פפנהיים: "המדינה מפלה גברים על נשים"

בשנים האחרונות מצוין יום זה בהבלטה רבה באמצעי התקשורת בארץ. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת מידע השוואתי לקראת יום זה, שמראה, בין השאר, כי שכרו הממוצע של גבר גבוה מזה של אשה. תוצאה זו נובעת משעות עבודה רבות יותר של הגבר, אך גם מתעריף שעה גבוה יותר.

המושג של יום האשה אינו מקבל כל ביטוי בציבור שלנו, ויש לכך הסברים נכונים, שלא כאן המקום להאריך. אם כי בניגוד גמור לתפיסות ולגישות השונות והמשונות בהתייחסות לאישה, ליהדות גישה ריאלית ופרגמאטית, המתארת את האישה בדומה לאיש - ארצית ואנושית. היא רואה באישה צלם אלוקים לא פחות מן האיש ומכירה בשוויון ביניהם במידה הראויה, פרט שבעצם מצביע בעקיפין על מקורם הקדום של ערכי השוויון ביהדות; אלה שניתנו למשה בסיני וממש לא צמחו או התפתחו מתוך כור ההיתוך עם תרבויות המערב.

אמנם העיון במכלול של מקורות מלמד עד כמה הנושא מורכב ולא חד־משמעי, ועד כמה קשה לפלס בו נתיב להשקפה כוללת. כמעט בכל הקשר ישנם מקורות הסותרים את עצמם לכאורה, כאשר לכל השקפה וגם להפך הגמור הימנה יש הד במקורות. הדברים דמו במידה רבה לסיפור הידוע על הדיין, אשר שמע צד אחד וקבע ´אתה צודק´. לאחר מכן שמע את הצד האחר ופסק לו ´גם אתה צודק´. משנשאל אחר כך כיצד ייתכן כי שני הצדדים יהיו צודקים? השיב ´גם אתה צודק´"...

האיש והאישה הנם על פי תפיסת היהדות, שני מלכים המשמשים בשני כתרים, ומלכותם בשני עולמות משלהם. שני תפקידים לשניהם ושני סוגי זכויות. שתי מעלות נפרדות ונכבדות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה.

מרן הגרש"ר הירש, מגלה בתיאורי הבריאה של ספר בראשית את השוויון המוחלט בין האיש לאישה; את בריאתם באותה ישירות ובאותה רמה תכליתית, ואת היותם ניחנים באותו צלם אלוקים: "שיווי משקל לאצילותם המוחלטת ולמלוא אחידותם במושג אדם שנברא בצלמו ובייעודו", כהגדרתו – כאשר "צלם אלוהים מקיף את שני המינים"; ו"איש ואישה יחדיו ממצים מושג אדם". נמצא, כי מרן הרש"ר הירש מגלה בתיאורי הבריאה של ספר בראשית את השוויון המוחלט בין האיש לאישה; את בריאתם באותה ישירות ובאותה רמה תכליתית, ואת היותם ניחנים באותו צלם אלוהים.

כך גם מסביר את עבודת הקרבנות שבשבת זו אנו מתחילים לקרוא בספר ויקרא – ספר הקרבנות - המצוות לגברים בלבד: ברור שפטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא איננו נובע מחשיבותן הפחותה כביכול, או מתוך שהתורה לא מצאה אותן ראויות כביכול לקיים מצות אלה. הטעם כפי שנראה לנו, בכך שאין התורה חושבת שנשים זקוקות למצוות אלה ולקיומן. התורה מניחה אצל נשותינו חיבה יתירה והתלהבות קודש לתפקידן בעבודת הבורא, יותר מאשר אצל הגברים.

הגברים שהנסיונות בחייהם המקצועיים מסכנים את נאמנותם לתורה, זקוקים מזמן לזמן לתזכורות מדרבנות ומזהירות, בצורת מצוות עשה שהזמן גרמן. לא כן הנשים, שצורת חייהן כוללת פחות נסיונות וסיכונים כאלה.

*

לכל הנושא הזה הגעתי בכדי להתריע על דבר הפוך לגמרי, ולומר כי היחס הניתנת לאשה במדיניות הכלכלית במדינת ישראל הינה פוגענית, מפירה את זכות השיוויון, ובעצם פועלת בדיוק בהיפך גמור מהרעיון המרכזי שהם כל-כך דוגלים בזה, של עידוד אנשים לצאת לעבודה ולתעסוקה.

במסגרת עבודתי כמקדם תעסוקה, לאלו שאינם יכולים להמשיך לשבת באהלי תורה כל היום, והחליטו לחפש מקום פרנסה לביתם, לשלב חיים תורניים מלאים לצד יגיע כפיים ופרנסה בכבוד, הבחנתי בחוק פוגעני מפלה ומקומם. פקודת מס הכנסה סעיף 40 וסעיף 66 קובע, שנקודות זיכוי ממס הכנסה לאנשים שעובדים ינתנו אך ורק לאשה נשואה שעובדת, או לאב או אמא חד-הוריים, אבל גבר נשוי אינו זכאי לקבל ולו נקודת זיכוי אחת עבור ילדיו.

האבסורד שיוצא מהענין: אשה שעובדת ומגיעה לסף המס, מקבלת 2508 ₪ זיכוי ממס לכל ילד (בממוצע לאשה חרדית בעלת משפחה של 8 ילדים עד גיל 18 – 20,064 ₪ הנחה ממס בכל שנה), ואילו בעלה שעובד אינו מקבל ולא נקודת זיכוי אחת הנחה ממס הכנסה עבור ילדיו – גם אם אשתו אינה עובדת (כלומר, נקודות הזיכוי אינן מנוצלות כלל).

ובתרגום חופשי: אשה + 8 ילדים עם תלוש משכורת של 15,000 ₪ ברוטו, כמעט ולא תשלם מס הכנסה, ואילו בעלה ישלם על הכנסה זהה כ-2000 ₪ מס הכנסה.

בנוסף לכך, אשה מקבלת עוד חצי נקודת זיכוי לשנה, הנחה ממס, עבור היותה אשה, וזה מלבד נקודות הזיכוי שהיא מקבלת עבור הילדים.

זאת ועוד, משנת 2012 הנשים יקבלו תוספת נקודות זיכוי עבור הילדים עד גיל 5, בגלל הוצאות מטפלת (כתוצאה מהכרעת הדין "ורד פרי נגד מדינת ישראל"), כך שאי-אפשר לומר שנקודות זיכוי עבור הילדים עד גיל 18 נועדו עבור שמירת הילדים.

יבואו ארגוני ושדולות הנשים ויאמרו: חייבים לעשות זאת כאפלייה מתקנת, ובכדי "לעודד נשים לצאת לעבוד", ומענה לבעיית אחזקת הילדים עד גיל 18 שמכבידה על המשפחה, [ומבלי להתיחס לעצם הדבר, מבחינה דתית מוסרית], הרי הוא טיעון מופרך מעיקרו: וכי הבעל אינו צריך לגדל את ילדיו עד גיל 18? אותו לא צריך לעודד לצאת לעבוד?!

נניח אם היו מחלקים לשתיים כל נקודת זיכוי לכל ילד, דהיינו חצי מקבלת האשה וחצי מקבל הבעל – זה היה מקובל וסביר, אבל לא ייתכן להפלות עד כדי כך, ולהסתתר מאחורי טיעונים שלא מהענין.

לדעתי, מדובר באפליה בוטה, ללא שום הצדקה כלכלית או מוסרית. וקשה לראות איך הבג"צ היה מתמודד עם אפליה משוועת כזאת. רק תתארו לעצמכם מה היה קורה במצב הפוך, כאשר גבר נשוי היה מקבל נקודות זיכוי עבור ילדיו ואשתו לא היתה מקבלת...

נכון יש שדולות נשים חזקות וקשורות היטב במעוזי השלטון, יש להם מנגנוני לוביסטיים חזקים מאוד. אבל ראינו שהבג"צ כבר הכריע בשנים האחרונות נגד נוהלי מס הכנסה, ולא קיבלו את טענות נערי האוצר כמובנים מאליו, והכרעת הבג"צ בפרשת ורד פרי יוכיח איך הנ"ל תבעה את מס הכנסה על הוצאות מטפלת וזכתה בדין. כך לגבי שוויון זכות היולדת לבעל בענין חופש לידה. גם במקרה שלנו אין מצב לראות את בית המשפט העליון מצדיק אפליה זועקת ומשקפת בוטה כזאת, כמו שלא יעלה על הדעת שהמדינה תתן הנחות מס באלפי שקלים רק למגזר הערבי או למגזר החרדי "כדי לעודד אותם לצאת לעבוד", והבג"צים יבואו בהתאם.

הגעתי למסקנה זו בעזרת יועץ מס בכיר מאנשי שלומינו, שהעמיד אותי על הדברים, וכבר מנסה לעורר את דעת הקהל בענין זה זמן רב, גם דיבר עם הבכירים במשרד האוצר שהבינו את הנושא ותמהו למה לא הועלה הרעיון על-ידי נציגי ועסקני היהדות החרדית עד כה. ויש לו תחושה שישנם התוקעים את הדיון ואת הדרישה הצודקת והזועקת לשמים, להישמע ולהתקבל במקומות הנכונים. ולמה???