נכנסנו לימי החנוכה המאירים, בהם אנו מוצאים ענין ייחודי, כפי שנפסק להלכה כבית הלל, אנו מוסיפים בכל יום נר נוסף, 'מוסיף והולך'.
הארה זו מזכירה גם לנו עצמינו, להיות מוסיפים והולכים... לא להיגרר לשגרה יבשושית, ובוודאי שלא לסגת אחור.
דומה כי תזכורת זו אקטואלית בהחלט בימים אלו, כאשר אנו מתחילים לחוש שוב את טעמם של הוויכוחים והמחלוקות, כאשר בפני עצמן ובהיותם מבוקרים ועניינים אין בהם רע, אך לצערנו ככל שהזמן חולף הם באים לידי ביטוי בהתנסויות חדות ופוגעות, כמעט על גבול האלימות, כאילו חוזרים אנו חלילה אחור לכיוון האווירה שחווינו עד לפני כחודשיים!
חובתנו לנצל את התגליות המופלאות (בהם גם עסקנו בטורים הקודמים) של אחדות מיוחדת השוררת בתוככי אווירת הקרב, התעקשתי ועדיין אני עומד על כך כי אין זו רק תופעה חולפת, זו היא אמת עמוקה שמתגלה בהדרה באותם זמנים מיוחדים, אך בבסיס היא קיימת בתוכנו תמיד.
בזמנים מאתגרים שכאלו אנו מגלים את המאחד הפנימי שלנו כעם ישראל, אשר הוא גדול בהרבה מהפילוגים שבינינו, וכאשר זוכים ומגיעים אל הנקודה הפנימית, או אז הלבבות נפתחים ואהבת ישראל מתגברת ופורצת גבולות!
•
השבוע הלכה לעולמה בטרם עת הגב' שרה גרוס ע"ה, שמילאה תפקידים רבים בעיריית חדרה, האחרון שבהם היה בלשכת הדוברות, אציין כאן אנקונדה מעניינת, לפני כעשור נזקקתי לעזרתה בכתיבת ועריכת כתבת שער גדולה על פעילות האגף לתרבות תורנית, היא עזרה לנו בחפץ לב בניסוח, בחידוד מסרים, הוספת אייטמים ועוד, לאחר שהכל כבר היה מוכן וירד לדפוס, היא ציינה בפני כי באופן אישי בהיותה , משתייכת פוליטית ורעיונית לאגף השמאלי ביותר של החברה הישראלית! היתה שמחה לולי לא היה אגף כזה והיה הפרדת דת מהמדינה ועוד שלל רעיונות שהרצתה בפני ובכל זאת, היא שמחה לעזור לנו וזאת בלי קשר לעבודתה, לכבד ולהעריך את פעילויות האגף שנעשות מתוך אמונה בדת ומסורת היהדות. ומתוך גישה זו היא הייתה מראשי המתנדבים בחדרה ממייסדי ארגון "מתנדבי חדרה", תמכה ועזרה לכל פונה באשר הוא, דוגמא לנתינה ללא גבולות, מסגרות או תנאים.
•
נמצאים אנו בפרשיות השבוע שעוסקות בתהליך התהוותו של העם היהודי, בפרשת השבוע שעבר הסתיימה תקופת לידתם של י"ב שבטי ישראל בניו של יעקב אבינו, יעקב שומר על האחווה ביניהם ומתווה את הדרך החשובה של האחדות בתהליך בנייתו של כלל ישראל, התורה מספרת לנו גם את המאורע המצער של מכירת יוסף, שהיווה פגם מסוים בכך – על פי דרגתם הנעלית וברמת הדרישות הגבוהה שמצופה מהם.
בשבועות הבאים נקרא את ההמשך הטוב של הסיפור בירידה למצרים וכהונתו של יוסף כמשנה למלך, אך בכל אופן חז"ל מלמדים אותנו כי במשך הדורות עם ישראל שילם על זה ביוקר רב, ועד ימינו אנו נצרכים לכפר על כך!
לקראת פטירתו טרם נפרד יעקב מבניו, ברגע משמעותי זה הוא מעורר שוב על האחדות, הוא רואה צורך להכין אותם לקראת עתידם, לאשר יקרה אותם 'באחרית הימים'.
וכה אמר להם: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם" מה ביקש יעקב לומר להם בביטוי זה? מבאר השל"ה הקדוש, אמר לשון 'האספו', כי אי אפשר לקץ כשיש ביניכם שנאת חנם, רק צריכים אתם להיות כולכם באסיפה אחת באגודה אחת!
דברים כדורבנות אלו צריכים לעורר אותנו כנכדיו של יעקב אבינו – עם ישראל כולו הוא כגוף אחד, המאחד הפנימי והערכי הוא רב ועצום. אז גם אם הניצוץ הזה חבוי בעומק ונעלם לעיתים למראית עין, תפקידנו הוא להאיר אותו! לחפש את נקודת האור הטהורה הזו שנמצאת בכל נשמה מנשמות ישראל, אם רק נרצה ונחתור לחפש אותו, ולא נתפתה להתמקד בפלגנות ובקיטוב.
עם ישראל מורכב מפסיפס רב גווני של עדות, חוגים, מנהגים שונים. ודווקא באופן זה הוא מהווה אריג יפיפיה על שלל צבעיו וגווניו.
ניצוץ לניצוץ נחבר, עד אשר יחדיו נדליק את החנוכייה המפוארת בעולם: יחד שבטי ישראל!