פרק ב': אמש כתבנו אודות הסופר ר' אהרן מרקוס שאת ספרו 'החסידות' הדפיס מחדש הסופר ר' משה שנפלד.
נעבור לסוגיה תורנית מעניינת ומרתקת במיוחד שקשורה לסופרים הנ"ל, והיא 'מְגִלַּת קֹהֶלֶת'.
אחד מספרי התנ"ך הינה מגילת קהלת. הפסוק הידוע ממנו המהווה נכס צאן ברזל לצוות המשגיחים בעולם הישיבות: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל, מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". למילים המרגשות הולחן לחן מרגש לא פחות.
בספר קהלת יש פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות שמכוונים את הקוראים לחיים טובים: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".
הספר נפתח בעדות: "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם", מה שאומר לנו בבירור ששלמה המלך החכם מכל אדם, הוא אשר כתב את המגילה.
חז"ל נחלקו בין בית הלל ובית שמאי, האם מגילת קהלת קדושה אם לאו, ונפסקה ההלכה כבית הלל שמגילת קהלת קדושה ככל ספרי הקודש.
במדרש קהלת[1] מובא שחכמים ביקשו לגנוז את ספר קהלת "מאחר שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות". כיון שהפסוק המופיע בקהלת "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ", הינו סותר לפסוק "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם", ומעוד טעמים ואכמ"ל.
במסכת שבת[2] מובא שחז"ל שקלו לגנוז לחלוטין את המגילה, ורק בשל תחילתו וסופו שהם דברי תורה – הוחלט לא לגונזו:
"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה דכתיב: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".
פסוקים מפורסמים מקהלת הינם:
"אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף"
"לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ: כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ".
"בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים"
"רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ"
"שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ... וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט"
"שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע"
אבן יסוד בסוגיה תנ"כית זו, הם דבריו של רבינו החזו"א על דברי הגמ' במגילה:
"ומיהו יש לעיין דנראה לכו"ע קהלת ושיר השירים הוא תורה, ומה שאמר רשב"מ מגלה ז' א' שחכמתו של שלמה הוא היינו חכמתו בתורה הוא. היינו חכמתו בתורה והרבה תורה למדנו ממקראי קהלת, אלא ר"ל שלא נמסר להכתב ולצרפו לתורה שבכתב, וא"כ איך הותר לכתוב הו"ל תורה שבע"פ שא"א רשאי לאומרן בכתב כדאמר גיטין ס' ס'.... וה"נ צ"ל בשיר השירים וקהלת דראו חכמים את רוב התורה הרמוז בה וחרדו עליהם שלא ישתכחו והחשיבו לעת לעשות להתיר כתיבתם, ולכו"ע נתנו לקרוא בהן ומצילין אותם מפני הדליקה בשבת, וצריכים ספר ודיו מדרבנן כמו מגילת אסתר למ"ד אין מטמאין את הידים, ולפ"ז יש מקום לומר דשייך בהו דר' פרנך דגזרו לכבדן ככתבי הקודש וכו'".
למעשה רבינו החזו"א בא לומר שקהלת ושיר השירים צריכים לכבד כמו תורה ממש.
• • •
הבלים טוענים חוקרים מסוימים שמגילת קהלת חוברה בהשפעת ספרי האימפריה הבבלית והמצרית, וזמן כתיבתה הוא תחילת בית שני, מאות שנים רבות לאחר זמנו של שלמה המלך שבנה את בית המקדש הראשון, עפ"ל.
חוקר החסידות ר' אהרון מרקוס בספרו 'ברזילי' נלחם נגד מגמה זו של האפיקורסים שר"י, והתייחס לסוגית ספר קהלת ולדבריו: "כאשר גברה המינות, רצו חכמים אחדים להוציאו מהתנ"ך [את ספר קהלת]... אולם הדבר לא עלה בידם כי התנ"ך היה נפוץ מזה מאות שנים... ולא היה בכוחה של סמכות כל שהיא, לדון לכף חובה ספר שמצא חן בעיניהם של השופטים המחמירים עזרא ונחמיה".
ר' אהרן מרקוס חקר בארוכה את ספר קהלת, והכה את קודקודם של האפיקורסים בעלי "ביקורת המקרא", ובספר 'החסידות' הוא ביאר שברור לן ששלמה המלך כתב את ספר קהלת וכדברי חז"ל, אולם הוא פרסם אותו רק בשפה זרה (מצרית) מפני שלא היה מעוניין להביך את עם ישראל אלא להילחם בתרבות המצרית, ולכן הספר פורסם רק במצרים, שם שלמה הרשה לעצמו לכתוב דברים שישמעו זרים לאוזניים יהודיות.
לטענת הרב מרקוס, ספר 'קהלת' התפרסם (כשירבעם יריבו של שלמה המלך) הביא את הספר ממצרים "כדי לנגח בו את שלמה". הספר הופץ בשפה המצרית בממלכת ישראל, ואז לאחר חורבנה מצאו אותו אנשי חזקיהו המלך ותרגמו אותו ללשון הקודש (ראה גם בספרו 'ברזילי' בהוצאת מוסד הרב קוק).
יש לציין שהרב שנפלד שההדיר לימים את ספרו של הרב מרקוס, צנזרו כהוגן. שכן בגרסתו הגרמנית הספר נכנס עמוק עמוק למריבות פנים-חרדיות והעליב חוגים רבים. אומנם את הטענה שנקט הרב מרקוס ששלמה המלך חיבר וכתב את ספר קהלת בשפה מצרית, וירבעם הביאו כדי להתמודד נגד יריבו שלמה המלך, הרב שנפלד לא צנזר.
• • •
המשכיל האיטלקי המפורסם שמואל דוד לוּצאטוֹ (שַדָּ"ל) בתחילת ימיו כפר בייחוס ספר קהלת לשלמה המלך[3].
לטענת שד"ל ספר קהלת חובר בראשית ימי בית שני ועבר שיפוץ על מנת להתאים את מסריו לרוח היהדות. לימים שד"ל חזר בתשובה, וחזר בו מסברה זו, ונקט ששלמה חיבר את קהלת.
כל ימיו שד"ל התהלך בין משכילים לשמרנים, והיו מגדולי ישראל שציטטו את דברי תורתו כגון המלבי״ם בספרו ״הכרמל״. הגאון רבי יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג בעל ה'כתב והקבלה' (בראשית יט ה, כא י, כה כג), וכן הגאון הבן איש חי - רבי יוסף חיים מבבל (פתיחה ראשונה לספר 'עוד יוסף חי' דרושים).
בדורנו הזכירו את שד"ל ראש ישיבת כסא רחמים הגאון רבי מאיר מאזוז בספר 'אילת אהבים' (בני ברק תשס"ז), ובחידושיו לקידושין (ל' ע"א, עמוד ל"ז מדפי הספר) בזה הלשון: "ואף שאגרות הנ"ל מלאים בכמה מקומות דברים זרים ומרים כלענה, מכל מקום מילי מעלייתא דאית בהו דרשינן להו בפירקא, וקבל האמת ממי שאמרה".
המשך יבוא...
[1] קהלת רבה פרשה א.
[2] דף ל', עמוד ב'
[3] מאמר נרחב אודותיו הובא בעיתון 'מקור ראשון' סוכות תש"פ
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com