רבי נחמן על הפרשה מסביר: האם לצדיקים יש יצר הרע?

הידעת – עד כמה גדולים רחמי השם?

פרשת נגע הצרעת מגלה דבר נפלא:

איך יתכן, שאדם מגיע לַכֹּהֵן עם נגע בהיר כגריס, והכהן אומר לו שהוא – טמא, ואילו אדם שפורח כולו בנגעים "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן" – טהור?

מלמד רבי נתן בליקוטי הלכות סוד נפלא:

גם מי שהגיע לתחתית הירידה או הטומאה, יש לו פוטנציאל להגיע לטהרה.

לצדיקים יש יצר הרע?

יש אנשים בדרגות גבוהות, ונראים צדיקים ו'טהורים', ויתכן שיש להם רק איזה נגע אחד בהיר "כִּי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן", ונראה כאילו, בכלל אין להם יצר הרע, ולכן:

הם מושלמים, ואינם צריכים לעבוד על לתקן את עצמם.

אבל, דווקא מי שהגיע לדרגות גבוהות, עדיין יש בו לבטח איזשהו יצר הרע - 'נגע' - שאינו מורגש, וכשהוא חושב עצמו לצדיק, הוא נשאר:

אינו מתקן את 'נגעו' ונשאר - בטומאתו!

הגדול מחברו – יצרו גדול עליו

גם לצדיקים יש מלחמה קשה עם יצר הרע. אומר מוהרנ"ת:

"מִלְחָמָה גְּדוֹלָה עִם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת: גְּבוּרוֹת וְדִינִים".

וכמה שהצדיק זוכה יותר לשבור את יצרו, כך הוא:

זוכה - להמתיק מעליו את הדינים.

אבל, אם הצדיק לא מכיר ב'נגעיו', הוא:

מפסיד להגיע לדרגות יותר גבוהות, עד אין קץ שיכול להגיע.

'נפלתי' – אבוד, ואין לי תקנה?

אחד ש'נפל' לטומאה חושב:

"כְּבָר אָבְדָה תִּקְוָתוֹ מֵה', ח"ו וְשׁוּב - אֵין לוֹ טָהֳרָה".

אבל לא כן הדבר, דווקא במצב שנראה לאדם אבוד, אחרי ירד למקומות הכי טמאים, ונראה לו:

שאין לו יותר שום תקווה לשוב לה' יתברך -

הוא טועה – ובגדול! ורבי נתן מגלה לו את - 'הפתעת' חייו!

הקב"ה נמצא איתך גם במקום הכי נמוך ושפל, כדי להוציא אותך משם, כי באמת, אי אפשר להשיג את דרכי ה' יתברך והנהגתו, ולכן:

גם במקומות הכי אפלים ו'חשוכים' נמשך לאדם - טהרה ותיקון!

כי: "אֵין קֵץ וּגְבוּל לֶאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ"!

וכמו שצדיק יכול לעלות בדרגות לאין קץ, כי:

"שֶׁאֵין סוֹף לֶאֱלֹקוּתוֹ בְּמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ".

כך גם שם אין סוף לאלקותו יתברך, הקב"ה נמצא גם במקומות הכי נמוכים וטמאים: "כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה".

אין מקום ש'נעלם' מעיני ה' יתברך

הקב"ה נמצא בכל מקום, כי הוא מחיה ומקיים את כל הבריאה, והכל מושגח בהשגחתו הפרטית, ולכן אומר מוהרנ"ת, שגם:

"אֵין מָקוֹם וְאֵין טֻמְאָה - שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִמְצֹא גַּם שָׁם אֶת ה' יִתְבָּרַךְ!

דווקא כשהאדם מגיע למקום הכי נמוך, והוא מבין שמשם:

אין לו עוד לאיפה לרדת, והס"א רוצה לבלוע אותו לגמרי!

דווקא אז: "הוּא יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו, וְשׁוֹלֵחַ לוֹ טָהֳרָה וְסִיּוּעַ מִלְּעֵלָּא"!

במעמקי התהום – מתנוצץ יהלום

דווקא מהמקום הטמא שהאדם נמצא, מתנוצצת לה הידיעה הברורה, שהקב"ה נמצא איתו גם שם, ומי שחווה זאת - יעיד על כך, והוא זוכה לקבל במקום זה סיוע להתחיל לעלות. אומר מוהרנ"ת:

"כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ".

ואף אם הוא לא לגמרי שב לקב"ה, הקב"ה עוזר לו:

שלא יהיה מצב, שהוא יאבד לגמרי בטומאה.

"אהבת עולם אהבתנו" – גם אותך

"אהבתי אתכם אמר ה'" - הקב"ה אוהב כל אחד מישראל, וברחמנותו הרבה:

"לֹא אָמַר ה' לִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל"- הקב"ה אוהב, מרחם וחומל על כל אחד מישראל, כי כל מטרת בריאת עולמו היא 'להיטיב' לנבראים, וקל וחומר ליהודי שהוא נזר הבריאה, ולכן, גם כשהאדם מגיע למקום הכי נמוך, התורה מעידה:

"כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְכוּ'".

הקב"ה יורד אל האדם, כדי להעלות מהמקום הכי נמוך שהגיע אליו, ועל זה נאמר:

"רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי - אֲנִי הוּא".

תכלית הירידה להגיע – לתכלית העלייה

ולפעמים דווקא: "כְּשֶׁבָּא לְתַכְלִית הַיְרִידָה, אָז הוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, וְנִמְשָׁךְ עָלָיו טָהֳרָה וְתִקּוּן מִמָּקוֹם שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו".

"כִּי אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ".

תדע, שהקב"ה איתך בכל מקום, ורוצה שתחזור אליו, ואל תנסה להבין את דרכיו, רק תאמין!

פתח לי פתח, ואני אפתח לך...

מוכנים עבורך אוצרות נפלאים, שנזכה אמן!

להצלחת ענבל בת גליה