אלוקים - ממצולות ים תוציאי!
הצילו – אני טובע!
כששחיתי בים הגלים גברו, וכמעט טבעתי, הבנתי שאם אאבד עשתונות, הסוף לא יהיה טוב, פתאום נזכרתי בפתגם שראיתי אתמול:
אם אתה נופל למים, אתה - לא טובע! רק אם אתה - נישאר שם!
ולא, לא מתאים לי עכשיו להישאר שם, אז, מה עושים?
מאן שהוא, צץ לי השיר: "ממצולות ים תוציאני" – לא נותרה ברירה, רק לשאת עיניים לשמים, צעקתי מעומק ליבי ונפנפתי בידי, אספתי את כוחותי שנותרו – לא התייאשתי!
הסתובב לקיר – ושפוך ליבך!
כשחזקיהו מלך יהודה חלה ונטה למות, הוא ידע שנגזרה הגזרה, אבל, לא התייאש, הוא פונה לה' יתברך בתפילה מעומק ליבו ומבקש על חייו:
"ויסב את פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' לאמר".
שואלת הגמרא: "מאי קיר?" ומשיבה, אמר רבי שמעון בן לקיש:
מקירות ליבו, שנאמר: "מעי מעי אוחילה קירות ליבי".
פניה הישירה לקב"ה בתפילה ובכי גדול מקירות ליבו, והתוצאה: התווספו לו עוד חמש עשרה שנות חיים, מכאן למדו חכמינו:
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".
ממצולות ים תוציאני – אתה יכול!
כשאתה כמעט טובע, ומתפלל זועק ובוכה מעומק הלב, כמו שלא חשבת שתצעק לעולם, הקב"ה שומע את תפילתך, ויודע שהבנת, שאין לך על מי להישען, אלא, עליו, הוא בטוח יציל אותך מלטבוע 'ממצולות ים' – במים זדונים, כי:
זעקה במסירות נפש, עד כלות כוחות הגוף והנפש – תמיד מצילה!
פתאום יתגלו לך כוחות חדשים:
שלא ידעת עליהם, והם – ירוממו אותך, ויעזרו לך להתחיל מחדש!
הצעקה בביטחון – מגרשת כל קטרוג
גם כשבני ישראל עמדו על הים, היה עליהם קיטרוג בשמים, אבל, הקב"ה רצה להצילם, גם מבלי שיהיה להם זכויות, רק בזכות שבטחו וקיוו לקב"ה באמת, ונחשון בן עמינדב עשה את הלא יאומן, נכנס למים עד:
שהגיעו מים עד נפש - הבטחון והתקווה אפשרו לים להיקרע, בתוספת ארון יוסף "הים ראה וינוס" ולמדים מכאן דבר גדול:
"תנו עוז לאלוקים" – יש לך יכולת וכח, לתת לכאורה כח לקב"ה מכח הבטחון והקיווי שלך – להושיע אותך, בלי שום מתווך.
כשאתה כמעט טובע - הישועה צומחת!
כשאתה מגיע למצב, שאין לך שום עצה ותחבולה להציל את נפשך, הקב"ה בוקע עבורך את התהום הכי עמוקה, ונשמתך צועקת:
"בהתעטף עליו נפשו, ומבטן שאול שוועתו" – דווקא כשהצעקה פורצת מקירות ליבך: "נצמח קרן הישועה".
לצעקה הזאת הקב"ה מחכה, כי הוא רוצה:
"להעלות למעלה מי שנפל ח"ו לעומק השאול" - ואפילו אם הגיע לדרגה ולמקום הכי נמוך שאפשר, ומה הקב"ה עושה אז?
"מוריד שאול" – מעמיק ומשפיל את התהום שתהיה עוד יותר עמוקה, ואז:
"ויעל" - ממילא אתה יכול לעלות!
כי עכשיו יש תהום שיותר עמוקה, מהתהום שאתה מצוי בה, ולכן:
כשאתה צועק הצילו, אתה יכול לצאת יותר בקלות מהתהום!
בין הזמנים – איך הגעתי למצב הזה?
לא יודע איך 'בין הזמנים' הזה הביא אותי לתהום, לא יודע איך נגררתי... אף פעם לא 'ביקרתי' ב'תהום' הזה, בו, איך זה קרה?
תמחל ותסלח לי אבא שבשמים – לא רציתי להגיע לשם, נגררתי בל כורחי... לא רוצה לטבוע ב'תהום' הזה, תרומם אותי למקום גבוה יותר, רוצה להתחיל מחדש, בבקשה.
שום כוונה טובה – לא הולכת ריקם!
כל חיינו נראים כך... לכן, באנו לעולם, אנו כמעט טובעים, ובכל פעם צריכים להינצל, ולהמציא את עצמנו מחדש, ולהתחיל התחלות חדשות:
"ולית רעותא טבא דאתאבד" – שום כוונה טובה שלך, אינה הולכת ריקם.
וזה ממש, כמו אחד שטובע בים, אבל אומר על זה רבי נחמן:
בנשוא גליך אתה תשבחם" – בכל פעם שהאדם מנשא עצמו לה' יתברך, ואעפ"י כן - הוא מתחזק, ומגביה ומנשא עצמו שבכל פעם לה' יתברך, זהו שבחא דיליה ויקרא דיליה – זהו שיבחו ומעלתו (חיי מוהר"ן רע"א) והבא להיטהר מסייעין בידו.
תעיתי כשה אובד – תחפש אותי ותחזיר אותי אליך
כי מי שרוצה לחוס על עצמו, שיצעק:
"תעיתי כשה אובד" – אם דוד המלך שהיה צדיק, צעק כך, קל וחומר אנחנו, שצעקה זאת נציל את נפשנו, ואל תשכח:
בשבילך נברא העולם! העולם לא יכול להתקיים בלעדך! יש לך תפקיד ייחודי בתיקון העולם.
"בקש עבדך" - נראה לך שהקב"ה יוותר עליך, ממש לא - בקש עבדך!
מעל כל הבנה של שכל אנוש, הקב"ה - יאסוף אותך וירומם אותך.
אל ייאוש – מוריד שאול ויעל!
הקב"ה אוהב כל אחד מבניו, ורוצה להציל אותו מכל תהום שהוא נופל אליו, כי הקב"ה:
"מוריד שאול ויעל" – אפילו אם 'טבעת' בתהום – אל ייאוש!
אבל, איך אפשר לצאת מהתהום שנפלתי אליו? תבקש עזרה
תזכור שרחמי ה' גדולים, תרים עיניים לשמים ותבקש ותצעק לעזרה, לקב"ה יש פתרון פלאים למצב שלך:
"שחסדי ד' לא תמנו, כי לא אבד עצות הוא" – לצעקה הזאת הקב"ה מחכה.
ולכן: יש לך תקווה, ואל ייאוש - לעולם!
"העם ההולכים בחשך ראו אור גדול" – אתה בחושך, אבל, התורה תוציא אותך מאפילה לאורה, בטוח? כן! יש הבטחה! "כי אשב בחשך ה' אור לי".
הגביה ראש - צא מגלות הדעת
כך היה עם בני ישראל כשהיו במצרים, שהיו שקועים עד למעלה מ'הראש' במ"ט שערי טומאה, וכמעט טבעו במים עזים, אבל אז:
"כשיצאו - יצא הדעת מגלות, היינו, שהגביהו - ראש למעלה" – הם הגביהו את ראשם, אם הראש למעלה, כל הגוף יכול לצאת בעקבותיו ממצולות ים.
עשה תשובה על העבר, ואל תחזור לשם במזיד, ואם חטאת בשוגג, עשה שוב תשובה, ככה זה אצל כולם... אנחנו לא מלאכים, רק בני אדם, והתשובה נבראה עבורנו, עוד בטרם נברא העולם.
קבל על עצמך 'עול מלכות שמים' ושרצון ליבך לא יחפץ, מה שלא לרצונו יתברך, שכל ליבך יהיה מכוונן לעבוד את ה' באהבה וביראה.
ישראל – אשר בך אתפאר
כשאתה מסכים למסור נפש, ומנצח את הסט"א, הקב"ה אומר עליך:
"ישראל אשר בך אתפאר" – תגביר את הקדושה ותנצח!
"אז ישיר" - אל תשכח להודות לקב"ה שהציל אותך ממצולות ים, כי הקידוש ה' שאתה עושה במעשה זה:
מגדיל ומגלה את כבוד מלכות ה' בעולם, זכית!
מוסיף מוהרנ"ת ואומר:
"חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה' - כל העולם הבל, ובכל יום אתה צריך לחטוף כמה שאפשר, וכך:
"נוּכַל לְהַצִּיל עַצְמֵינוּ מִשֶּׁטֶף מַיִם רַבִּים, מִמְּצוּלוֹת יָם שֶׁל הֶבְלֵי הָעוֹלָם".
ולא משנה כמה נצליח עכשיו, העיקר:
"הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ, גַּם כֵּן טוֹב וְיָקָר מְאֹד" (עלים לתרופה, קכ"ה).
"כי תעבור במים - איתך אני! ונהרות לא ישטפוך..."
בסוף, לא טבעתי - המאמר מוכיח...
כתיבה וחתימה טובה, בהצלחה רבה.