ליארצייט של רבי יהושע רוקח מבעלזא – כג' שבט
מי יפיל פחד במבט אחד?
רבי יהושוע רוקח היה האדמו"ר השני בשושלת חסידות בעלז, והיה ידוע כתלמיד חכם גדול, חריף ושנון, כריזמטי ובעל כושר מנהיגות. הציבור הוקסם מאישיותו המיוחדת, ושמו יצא כפועל ישועות, ואלפים נהרו להתברך מפיו, ולהיוושע מברכותיו שהתקבלו לרצון.
לרבי יהושוע היתה אהבה רבה לכלל ישראל, והיה מקרב כל יהודי באשר הוא, בטענה:
"כשם שאנו עמלים לתרץ רמב"ם מוקשה, כך מצווה לתרץ יהודי מוקשה"...
בשנת פטירתו תרנ״ד, פקדו אותו מחלות שונות, וגופו היה חולה וחלש, וסבל ייסורין קשים מאוד, שהפריעו לו בעבודת ה', והחסידים לא ידע מה קורה עם רבם עד כמה רב סבלו.
ביום כיפור, הקהל החסידים העצום התאסף בבית המדרש, לבושים בקיטלים ועטופים בטליתות, ובטרם תפילת נעילה עלה הרבי עלה על הבמה הגדולה, ונשא דרשתה בקול בוכים, שהתבססה על מאמר חז״ל: ״שוב יום אחד לפני מיתתך״ הקהל העצום נדם, והיה זה הרמז הראשון להסתלקותו באותה שנה.
איש לא השכיל לרדת לעומקם של דברים, ואז, במוצאי יום הכיפור שינה הרבי ממנהגו, וברך תחילה את כל הקהל הקדוש, ורק אח"כ את בני ביתו ומשפחתו.
מיד לאחר מכן החמיר מצבו, ולמיטתו הוזעקו רופאים מומחים, וידועי שם, שפסקו ״חייבים לנתחו בדחיפות״, והוסיפו: ״ניתוח כזה לא ניתן לעשות כאן בבעלז, ומוכרחים להובילו במהירות אל בית הרפואה הגדול שבוינה״. עם כל יסוריו, רבי יהושוע טולטל לוינה.
לאחר בדיקות נוספות הוחלט שחייב לנתחו בהקדם. רבי יהושע ידע שמצבו הקשה, והסכים לדבר, אך, לפני כן התיישב ליד השולחן וכתב בדחילו את צוואתו האחרונה, לאחר שטבל במקווה, קרא את הווידוי ברגש, והועלה על שולחן הניתוחים.
בין הרופאים המנתחים היה גם מוזס, או איך שנקרא בשמו היהודי המלא: משה יצחק, הלה היה יהודי פוקר ופוחח, שגדל בילדותו בעיירה יהודית קטנה בשם לינדין, ובמהלך השנים עזב את מורשת אביו, ועם השנים הפך לרופא מנתח בעל שם עולמי.
על פניו לא היה ניכר שום סימן שהעיד שהוא ״משה יצחק״ מהעיירה הקטנה...
מוזס עמד ליד מיטת הצדיק רבי יהושוע רוקח, והמתין שהרופא המרדים יעשה את מלאכתו, לפתע רבי יהושע את פניו למוזס, ונתן בו את עיניו, לאחר רגע קל שאל אותו בלשון הקודש:
״הלוא יהודי אתה מוזס, בילדותך גדלת אצל אביך ששמר והקפיד על קלה כחמורה. רצוני לשאול: האם מאמין הינך בבורא עולם ומנהיגו?״
הרופא שתק לרגע, ולאחר שחכך בדעתו, השיב קצרות:
״כן,רבי, מאמין אני בקב׳׳ה בורא העולם״.
הרופאים המשיכו בהכנות לניתוח, אך, היה נראה שעדיין מציק לרבי משהו... ושוב פנה הרבי אל הרופא והקשה:
״במשיח צדקנו שצריך לבוא ולגאלנו מהגלות, בכל רגע, מאמין הנך…?״ הרופא שתק, מתפלא על השאלה, ולאחר רגע מחשבה ענה בזהירות:
״מאמין אני כי משיח צריך לבוא. אמנם איני יודע מתי, ומסופקני אם אכן זה יהיה כדבריך. לעומת זאת״, הרים הרופא את קולו:
״איני מאמין שהמשיח – אדם בודד – עתיד לשלוט ולהיות מנהיג העולם. דבר כזה אינו מציאותי…״
הרופאים שנכחו בחדר תמהו על השיח המוזר, והמתח בחדר עלה וגאה.
הסיט הרבי את ראשו פעם נוספת לעבר הרופא, גביניו העבותים התרוממו לאיטם, אישוני עיניו נפקחו לרווחה, וננעצו בעיני הרופא, ועיניו הכחולות מעמיקות של הרבי חדרו לעיניו של מוזס.
מוזס זז באי נוחות, וניסה להימלט ממבטו החודר של הרבי, אך, עיני הרבי לא נתנו לו מנוח, והמשיכו להינעץ בו כמדקרות חרב, כפולשות פנימה, ומחטטות במבוכי ליבו.
מבטי הרבי הציקו למוזס נוראות, וידיו החלו לרטוט באימה, וגוון פניו השתנה ונהפך לבן כסיד. צינה משונה אחזה בו, וכעין זרם מרתק אפף אותו מכל עבריו. כולו רעד בפחד ואימה, וחרדה איומה ובלתי נסבלת, נפלה עליו.
הרופאים הביטו בשניים בתדהמה, ושקט עמוק השתרר בחדר, ומוזס נשם עמוקות, כמנסה לחזור לשלוותו, אך רוחו היתה נסערת, ולא הבין מדוע, והרגיש שחרדה איומה השתלטה עליו, ונשמתו כמעט פורחת ממנו... וכל זה, מעיניו הרושפות של הרבי.
לאחר רגע, אמר הרבי חרישית: ״נו, עכשיו מאמין הינך שאדם מסוגל להפיל פחד על רואיו במבט אחד בלבד?״
מוזס נענה בראשו בהסכמה אילמת...
״כך יהיה איפה בביאת המשיח״, המשיך הרבי:
״פחד יפול על כל הרואים אותו, ואין מי שיעמוד בפניו״.
הרים הרבי את קולו והמשיך:
״הכל יחזרו מדרכי חייהם המעוותות, ומשיח צדקנו ישלוט על כל יושבי תבל״...
החוויר מוזס, ונענע שוב בראשו – ״כן רבי״, פלט.
הרבי לא החלים ממחלתו, למגינת לב כלל ישראל, וכעבור 15 יום, נודע שנשמתו הגדולה של רבי יהושע רוקח מבעלז, עלתה בסערה לשמי רום.
גם הרופא הגדול מוזס היה בשעת פטירת הרבי, הוא משה יצחק, שלבינתיים הפך ליהודי ירא שמים, חסיד נאמן לרבו… (פנימיות 40 - מתוך "אוצרות חסידיים").
לע"נ רבי יהושע רוקח בן רבי שלום רוקח ואימו הצדקת מלכה, זכותם תגן על כלל ישראל ויזכו לכל הברכות והישועות, ויראו פני משיח צדקנו במהרה, אמן!