פדיון שבויים ופקידת עקרות – עסקת חבילה!
ומה הקשר בין הפרשה לכל גיבורי המלחמה כ'עמיחי'?
'ישראל' אשר בך אתפאר
ידוע שהבעל שם טוב הקדוש עסק רבות בפדיון שבויים, והיה פודה חוכרים יהודים שהפריצים אסרו בעקבות חוב כספי, והיה לבעש"ט הקדוש שטרי חובות רבות עבור מצוה יקרה זו, וממשיכי דרכו נהגו כמוהו.
רבי שמואל הקצין ורבי בער בן בונים נסעו לאסוף כסף בשביל פדיון שבויים לפני ראש השנה, ולפני כן עברו למגיד ממעזריט'ש, והוא רצה שישארו אצלו בראש השנה, והם לא רצו, כי אמרו: אנו צריכים לפדות את השבויים לפני ר"ה הבא עלינו לטובה, ונסעו לדרכם.
באו רבי שמואל ורבי בער לרבי פנחס מקוריץ (מתלמידיו הראשונים של הבעש"ט הקדוש) וגם הוא רצה שיתעכבו אצלו בראש השנה, ולא רצו מאותה הסיבה.
רבי פנחס מקוריץ הורה לרבי בער שישאר אצלו בראש השנה, כדי שיוכל לברך אותו בילדים, ורבי שמואל ישוב לביתו לפדות שבויים.
וכששמע זאת רבי שמואל, אמר: גם אני זקוק לברכה לילדים.
ענה רבי פנחס לרבי שמואל: אתה תבוא אלי בשמיני עצרת הבא עלינו לטובה.
ורבי בער נשאר בר"ה אצל רבי פנחס מקוריץ.
לפני ראש השנה חלה רבי בער, ולא יכל ללכת להתפלל בבית כנסת, ובא רבי פנחס לביתו כדי לקרוא בתורה.
ואמר רבי פנחס לרבי בער לעלות לתורה, הלביש אותו והוליך אותו לספר התורה, ובסיום הקריאה רבי בער חזר לאיתנו, ובאותה שנה נולדה לו בת.
והבת שנולדה היתה כלתו של רבי פנחס מקוריץ.
ורבי שמואל בא אל רבי פנחס מקוריץ לחג שמיני עצרת, וגם זכה שנולדה לו בת בשנה זו.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
"אלה תולדות יצחק בן אברהם" – מדהים איך הבעש"ט הקדוש מוכיח מהיכן הגבורה של החיילים היקרים שמחרפים את נפשם על כלל ישראל.
"עם ישראל עם הנצח" – הקב"ה טבע בכל יהודי את המידות של האבות הקדושים: אברהם יצחק ויעקב, ורק שהוא צריך להוציא אותם לפועל...
הבעל שם טוב הקדוש מדגיש בפרשה דבר מאוד חשוב:
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" – בפסוק יש קושיה ותירוץ כאחד: "אלה תולדות יצחק בן אברהם" – מובן מהפסוק שאברהם הוליד את יצחק, למה היה צורך בהמשך הפסוק:
"אברהם הוליד את יצחק"? אולי יש כאן כפילות?
אברהם אבינו שכולו איש 'חסד', והוליד את יצחק אבינו שהוא 'גבורות':
חסד זה - נתינה בלי גבול, אז: איך יתכן ש'חסד' מוליד 'גבורה'? והתירוץ:
כי ה'גבורה'– היא היא ה'חסד'! לכן: "אברהם הוליד את יצחק".
אברהם אבינו כולו - 'חסד' בלי גבול: כל חייו אברהם אבינו היה איש חסד בלי גבול ומידה, הוא גילה ופירסם את מציאות ה' יתברך, ושהוא 'אין סוף' ושולט בכל העולמות, וטרח רבות כדי שכולם יכירו את גדלותו של ה' יתברך.
צמצום ה'חסד': כדי להכיר לכל הבריות את הקב"ה, צריך ל'רדת' לדעתם, ולדבר בשפה שתובן להם, ז"א, צריך לצמצם את אור החוכמה ע"י הבינה (ספירת הבינה) ולפרוט אותה לפרטים הקטנים כדי להחדיר ללב כל אחד את אהבת ה' לפי שכלו והבנתו.
הגבורה היא - 'כלי' לחסד: ה'כלי' שבעזרתו ניתן לספר על חסדי ה' וגדולתו, היא - הגבורה, כי: גבורת ה' ומלכותו מוכיחה לעולם, שרק הקב"ה מקיים את כל העולמות - 'שיש דין ושיש דיין'!
יעקב אבינו – מידת התפארת: יעקב אבינו הוא הממוצע בין שתי המידות חסד וגבורה, והוא - מידת התפארת.
ה'גבורות' הם – נשמות גבוהות: נראה שמי שמידתו 'גבורות' הוא 'פחות טוב' ממי שכולו מידת החסד, אבל – לא!
האר"י הקדוש כותב שנשמות משורש ה'גבורות' יכולות יותר להזדכך ולהיטהר, ולהגיע למעלות יותר גבוהות, מנשמות משורש ה'חסד', והראיה לכך, שלעתיד לבוא העבודה בבית המקדש, תהיה:
ע"י הלויים ששורשם 'גבורות', ולא ע"י הכוהנים שהם משורש ה'חסד'.
מעלת אנשי ה'גבורות' בימות המשיח: – בימות משיח אנשי ה'גבורות' יגיעו למעלה גבוה מאוד, ואומר ה'באר מים חיים': ש"להם משפט הבכורה" (פר' חיי שרה, כ"ו, מצטט את דברי האריז"ל ב"ליקוטי תורה" יחזקאל).
ה'גבורה' – כח רב ועוצמתי: אנשים ששורשם 'גבורות' חיים עם 'אש' והתלהבות, עם כוחות חזקים ועוצמתיים ואת זה רואים בזמן המלחמה:
החיילים שנלחמים בגבורה שלא מובנת בשכל אנוש.
חברי כל מיני ארגונים שבאים לזהות, גם מה – שלא ניתן לזיהוי... ולהביא אותם בכבוד למנוחת עולמים.
אנשים מחרפים נפשם, ותורמים מהונם וזמנם, על מנת להקל על החיילים...
והמשותף לכולם – שבוערת 'אש' קודש בעצמותם של אחדות ואהבת ישראל, עם נחישות והתלהבות שלא יודעת גבולות, ובאהבתם העזה לקב"ה, הם:
עושים חסד עם השני בגבורה עילאית!
מוכיחים, שאנו עם הנצח, וא"י הובטחה לנו מדורי דורות.
תחילתם יסורין וסופם שלווה: כשמגיעים ניסיונות ויסורין לאנשים משורש ה'גבורה' הם משתמשים במידת החסד לתיקון נפשם, וע"י כך, זוכים לחיבור אלוקי גבוה מאוד והתעלות רוחנית, כי הם מגיעים:
למידת התפארת – שהיא 'קו האמצע' שמחבר בין מידות חסד וגבורה.
בבית החולים 'שיבא' מאושפז עמיחי שיינדלר, גבאי ביה"כ בישוב 'כרם שלום' שנאבק שעות בשמחת תורה עם המחבלים, שניסו לפרוץ את דלת חדר הממ"ד שבביתו ביום שמחת תורה, הקב"ה ישלח לו רפואה שלמה, והוא נפצע קשה וידיו נקטעו:
האם הוא אחד מאנשי ה'חסד' שהגנו על אחרים בגופם ממש?
והאם מדובר באחד מאנשי ה'גבורה' – התשובות חיוביות!
במהלך שהותו של עמיחי בבית חולים היו לו שתי בקשות: הראשונה - לזכות בתפילין דרבנו תם, והשניה - להיפגש עם ראש הישיבה הגר"ש אלתר שלתורתו נחשף שבשנים האחרונות.
ראש הישיבה, עמד לנסוע לחו"ל, אך, מאוד התרגש מהסיפור, ומבקשתו של עמיחי להניח כעת תפילין דרבינו תם, והגדיר אותו, ואת הדומים לו:
"נס מהלך – נס שיש ללמוד ממנו, וישנם היום נסים מהלכים רבים..."
כשהגיע ראש הישיבה לבקרו, הוא הביא איתו את התפילין דרבינו תם של סבו ה'אמרי אמת' זי"ע, שאותן נהג בנו הרבי ה'פני מנחם' זי"ע, להניח רק פעמיים בשנה, ואמר: "אני חושש ואיני מעז להניחן כלל, שכן איני ראוי לתפילין הללו. אך יהודי כמו ר' עמיחי זכאי לכך" והמשיך לדבר על עמיחי בהתרגשות:
"ויהי ידיו אמונה" – מהידיים שלך אפשר ללמוד אמונה".
ובמה הם דנו בהמשך שיחתם?
עמיחי התענין כיצד הוא ידליק את נרות חנוכה!???
הוא ביקש מהפיזיותרפיסטים שיאמנו אותו כיצד להדליק את נרות חנוכה, כששמע זאת ראש הישיבה נחנק ואמר, כי:
"מצוה לפרסם" - שאלו הם בקשות של יהודי במצב כזה וכל כולו אמונה.
עמיחי הוא - השילוב המנצח שיש לכל אחד מישראל:
מידת החסד – הציל את האנשים ששהו איתו בשמחת תורה.
מידת הגבורה – נלחם במסירות נפש עד שנפצע ונקטעו אצבעותיו.
מידת התפארת – נאמר על תפילין רבנו תם: "כל מי שרוצה לקרב את עצמו לה' יתברך, להמשיך על עצמו תוספת קדושה, צריך להניח תפילין דרבינו תם" (ל"ה, תפילין, ה').
'קשר תפילין הראה לעניו, תמונת ה' לנגד עיניו, פארו עלי ופארי עליו, וקרוב אלי בקוראי אליו" – הם הפאר של עם ישראל, ומוכיחים את גדלותו ותפארתו של מלכנו.
עמיחי ביקש ללמוד איך ידליק את נרות חנוכה – רק גיבור חייל יכול לבקש כזאת בקשה, שמסמלת את המלחמה עם ישראל לאורך כל הדורות:
"לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" ואתה ברחמך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, נקמת את נקמתם... לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך..."
"אומרים הלל בחנוכה זה בחינת שבח ה' יתברך, כדי לגלות גדולת הבורא יתברך שמו, כדי להכניע כח המדמה (=כח הדימיון) שמתפשט בכל פעם שרוצין לעלות מדרגא לדרגא..." (ל"ה, חנוכה, א', א').
'עמיחי' – השם מוכיח על מהות האדם.
לכל גיבורי החייל ה'עמיחים' שנלחמים בגבורה, שמוכיחים שעם ישראל חי וקיים – חיזקו ואמצו!
יהי רצון שנזכה במהרה "והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל והודאה, ועשית עמהם ניסים ונפלאות, ונודה לשמך הגדול סלה" - בימים ההם בזמן הזה, אמן!