לפני כשמונה שנים, ללא כל התראה מוקדמת או סימנים כלשהם, נעלם בעל והותיר את אשתו בעגינותה. האישה פנתה לבית הדין הרבני בתל אביב והתיק הועבר לטיפול אגף העגונות בהנהלת בתי הרבניים והרב אלון נגוסה, מגשר בין תרבותי ליוצאי אתיופיה.
תחילה פעל אגף העגונות באתיופיה והפעיל אמצעים מודיעיניים ודיפלומטיים ואמצעיים חשאיים שהעלו כי האיש היגר לכאורה לקנדה. גם שם הופעלו אמצעים גדולים ונרחבים ללא הועיל.
הרב נגוסה העלה השערה כי האיש שאיננו באתיופיה חצה כנראה את הגבול לסודן, שם מתנהלים קרבות קשים ועקובים מדם. בהמשך נעשו מאמצים חשאיים באמצעות גורמים ביטחוניים ומשרד החוץ ובסופו של דבר הגיע מידע כי האיש אכן נמצא בסודן.
אנשי הקשר שפעלו מטעם ממשלת ישראל ואגף העגונות הצליחו להגיע לאזור הקרבות המסוכן בסודן, שם מצאו את האיש ושכנעו אותו כי אם יאות להעניק גט פיטורין לאשתו שבישראל הם ידאגו לשהייתו ולביטחונו אם בשלב הראשון הוא ישוב לאתיופיה. האיש אכן חזר וחצה את הגבול.
מרגע זה הופעלו הדרגים הבכירים עם אנשי משרד החוץ, קונסול ישראל באתיופיה ואנשי הסוכנות היהודית. שלטונות אתיופיה טענו כי האיש היה שוהה בלתי חוקי בארצם במשך שבע שנים ולכן הוא חייב לשלם סכום של שני דולר עבור כל יום.
בהשתדלות אגף העגונות, משרד החוץ וגורמים נוספים נמצא לבסוף מוצא שאפשר גם את מתן הגט את הבטחת חזרתו של הבעל לישראל – זאת תוך התניה שהגט יתבצע כאשר האיש עודנו על אדמת אתיופיה.
הבעל הסכים לתת את הגט, והבוקרראש אבות בתי הדין בתל אביב הגאון רבי זבדיה כהן, הפסיק את חופשתו, ובעיצומה של הפגרה הגיע לבית הדין הרבני בתל אביב שם זימן את האישה וביצע את הגט. זאת באמצעות שליח בית הדין ואמצעים טכנולוגיים להתרת את האישה מכבלי עגינותה.
מנהל בתי הדין הרבניים הרב אלי בן דהן: "אגף עגונות מוכיח פעם אחר פעם שלא משנה כמה ארוכה ומסוכנת הדרך להתרת אישה מעגינותה בתי הדין תמיד יצעדו בה עד השגת היעדים".