בכל לילה, רגע לפני שהיא עוצמת את עיניה, מדברת אסתר מלכי סטארק עם בתה פרומי ז"ל שנרצחה על-ידי אביה לפני שנה בדיוק.
היא רוצה לדעת שלפרומי יש חיים טובים עכשיו שלא כואב לה והיא מאושרת.
בכל בוקר מתעוררת מלכי למציאות הקשה: פרומי לא תחזור והיא לא זכתה להתנצל בפניה.
בראיון ראשון ל"מעריב", משחזרת אסתר את הרגעים שקדמו לרצח: "באותו בוקר התנהג נחמן בצורה מוזרה ופרומי שחשה בכך, בכתה כל הזמן".
רק בערב, נרגעה כששכבה במיטה ואצבעותיה מוללו בעדינות את שמיכת הפוף הוורודה המעוטרת בדובונים חומים.
ב-22:00 בלילה צעקות רמות מילאו את חלל הבית. אנשין התעקש שהוא המשיח ונעל את מלכי מחוץ לדירה. כשהוא שרוי באמוק הוא תלש את הפעוטה ממיטתה ואחז בחוזקה בכף רגלה השמאלית, כשראשה מופנה כלפי מטה. פרומי פרצה בבכי מבוהל. כעבור שניות נדם קולה. "גם כשהייתי מעבר לדלת, יכולתי לשמוע את פרומי בוכה", עיני הטורקיז של מלכי מאדימות. "התחננתי שלא יפגע בילדה, אבל שמעתי אותו צועק: אני מחזיק אותה ביד והיא שחוטה כמו תרנגולת.
"פתאום שמעתי חפץ שנשבר, בום, בום, בום. חשבתי שנחמן שבר כיסא. רק אחר כך הבנתי שהוא ריסק את הראש של פרומי ברצפה. כל בום קרע לי את הלב. הוא רצח את הילדה ולא היה לי מושיע. עד היום אני שומעת בראשי את קולות הריסוק ואת הבכי שלה. עד היום אני שואלת למה. למה הוא הרג את פרומי?".
בשנה האחרונה אוספת מלכי את השברים. כבת לחסידות תולדות אהרן האדוקה, אמונתה התחזקה. היא מאמינה שהטרגדיה נועדה להעמידה בניסיון, וכי קיבלה את פרומי כמתנה לעשרה חודשים. לפני כחודשיים החלה מלכי ללמוד אימון אישי (קואוצ'ינג), במטרה לסייע לנשים אחרות שחוו טראומה, ובינתיים היא מנסה ליישם את עקרונות השיטה על עצמה. לראשונה הצליחה לשחזר את כל אירועי אותו לילה בו קיפחה בתה את חייה הקצרים. אלא שלאחרונה נודע למלכי כי אנשין, המאושפז במחלקה הסגורה של המרכז לחולי נפש "איתנים," לאחר שנמצא לא כשיר לעמוד לדין, מבקש לצאת לחופשות. מאז, כל לילה, חוזרים אליה הסיוטים. באמצעות עו"ד עדי קידר מנסה מלכי למנוע את ההקלה בתנאיו.
את עדיין חוששת מנחמן?
"כשנחמן יצא לחופש לא אוכל להסתובב ברחוב. הוא יהיה חופשי ואני, הקורבן, אכנס לכלא. אני משותקת מפחד ממנו כמו בהתחלה, כשאיים להרוג אותי. זו טראומה שאי אפשר לתאר. אני חוששת מנקמה ומפחדת שהוא יצליח לברוח מהארץ ולחזור בשם בדוי. לא פעם חשבתי שאולי הייתי צריכה להגיע לדיונים שלו בבית המשפט ולזעוק את הזעקה שלי. עכשיו, כשהוא מבקש לצאת לחופשות, יש לי הזדמנות אחרונה לומר את שעל לבי. עד היום לא הייתי מסוגלת לספר על הרצח של פרומי, עכשיו אני יכולה".
היו אצל נחמן סימנים מקדימים שיכולים ללמד על האסון?
"שום סימן. הוא חי במשך שנים על כדורים פסיכיאטריים ואני לא ידעתי. הוא והמשפחה שלו הסתירו את זה ממני וממשפחתי. שיטו בנו ללא בושה. שנתיים וחצי ישנתי ליד רוצח. נתתי את כולי לנישואים, חשבתי שזה הגבר שלי עד סוף חיי. היום אני יודעת שנחמן סימא את עיניי בלשונו החלקלקה".
לו יכולת, היית שואלת את נחמן מה קרה לו באותו יום?
"בעבר רציתי, אבל אני יודעת שלא אקבל תשובה אמיתית. לפעמים אני רוצה להוציא את הכעס, לתת לו סטירה, אבל אני לא מסוגלת לעמוד מולו. המחשבה שאראה אותו מדירה שינה מעיניי. אין תשובה למה שנחמן עשה. שום תשובה שלו לא תהיה מקובלת עליי לעולם".
ההורים שלו ידעו
מאז שנולדה, נחשבה מלכי בעיני משפחתה לנסיכה. היא גדלה בבית חרדי ירושלמי דובר יידיש. כשהייתה בת 14 התגלו אצלה כישרונות אמנותיים. היא נרשמה לקורס קישוטי עוגות ואפיית עוגות מיניאטוריות, ובמקביל השתלמה בחיתוך אמנותי של ירקות ופירות. בגיל 15 כבר עיצבה שולחנות הגשה באירועים של חברים קרובים. כשהיתה בת 18 התארסה לראשונה ליוצא החסידות, אותו פגשה פעם אחת. כעבור שנה הסתיימו הנישואים ומלכי חזרה לבית הוריה בשכונת כרם אברהם כשהיא בחודש השלישי להריונה. את בתה הבכורה גידלה מלכי לבדה, תוך שהיא עובדת בחנות בדים ולומדת חינוך ילדים.
כשהילדה הייתה בת שנתיים, ניתן היה להציע למלכי שידוך נוסף שיהלום את מעמדה כגרושה. לאחר מספר ניסיונות כושלים, הציע שדכן ממאה שערים להכיר לה את אנשין, סופר סת"ם הצעיר ממנה בשלוש שנים ובן למשפחה מוכרת מירושלים, המשתייכת לחסידות ברסלב. מאחר שהוריו של נחמן התגוררו בלונדון, אביו של השדכן הפך לאפוטרופוס שלו.
"זה נראה כמו שידוך משמים," אומרת מלכי בקול יבש. "נחמן היה בן 20 וגרוש, אבל ראיתי שהוא בוגר. כל יום דיברנו בטלפון ונחמן התנהג כמו בחור אחראי, תומך ומפרגן. היו לנו שיחות נפש והציפיות שלנו לעתיד היו זהות. אני ראיתי בו ברכה והוא ראה בי ניצחון. כבר אז הוא חי על כדורים, והמשפחה שלו חששה שלא יימצא לו שידוך. נפלתי לידיים שלהם כמו פרי בשל והם הסתירו ממני את הסוד הגדול".
הסוד של אנשין היה ידוע למתי מעט, ביניהם האפוטרופוס, העסקן החרדי שבישל את השידוך, דודיו של אנשין המתגוררים בירושלים וחברו הקרוב. זמן קצר לאחר מותה של פרומי התראיינו הוריו של אנשין, נחום ורבקה, לאחד העיתונים והודו לראשונה כי בנם נוטל כדורים פסיכיאטריים מאז שהיה בן 16. "הפסיכיאטר אמר לא להלחיץ אותו בלימודים, להוריד ממנו עומס, להשאיר אותו בבית לתקופה קצרה, ולתת לו שני כדורי ריספרדל ביום. זה מה שעשינו," סיפרו ההורים.
אנשין חי כמעט כרגיל, רק הכדורים הוסתרו בקפידה, אפילו מאחיו ואחיותיו, בניסיון לא לפגוע בסיכוייו לשידוך ראוי. אמו אף סיפרה על ביקורו בלונדון לאחר גירושיו הראשונים. "הוא החליט על דעת עצמו להוריד מהמינון של התרופות", גילתה, "וזה כמובן השפיע מיד על ההתנהגות שלו. לקחנו אותו לרופא והוא הסביר לנחמן שבכל פעם שהוא משנה את המינון זה עלול להיות מסוכן בשבילו". בהמשך הודו ההורים מדוע הסתירו ממלכי את מצבו של בנם. "זו מין עננה שריחפה מעלינו", תירצו. "לא משהו שמדברים עליו, בין השאר כי הרוב לא יודעים. הדחקנו. האמנו שאם הם יסתדרו ביניהם ויחיו יפה, אז הכל יהיה בסדר הפעם".
מלכי לא שיערה איזה מידע קריטי מסתיר בעלה לעתיד. אחיה, יהושע, אדם חשדן מטבעו, בירר על אודותיו בקרב חברי הקהילה ואף פנה למשפחתה של גרושתו של נחמן. גם מי ששיער או ידע על בעיותיו של אנשין מילא פיו מים. אף אחד לא רצה להסתבך. יהושע ומשפחתה של מלכי שמעו רק מחמאות.
ביום הולדתה ה-23 ביוני 2007 עמדה מלכי מתחת לחופה, כשהיא לבושה בשמלה מרהיבה אותה עיצבה בעצמה. היא הייתה מאושרת, הרגישה שמצאה את הגבר המושלם. גם בתה הקטנה התאהבה באנשין ומיד לאחר החתונה כינתה אותו "אבא." הבקעים החלו חצי שנה לאחר החתונה. נחמן נהג לישון שעות ארוכות והתעורר בכל בוקר מאוחר. עבודתו נפגעה ומלכי מצאה עצמה לא אחת ללא כסף למזון. "מי חשב שמדובר באדם הלוקה במחלת נפש?", היא אומרת בשקט.
"מעולם לא ראיתי את הכדורים שהוא לוקח ורק אחרי הרצח נודע לי שהוא החביא אותם בתוך המצית והתפילין. לפעמים היו לו מצבי רוח ושיערתי שזה בגלל הקשיים הכלכליים, אבל האמנתי בזוגיות שלנו. דאגתי לבית חם ומחבק, ולא קניתי בגדים ולא מותרות, רק זוגיות עמדה לנגד עיניי".
כשמלכי גילתה שהיא בהריון, אנשין היה מאושר. לתינוקת שנולדה קראו השניים פרומה, על שם סבתו של אנשין. פרומי, כך קראו לה הוריה, הייתה העתק קטן של אנשין. אותו מבנה פנים, אותן עיניים. המילה הראשונה שהוציא מפיה הייתה "טאטע", אבא ביידיש. פרומי הייתה פעוטה חייכנית וצחוקה המתגלגל נישא בכל הבית.
כשהחובות העיקו על מלכי, די היה לה במבט אחד בילדה המאושרת כדי שהרוגע יפשוט בגופה. בניסיון להקל על קשייהם שילמו הוריה של מלכי מחצית משכר הדירה, מדי פעם רכש אביה מאנשין קלפי מזוזות. אלא שהקשר הקרוב עם הוריה של מלכי לא דמה לקשר בינה ובין הוריו של אנשין. "כל ההתנהלות של נחמן נועדה להסתיר ממני את התרופות", אומרת מלכי. "בכל פעם ששוחח בטלפון עם אמו וביקשתי שישים אותה על רמקול, כמעט תמיד סירב. כשכבר הסכים לעשות זאת היה לו משפט קבוע שנועד להזהיר אותה מלדבר על הנושא הסודי. הוא אמר 'אמא, את בשידור חי. כל רחוב פולונסקי שומע אותך'. היום אני מבינה מדוע".
מדוע לא חשדת בהתנהגותו של נחמן?
הקדוש ברוך הוא עצם את עיניי".
ניסית להתייעץ עם מישהו לגבי מצבו?
"בכל פעם שהלכנו ליועץ נישואים, נחמן היה משתפר לתקופת מה. שיערתי שהכל קשור לקשיי הפרנסה".
נורות האזהרה של מלכי לא נדלקו גם כאשר אנשין נלחץ כשאחת מחברותיה סיפרה על גירושיה הנובעים מהדיכאון של בעלה. "זה היה כחודשיים לפני הרצח," משחזרת מלכי. "בכל פעם שהחברה באה להתייעץ איתי נחמן חקר אותי. הוא התעניין איך החברה גילתה שבעלה לוקח כדורים, איך הוא התנהג בבית ואיזה כדורים הוא לקח. אז לא הבנתי מדוע הבעיות של חברה שלי מציקות לו. פעם אחת הוא הצטרף לשיחה ואמר לחברה שלא תחשוב שהיא נפלה בפח. לרגע לא האמנתי שלי ולחברה יש בעיה דומה. אני זוכרת שנחמן ניסה לגמד את הבעיה של הבעל, אולם כאשר ראה שאני נסערת מהשקר הפסיק לדבר על הנושא".
אשתו של המשיח
בשבועות האחרונים מלכי משקיעה בעצמה, מנסה לא להדוף כל שידוך שמוצע לה. היא מתלבשת בהידור, ותווי פניה העדינים בולטים מתחת לכיסוי הראש המוקפד. למרות שבגדיה והלכותיה משדרים אלגנטיות עדינה, מלכי חולמת על בית נוסף ומשפחה מרובת ילדים. כלפי חוץ היא מפגינה חוסן, אולם השיחה על בתה משסעת את לבה וגורמת לעיניה לדמוע ללא שליטה. את היום האחרון בחיי פרומי מלכי אינה מסוגלת לשכוח, משחזרת כל פרט וכל שלב, לא פוסחת גם על התיאור המכאיב ביותר. היא עדיין מנסה להבין היכן החלה ההתדרדרות הקיצונית של אנשין, עדיין זועמת כשנזכרת כיצד בזדון הוסתרה ממנה מחלתו. אחרי שנה של התחבטויות היא שמה את האצבע על יום חמישי, 24 בדצמבר 2009 בדיוק שבוע לפני הרצח, היום בו חזר נחמן משהות של שישה שבועות בחו"ל.
"הכל היה בסדר אצל נחמן עד שנסע לשנור בארצות הברית", מתלבטת מלכי. "זה היה מוזר כי נחמן נסע להרבה נסיעות סודיות בחו"ל, ומקובל להתרים כסף כשיש לך 11 ילדים ולא כאשר אתה בן 23 ומסוגל לעבוד. בשיחות מארצות הברית הרגשתי שמשהו בו השתנה, אבל חשבתי שהוא עייף מהריצה אחר כסף. כשנחמן חזר לארץ שמחתי, אפילו שהוא בזבז שם את רוב הכסף שקיבל. ביום ראשון הבחנתי שהוא מבולבל. לא הכרתי אותו במצב הזה. הוא דיבר על ביזנס והכל היה לא הגיוני. הייתה לו מין אמביציה והוא לא היה מחובר לקרקע. קבעתי לו תור אצל פסיכולוג. כעבור יומיים הוא בא עם רעיון משונה ואמר שאחד מאיתנו יכול להצהיר בביטוח הלאומי שהוא חולה נפש ואז נוכל לקבל קצבה. נחמן אמר שאם יגיעו בדואר תרופות או זריקות, הוא ישליך הכל. לא הבנתי אותו, חשבתי שהרעיון מסוכן. היום אני יודעת שעול התרופות שקנה באופן פרטי הכביד על הכלכלה שלנו, והוא ניסה למצוא פתרון זול בלי לגלות את האמת".
זו הייתה הפעם הראשונה שמלכי חששה מנחמן. היא התחננה שלא יפנה לביטוח הלאומי, חששה שכתם בעברו הרפואי יפגע בשידוך ילדיהם. נחמן לא הגיב ונסע למשרד הקטן בו עסק בכתיבת מזוזות. אחר הצהריים קפץ לפסיכולוג ובערב חזר כשהבעה מזלזלת על פניו. "זה לא פסיכולוג רציני", קבע. באותו יום רביעי, יממה לפני הרצח, החל השיגעון של אנשין. "הוא התעורר בלילה ואמר שהוא רואה אורות מהשמים," מתכווצת מלכי במקומה. "הוא אמר שהשם שולח לו אורות וקשה לו להכיל את זה. נלחצתי, חשבתי שאולי הוא במתח, מי חשב על בעיות נפשיות? ביקשתי שילך לרופא וליועץ הנישואים. למחרת, ביום חמישי, יום הרצח, נחמן חזר הביתה אחרי שיחה עם היועץ ורק אמר שהוא הולך לאפוטרופוס. אחרי כמה שעות התקשר ואמר שהוא רוצה לנסוע להר מירון. בכיתי. רציתי לנסוע איתו, אבל נחמן טרק לי את הטלפון".
יהושע, אחיה של מלכי, מתפרץ לדבריה. "כל הסביבה הקרובה ידעה על הבעיות של נחמן, וגם האפוטרופוס שנתן את ברכתו לשידוך. באותו יום הוא הבין מה קורה לנחמן ובמקום להזהיר את מלכי, הוא ניסה להרחיק אותו כדי שהסוד לא יתגלה. זו רשעות. אם כבר עשיתם, אז לפחות תשגיח. יש לו אחריות על מה שקרה למלכי ולפרומי באותו ערב".
יום חמישי, 31 בדצמבר ,2009 השעה היא 21:30 נחמן נכנס לדירה כרוח סערה ובישר למלכי ששוחח עם הוריו והם בדרך לארץ. מלכי הייתה המומה, לא ידעה שהאם הבחינה שבנה מבולבל ושלחה בבהילות את בעלה לישראל. בנימת חג הודיע נחמן למלכי שהוא רוצה לשוחח עמה בדחיפות. "הוא נראה הזוי אז ביקשתי שייתן לי להשכיב את הבנות. כשסיימתי הוא אמר לי פתאום 'אל תשאלי', המשיח עומד להגיע. תתכונני, תתרחצי ותתלבשי יפה. הייתי אובדת עצות. כשנחמן נכנס למקלחת, התקשרתי לאמא שלו באנגליה ואמרתי לה שהבן שלה לא בסדר ואני במצוקה. היא עשתה הכל כדי להרגיע אותי ושוב להסתיר ממני את האמת, בלי אחריות על החיים שלי ושל הנכדות שלה".
כשנחמן יצא מהמקלחת הייתה בפיו בשורה למלכי. "הוא אמר שיש לו סוד ושלא אעז לספר למישהו. 'את הולכת להיות מלכה כי אני המשיח.' הייתי המומה. האדמה נפלה מתחת לרגליי. בפעם הראשונה הבנתי שמשהו לא בסדר איתו. רציתי להתקשר למישהו אבל הוא לא נתן לי בטענה שהוא המשיח ואני אשתו של המשיח. פתאום צלצל הטלפון ויועץ הנישואים היה על הקו. כשנחמן דיבר איתו תפסתי את הפלאפון והתקשרתי ליהושע".
אחיה של מלכי לא שמע אותה מעולם כה מבוהלת. לבו דפק בפראות והוא מיהר לירושלים. כשהגיע, היה מאוחר מדי. באותן דקות הסאגה הייתה בשיאה. "נחמן ניתק את השיחה עם אחי," מתמלאות עיניה של מלכי בדמעות. "הוא צעק 'תגידי מי את ועם מי את נמצאת,' רצה שאגיד שאני אשתו של המשיח. כשאמרתי שאני מלכי הוא איים לרצוח אותי. יצאתי למרפסת וצעקתי 'הצילו, הצילו.' צרחתי כמו מטורפת. ואז הוא סגר את היציאה למרפסת. התחננתי שיפתח טיפה את הדלת אבל נחמן סירב. למזלי, השם שמע אותי ופתח לי סדק צר. ראיתי את הבת הגדולה בסלון וחיבקתי אותה. נחמן תפס אותי ביד בכוח וצעק שאגיד שהוא המשיח, אבל התחננתי שייתן לי לפתוח את דלת הכניסה לדירה כי שמעתי שדופקים עליה. פתאום הוא הלך למטבח, אולי רצה להביא סכין כדי לשחוט אותי, אז תפסתי את הבת הגדולה ורצתי לדלת כדי שהשכנים ייכנסו ויצילו אותנו. אבל אז הרגשתי דחיפה. נחמן זרק אותי החוצה ונעל את הדלת. השכנים ניסו לפרוץ את הדלת, אבל לשווא. הלב שלי פרפר, שמעתי את פרומי בוכה. גם אני בכיתי, אבל נחמן אמר שהיא בידיים שלו שחוטה כמו תרנגולת. אחר כך היה שקט".
על פי כתב האישום בגין רצח שהוגש נגד אנשין, נטען כי אחז ברגלה השמאלית של הפעוטה, כשראשה מוטל כלפי מטה. לפתע אמר פסוק מספר תהילים: "אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע" והטיח בכוח את ראשה של פרומי ברצפה שש-שבע פעמים עד שרוצץ את גולגולתה. כשסיים, לקח את התינוקת לחדר השינה וגלגל את גופתה בשמיכה. כשפרומי חסרת החיים נבדקה בבית החולים נמצא כי עצמות השוק והירך ברגלה השמאלית נשברו ובראשה נמצאו שברים רבים ומפוזרים שגרמו לבצקת קשה. אנשין נמצא לא כשיר לעמוד לדין ונשלח לאשפוז פסיכיאטרי.
מלכי הועברה באותן דקות לבית שכנים, משוכנעת שבתה פצועה. לאחר שנחמן נעצר על ידי המשטרה היא מיהרה לדירה ההפוכה וארזה במהירות טיטולים, בגדים לפרומי, בקבוק ומוצץ, והתחננה ליהושע שייקח אותה לבית החולים. יהושע לא העז לגלות לאחותו את האמת המרה בזירת הרצח. לאחר מאמצים, שכנע אותה להגיע לבית הוריהם, שם בישר לה את הנורא מכל.
משחזרת את הרצח
בתי פרומי, יקירתי.
שנה עברה, חודשים חלפו, ימים ולילות של געגועים עזים. אחרי עשרה חודשים יפים ומדהימים, לא ציפיתי לנתק המכאיב והפתאומי.
הנה הגיעו זמנים, ואני יושבת מול נר דולק. נזכרת,
חושבת, מדברת אלייך. מתחזקת שהכל מאת הבורא יתברך שמו.
למרות שאנחנו כה רחוקות, אנחנו קרובות. קרובות מאוד. את נמצאת תמיד עמוק בלבי עם האמונה הטובה והרגועה. אני מרגישה שנעשה לי חמים בלב, שאת עונה לי "אמא." תמיד היה לי איתך כל כך מתוק ורגוע. ומפה אני מבקשת בשבילך.
שיהיה לך כוח לבנות חיים חדשים ונעימים, בעזרת השם. אוהבת, זוכרת ומתגעגעת תמיד,
אמא
(מכתב שכתבה מלכי לפרומי לרגל יום השנה למותה).
"העולם נפל עליי", מספרת מלכי בבכי על הרגע בו נודע לה שפרומי לא שרדה את התקף הטירוף של אנשין. "רגע אחד היא הייתה איתי ואחר כך לא. כל תא ועצב בגוף כאב לי. לא הפסקתי לבכות ואי הוודאות הציקה. רק במהלך השבעה סיפרו לי לראשונה שלנחמן יש עבר של חולה נפש. זה היה יום של מכות. הרגשתי כואבת ומרומה. איך נושאים את האבל, הבגידה, השאלות הפתוחות? נחמן השאיר אותי מתה חיה, וגם להורים שלו יש חלק בזה. הם לקחו אישה בריאה והכניסו אותה למיטה חולה. אחרי השבעה צעקתי עליהם בטלפון שהם רוצחים מבחינתי. לא אסלח להם לעולם. אני יודעת שיש רשעים שמפיצים שידעתי על מצבו, אבל זה שקר גס. נחמן שיקר לי והעביר אותי ייסורים עד שנתן לי גט. מהשמים הילדה תנקום את נקמתה".
את חושבת על נקמה?
"לא. רק אלוקים יכול לנקום".
את חושבת לפעמים אם יכולת לנהוג אחרת?
"כל לילה אני משחזרת את הרצח וחושבת מה אפשר היה לעשות. פעם אני זורקת את נחמן החוצה, פעם נועלת אותו באמבטיה. כל הזמן אני שואלת למה לא ברחתי עם שתי הילדות כשהיה במקלחת".
אין בלבך כעס על העובדה שהיא איננה?
"אין פירור של כעס, רק המון כאב. הייתה לי זכות לגדל את פרומי. השם נותן ניסיון וגם בחירה. הבחירה של נחמן והקרובים אליו הייתה שגויה. עכשיו אני עושה את הבחירה שלי".
הבחירה של מלכי נובעת מחוסר ברירה. המאבק של נחמן לצאת לחופשה מדיר שינה מעיניה. שוב חזר הפחד, שוב היא נאבקת בסיוטים, שוב חזרה לטיפול פסיכולוגי. בנוסף שוקלת מלכי, יחד עם עו"ד עדי קידר, לבקש מהפרקליטות לבחון מחדש את מצבו הנפשי ואת האפשרות להעמידו לדין בעבירת רצח. במכתב ששלחה לוועדה הפסיכיאטרית, הדנה בדרישתו של נחמן לצאת לחופשה, דרשה מלכי כי נציג מטעמה ישמיע את עמדתה. "אנשין ומשפחתו הונו את מלכי והעלימו ממנה מידע על מחלתו", ציין עו"ד קידר. "משפחתו מתגוררת בחו"ל וקיימת עילה של ממש לפיה ינצל כל מצב כדי להימלט מהארץ".
ב27- באוקטובר סירבה הוועדה לבקשה של מלכי, במקביל דחתה את בקשת החופשה של נחמן. אלא שאנשין לא התייאש והגיש בקשה נוספת בחודש דצמבר. לפני כשבועיים שלח עו"ד קידר מכתב נוסף לוועדה. "טרם יבשה הדיו על ההחלטה מאוקטובר ונראה כי אנשין עושה הכל על מנת להתיש את הוועדה בבקשות חוזרות ונשנות עד שתיעתר לו. ענייננו בחולה מסוכן ביותר. התנהלותו במהלך השנים מחזקת את העובדה כי אין לאפשר לו שום חופש פעולה".
הוועדה טרם מסרה את תשובתה. מלכי נשמעת נחרצת. "אם הוא כזה חולה נפש שלא יכול לעמוד לדין, אז איך הוא יכול לצאת לחופשות?", היא שואלת. "מי יהיה אחראי שהוא ימשיך לקחת תרופות ולא יפגע באחרים? התנהלותו מראה שהוא שולט במעשיו, ואדם חולה כמוהו צריך להיות מטופל שלוש שנים לפחות במקום סגור. אחר כך שידבר על חופשות".
