב לעלות לשמיים עד שיבטל את עלילת הדם. שלא כמו במציאות, השיר טוען שמונטיפיורי היה בן תשעים כשהתרחשה העלילה.
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com