"חורבן בית שלישי" - צעקו הכותרות בבוקר שאחרי שמחת תורה. "מלחמת יום כיפור השנייה", זעקו פרשני החדשות באולפנים. כל אחד ניסה בסופרלטיבים שונים לבטא את תחושותיו לאחר האסון הנורא שנפל על עם ישראל באותו בוקר נורא.
ואני, באותו בוקר נורא, חשבתי לעצמי על דברי חכמינו זכרונם לברכה במסכת גיטין "קמחא טחינא טחינת", אמר הקב"ה לטיטוס הרשע.
אני לא חושב שיש מישהו בדורנו שיכול לעשות חשבונות שמים או להסביר למה האסון הנורא התרחש בבוקר שמחת תורה. אבל אני, במחשבותיי כי רבו, חשבתי באותו בוקר נורא וכואב על יהודים שניסו להתפלל תפילת כל נדרי לכבוד השם יתברך וסולקו בכוח על ידי קבוצת אנטישמים בגלל מריבה על מחיצה.
לא יודע כמה המחשבות הללו הן לגיטימיות. אבל דבר אחד אני יודע. ישנן שתי פרשיות בתורה שהבעל קורא קורא בשקט ועולה בעצמו לתורה כדי שאף אחד לא ירגיש ש"אם בחוקותי תמאסו" קשור אליו בצורה כזו או אחרת.
והלילה, הלילה אני חושב על חורבן הבית האמיתי. הלילה אני חושב על חבריי לספסל הכולל שעוסקים בתורה מתוך דחק נורא. הלילה אני חושב על החברותא שלי שאמר לי שאין לו כסף לטיטולים אבל "אני בחיים לא אעזוב את הכולל כי הם חיינו ואורך ימינו" ואני מביט בעיניו הנוצצות מאהבה ללימוד התורה. "אני בחיים לא אצא מהכולל כי לימוד התורה שלי הוא זכות הקיום של עם ישראל בארץ".
מסירות נפש.
הלילה אני חושב על הרשב"א והריטב"א, על ה'קצות' ועל ה'נתיבות', על השיעור כללי ועל סדר מוסר שפתאום, העיסוק בהם הפך לעבירה פלילית.
"להתכונן לגיוס החרדים?!!" אותי?! לנתק את חבריי שמוסרים נפש בשביל לימוד תורה, ועוד בכוח?! אני אומר לכם: זה לא יקרה. אל תביאו לנו שקל. מה חשבתם לעצמכם חבורת אנטישמים?! שאני מתפרנס או יושב ולומד בשביל כמה מאות שקלים שאני מקבל מהמדינה?!
אם מדינת ישראל לא רוצה לשמר לעצמה את הזכות היחידה שאולי נותר בידיה - דהיינו לתת כמה פרוטות לאברכים, שיהיה. לא מדובשך ולא מעוקצך. אולי בסוף צדקו הקיצוניים שאסור לקחת כסף מהמדינה.
אם עד היום הסתדרתי עם הפרוטות שהמדינה הואילה בטובה לתת לי - בערך 800 שקל לחודש, כדי לפרנס את משפחתי ואת אשתי שעובדת כגננת, אני אסתדר גם בלי זה.
לצאת לחו"ל אני גם ככה לא יוצא. אז אני אוותר על הביקור הבא בקברי צדיקים באירופה ובמקום זאת אעשה "שטייגען" עוד יותר גדול בבין הזמנים הקרוב, למה לא.
ברמה האישית - זה לא "מזיז לי". אבל הלילה קרה משהו במדינת ישראל. הלילה קרה משהו לעם ישראל. הלילה קברניטי המדינה קיימו בהידור רב: "ואם תלכו עמי קרי... והלכתי עימכם בחמת קרי".
הלילה, הלילה הפכתי לפליליסט בגלל שאני רוצה ללמוד תורה כל היום וחלק נכבד מהלילה שלי. הלילה הפכתי לפליליסט בגלל שאני לא רוצה שיראת השמים שלי תיפגע בבסיסים החילונים של כור ההיתוך הישראלי.
הלילה הפכתי לפליליסט, בגלל שאני עוסק בלהגן על עם ישראל ולשמר את הגחלת היהודית. לשמור על הקשר האחרון שעוד נותר בין החילונים למדינת ישראל, ביניהם לבין היהדות.
הלילה, הלילה מדינת ישראל כנראה איבדה את זכות הקיום שלה בארץ הקודש. אנחנו נמשיך ללמוד בכל מקרה, גם בלי כסף, גם עם צו עיכוב יציאה מהארץ ואם צריך גם בכלא, אבל אתם, המדינה החילונית, לא יהיה לכם חלק בתורה שלי.
וכל זה קורה עוד באמצע מלחמה ורגע לפני מלחמה כוללת. אני מפחד בשבילכם.