עמירן דביר: הבטחתי לקב"ה לא לחגוג את פסח מחוץ לישראל

״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרון לאמר, כי תבואו לארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם״.

דיני הנגעים - נגעי עור הבשר, נגעי הבגדים וסדר טהרת המצורע שנאמרו עד לפרשה זאת של ״נגעי בתים״, היו נוהגים כבר במדבר וניתנו לעם ישראל הלכה למעשה מייד.

מה שאין כן ״נגעי הבתים״, שלא היו נוהגים במדבר, אלא רק לאחר שיגיעו לארץ ישראל וינחלו אותה.

זאת הסיבה שלא נסמכה פרשה זו לפרשיות הנגעים הקודמות אלא נכתבו תחילה כל דיני הנגעים שנוגעים לאותה שעה כשהיו במדבר ורק אח״כ נכתבה פרשת ״נגעי בתים״ שתנהג רק בעתיד כשיבואו לארץ ישראל וירשו אותה.

לפי דעת הרמב״ם, ״נגעי הבתים״ מופיעים בצבע ירוק או אדום על אחד מקירות הבית ללא סיבה שנראית לעין.

שיעור הנגע הוא כשני גריסים זה לצד זה (שיעור כפול מנגע העור), שיעורים אלו הם הלכה למשה מסיני.

כמו בנגעי הבגדים, גם נגעי הבתים אינם באים בדרך הטבע אלא כאות ופלא שנתן ה׳ לישראל כדי לעורר אותם לחזור בתשובה וכך הם דברי הרמב״ן לעיל בנושא ״נגעי הבגדים״, דברים שנוגעים גם ל״נגעי הבתים״:

״זה איננו בטבע כלל ולא הוה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה׳, יהיה רוח ה׳ עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון, יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי ה׳ סר מעליו, ולכך אמר הכתוב: ״ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם״, כי היא מכת ה׳ בבית ההוא, והנה אינו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה׳ כמו שאמר: ״כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה״, ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אלא מפני שלא יבוא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר ה׳ הנכבד שוכן בתוכה״. עד כאן לשונו.

גם הרמב״ם אומר שאין נגעי הבתים מטמאים אלא בארץ ישראל ודווקא בערים שכבר נחלקו בין השבטים.

דין זה אינו נוהג בחו״ל, כיון שאין זה נחשב ״ארץ אחוזתכם״ וגם אינו נוהג בירושלים, כיון שירושלים אינה נחשבת כאילו חולקה לשבט שזכה בה (יהודה ובנימין) אלא נחשבת כעיר שכל ישראל שווים בה בזכות בית המקדש שבנוי בתוכה.

2:

אם כן למדנו שכשיגיעו עם ישראל לארץ ישראל, לאחר שיקבלו כל אחד את אחוזתו, כשהבתים יהיו בבעלותם, רק אז יתחילו לנהוג נגעי הבתים, שלא כשאר נגעי הגוף ונגעי הבגדים וטהרת המצורע שהחלו כבר במדבר.

בנגעי הבתים כתוב: ״כי תבואו לארץ כנען .. ונתתי נגע צרעת ..״

על פסוק זה אומרת הגמרא במסכת הוריות (י.) ״תניא ר׳ יהודה אומר, בשורה היא להם שנגעים באים עליהם״.

דבר זה צריך ביאור, מדוע דווקא בנגעי בתים הגמרא אומרת שיש בשורה, ועוד, איזו בשורה יש בנגעים ?

את השאלה הראשונה מדוע ר׳ יהודה אמר שיש בשורה דווקא בנגעי בתים אפשר להסביר מלשון הכתוב ״ונתתי נגע צרעת״.

רק ב״נגעי בתים״ כתוב ״ונתתי״, שלא כ״נגעי העור״ ששם כתוב ״אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת״.
או ״איש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות..״.

גם ב״נגעי הבגדים״ כתוב: ״והבגד כי יהיה בו נגע צרעת״, שלא כמו ב״נגעי הבתים״.

כשכתוב בתורה את הלשון ״ונתתי״, ברוב הפעמים פרושו דבר טוב כגון ״ונתתי גשמיכם בעתם״, ״ונתתי שלום בארץ״ ״ונתתי בציון תשועה״, ולכן הבין ר׳ יהודה בגמרא שבשורה היא להם.

נשאר לנו להבין את השאלה השניה, איזו בשורה טובה כבר יכולה להיות ב״נגעי הבתים״?

המפרשים מסבירים שה״כנענים״ שהיו אז בארץ, היו נוהגים להטמין כספים רבים בקירות בתיהם וכשבאו עם ישראל לארץ ישראל וכבשו את בתיהם, לא ידעו שמוחבאים אוצרות בתוך הקירות ובזכות נגעי הבתים, כשפסק הכהן להוציא את האבנים הנגועות, או במקרים מסויימים לנתוץ את כל הבית, גילו יושבי אותו בית את ההפתעה הכספית שחיכתה להם, דבר זה שימח אותם מאד וזאת הבשורה שעליה התכוון ר׳ יהודה.

3:

לפי זה צריכים עיון דברי הגמרא במסכת יומא (י״א:) שם כתוב שנגעי בתים באים כעונש על מי שאינו רוצה להשאיל כלי בית לחברו בטענה שאין לו כלים להשאיל.

אז מגיע הנגע שגורם להוצאת כל הכלים מהבית לפני הריסתו, דבר שגורם לבושה לבעל הבית כשכולם רואים שאכן היו לו כלים להשאיל, אלא שהוא כנראה התקמצן.

במקום אחר כתוב ש״נגעי הבתים״ באים בנוסף לצרות עין, גם על גזל.

אם כן קשה לפי זה מדוע כתוב ״ונתתי״? מה הבשורה הטובה שיש ב״נגעי הבית״ שבאים על עם ישראל כעונש.

ראיתי ב״אור החיים״ הקדוש שמסביר שאפילו ש״נגעי הבית״ באים כעונש על דברים מסויימים וגורמים בושה לבעליהן, עדיין יש בהם בשורה חשובה.

הקב״ה נתן לנו מתנה שבמקרה ומגיע לנו עונש, נקבל אותו קודם כל על הבית שלנו.

אם לא קיבלנו את הרמז ולא חזרנו בתשובה, נקבל את העונש על הבגדים שלנו, כי צמודים הם לגופינו ואמורים לתת לנו רמז יותר גדול.

אם גם אז לא חזרנו בתשובה, יביא ה׳ את העונש ממש עלינו וכמו שמופיע במדרש: אמר ר׳ לוי, אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה.. בתחילה הנגעים באים על ביתו ובהמשך על בגדיו ורק אז על גופו.

כשהיו בני ישראל במדבר, היה להם רק איתות אחד לפני שהיו מקבלים את העונש ממש על גופם, האיתות היה רק על בגדיהם, כיוון שעדיין לא היו להם בתי קבע משלהם.

אך כשהגיעו לארץ, קיבלו בשורה חשובה שה׳ יתן להם עוד רמז אחד נוסף בטרם יענשו בגופם, הרמז שיבוא על קירות ביתם.

4:

כנראה שמצב בו יש התראת ״נגעי בתים״ הוא אכן בשורה חשובה כי היא גורמת לעם ישראל להיות יותר נדבן, לעזור יותר לזולת, לדעת שלכל מעשה יש השלכות ולא הכל נשאר בד׳ אמותיו של הבית, ושלא תמיד ישאר אותו בית על תילו.

לא רק ״נגעי בתים״, גם ״נגעי בגדים״ ו״נגעי הגוף״ הם בשורה חשובה עבורינו.

כשיש לנו כאלו רמזים ברורים, כשהעונש הוא מיידי, יחשוב טוב כל אחד מאיתנו לפני שהוא מוציא לשון הרע, רכילות או שם רע על מישהו אחר.

אם תהיה לנו תגובה מיידית מהקב״ה כשאנו מזיקים לחברינו, נפסיק להזיק אחד לשני, נפסיק לרכל, נפסיק להרוס.

המצב בו חיים אנו היום, מצב שאין לנו את סוג הקשר החשוב הזה עם הקב״ה, הוא בעוכרינו ועושה לנו כחברה רק רע.

הקלות בה כל אחד מאיתנו יכול להזיק לשני בלשון הרע ורכילות גורמת להמון צרות ועונשים גדולים אחרים.

נתפלל כולנו שנקבל במהירה את המתנה של הנגעים שקיבלו אבותינו, כדי שנזהר בלשון הרע ושאר מרעין בישין, כדי שנצליח לבנות חברה יותר טובה ופחות מזיקה.

5:

בליל הסדר של לפני שנתיים כשהיינו רק אנחנו, המשפחה הגרעינית בלבד סביב שולחן הסדר, הבנתי סוף סוף בפעם הראשונה איך ליל הסדר אמור להיראות.

מה באמת רוצה מאתנו הקב״ה בלילה מכונן וחשוב זה.

איך הוא רוצה שנעביר כל אחד לילדיו את מה שקרה באותו לילה לפני אלפי שנים, אותו לילה בו היתה הפסיעה הראשונה ללידת עם ישראל, ללידתנו שלנו.

עד מלפני שנתיים, העברנו משפחתי ואני את לילות הפסח בבתי מלון, ברוב המקרים מחוץ לארץ ישראל.

לא אשקר, היה כיף, היו חברים, היתה אווירה מיוחדת, אבל כנראה לא האווירה שאליה התכוון הקב״ה.

אולי אני טועה, אבל באותו ליל הסדר של לפני שנתיים נפלה בי ההבנה מה פספסתי שנים רבות.

היה זה בעיצומו של ליל הסדר, בין דברי התורה שחלקנו משפחתי ואני באינטמיות כיפית, בין אכילת המעדנים שהכינה אשתי היקרה.

יצאתי למרפסת ביתי, הרמתי ראשי לשמים ואמרתי: ״אבאל׳ה, אני מתחיל להבין מדוע הבאת עלינו את ה״קורונה״, אני מתחיל להבין איך אתה רוצה שנחגוג את ליל הסדר, את חג הפסח.

אבאל׳ה, מבטיח אני לך שלא אצא יותר מגבולות ארץ הקודש בשלושה רגלים, ולא משנה מה יקרה, אין יותר חופשה משפחתית בחוץ לארץ בשלושה רגלים״.

בהרגשה עילאית זו חזרתי לשולחן הסדר והמשכנו בו לתוך הלילה.

עברה שנה ומצאנו את עצמינו במצב דומה, כל אחד בביתו, הפעם עם משפחה וחברים.

עברו שנתיים, הגבלות הקורונה נעלמו ואיתם הגיעו הטלפונים עם ההצעות להופיע ולנפוש בימי פסח במלונות פאר מסביב לעולם.

נזכרתי בהבטחה שהבטחתי לקב״ה וסירבתי לכולם בנימוס, הסברתי להם שאין מצב שאחגוג פסח מחוץ לגבולות ארץ ישראל ולא משנה כמה כסף יציעו לי.

עברה תקופה וקיבלתי הצעה לבוא ולהופיע בחול המועד באחד מבתי המלון בחו״ל.

״תבוא ליום יומיים בחול המועד, תשמח אותנו ותחזור לארץ ישראל, לא תצטרך להיות אצלינו בחג עצמו, רק בחול המועד״.

עניתי לו שאחזיר לו תשובה בהמשך היום.

התקשרתי לרב שלי, זה שבכל בעיה או שאלה שיש לי, איתו אני מתייעץ.

סיפרתי לו על ההבטחה שהבטחתי לקב״ה, שאלתי אם כשהבטחתי שלא אחגוג שלושה רגלים מחוץ לגבולות ארץ ישראל, האם הבטחתי חלה גם על חולו של מועד, או רק על החגים עצמם.

הרב חשב ולבסוף ענה לי שאם אני רק נוסע בחול המועד לשם פרנסה, אין אני מפר את ההבטחה שלי.

את ליל הסדר הקרוב אזכה לחגוג בעזרת ה׳ אצל אבי מורי היקר, יחד עם משפחתי, תוך כדי הקפדה מירבית על הלכות החג, תוך כדי דברי תורה.

קיבלתי עוד הצעות להופעות באותו אזור שאני מופיע בו, הצעות עם פיתוי כספי, הצעות שהיו גורמות לי להשאר בחג שני בחו״ל.

סירבתי לכל ההצעות כי את ההבטחה שלי לקב״ה אני לא רוצה להפר, כי לא שווה לי כל כסף שבעולם לצער את בורא עולם.

חשוב מאד לציין ששיתפתי אתכם במשהו אישי פרטי, אין בדברים אלו כל כוונה להעז להגיד לאחרים מה לעשות ואיך לנהוג, כי מי אני שאגיד? וכמובן שאיני שופט חס ושלום דיעות אחרות משלי, כל אחד והנהגותיו הוא.

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי.