סודות היודאיקה החרדית נחשפים

(צילומים: יח"צ מילר פוינט בועז בן ארי)

אווירה מרוממת קידמה את פנינו שעה שנכנסנו לביתו של ר' מרדכי נתן מילר, למרגלות שכונת בית וגן הירושלמית,
ביום חמישי שעבר לפנות ערב.

(צילומים: יח"צ מילר פוינט, בועז בן ארי)

אם שאלתם, הספר הראשון שהודפס בשיטה זו היה ספר התנ"ך בשפה הלטינית, בשנת 1456 למניינם. הספר הראשון שהודפס בשפה העברית הוא "פירוש רש"י על התורה", בשנת רל"ה (1475 למניינם), עותק מצולם ממנו ראינו בספרייתו של ר' נתן מרדכי."בשנת רפ"ז (1526 למניינם), ימי עריסת הדפוס העברי", מתחיל לספר ר' נתן מרדכי ובידו עותק של הגדת פראג, "נדפסה הגדת פראג בדפוסו המפורסם של רבי גרשם הכהן בפראג. מדובר בהגדה הקדומה ביותר שהגיעה לידינו בשלמות, מעוטרת בציורים חיתוכי עץ. במהדורה זו, פיארנו את ההגדה באותיות חדשות דוגמת האותיות שבהגדה העתיקה, וגם הציורים המקוריים עובדו ושופצו בתוספת צבע. כפי שאתה יכול לראות, צירפנו הטבעות זהב למען הוסף פאר והדר". כמה עותקים הדפסתם? "הדפסנו שתי מהדורות שאזלו", מציין מילר ומסיט את הנושא לסוגיה שמעסיקה אותו מאז שהוא מכיר את עצמו: האמנות היהודית.

הוא מדפדף לסוף ההגדה, אחרי שהציג בפנינו את הפונט העתיק והמלבב, וכשמגיע לסוף ההגדה הוא אומר: "הוספתי 'חד גדיא' שלא היה בהגדה המקורית". מה מניע לעשות דברים כאלה? "האמנות העסיקה אותי תמיד", משיב ר' נתן מרדכי. "תמיד רציתי לעשות דברים יפים". כששואלים אותו אם אין סיבה נוספת, כלכלית או אידיאולוגית, הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים: "כשמפריע לך משהו, אתה מנסה לתקן". מה הפריע לו? ניסינו לברר.

ר' נתן מרדכי עלה לארץ הקודש מהונגריה בשנת תש"ג, אחרי מלחמת העולם השנייה. כאן הוא נישא לרעייתו שתחיה, אף היא ניצולת שואה, ומשפחת מילר הצעירה הייתה צריכה להתפרנס. "לא היו כוללים אז", אומר ר' נתן מרדכי בחצי חיוך, "אם היו כוללים, הייתי נשאר אברך עד היום הזה".

כורך ספרים היה מקצוע מבוקש באותם ימים, ור' נתן מרדכי הכיר את המלאכה. "היה לי שכן בהונגריה, שהיה במקצועו כורך ספרים. הוא היה עוסק במלאכה זו בחצר המשותף ואני הייתי יושב ומסתכל. כך למדתי את המקצוע". כאשר הוא נזכר במקצוע שלמד ומכנה אותו 'מקצוע מבוקש', הוא לא יכול שלא להתפעל מהתמורות שחלו בהרגלי השימוש. הוא כמו מביט בערגה לימים ההם ומפטיר כלאחר יד: "היום לא מתקנים ספרים, כי יותר זול לקנות ספר חדש מאשר לשלוח ספר שהתקלקל לתיקון".

כמי שהקים אימפריה של מוצרי יודאיקה והוצאה לאור של ספרים רבים, אינני יודע אם הוא מעדיף את המצב הקדום או שמא את העידן המודרני, בו אנשים קונים ספרים, וגונזים, וקונים שוב. "הייתי קונה ספרים עתיקים ומתקן אותם", ממשיך הרב מילר לגולל את עברו. "הייתי מסתובב בשווקים ומחפש ספרים מעניינים. כשהדפוס התחיל להיות נגיש – אמרתי בלבי שהגיע הזמן לעשות דברים חדשים, להאדיר ספרים. לא יכול להיות שהסידור של אשכול מודפס שוב ושוב מאותם צילומים ישנים, ואף אחד לא מהדיר ומוציא לאור סידור תפילה חדש", מציין הרב מילר משהו שהפריע לו בתחום הזה. נושא הסידור יקר ללבו והוא ממהר להסביר מדוע הסידור שלו התקבל בקרב המתפללים.

(צילום: יח"צ מילר פוינט, בועז בן ארי)

"הדפסתי אותו עם אותיות בגדלים שונים בין קטעי התפילה, כמו שיש בסידורים הישנים. מזמור אחד באותיות קטנות, אחר עם אותיות יותר גדולות ויש גם בינוניות. ממה זה נובע? למה עשו את זה?", הוא שאל ואנחנו ניסינו לנחש.

זו אכן שאלה שמעסיקה עד היום לא מעט מתפללים ומעצבים צעירים, שלא הכירו את הדפוס של פעם. ר' נתן מרדכי מחייך. "זה בגלל שלא היה בדפוס מספיק אותיות כדי למלא גיליון של שישה עשר עמודים, אז היו משתמשים בכל מלאי האותיות, בכל הגדלים. אחרי שהיו מדפיסים את ששה-עשר העמודים, היו מפרקים את הפלטה ומרכיבים את האותיות מחדש כדי להמשיך בהדפסת הסידור.

היום זה מחשב, אפשר להדפיס כמה שרוצים ואיך שרוצים, אבל חשבתי שאנשים לא יתחברו לסידור חדש כי הם רגילים למשהו אחר, אז עשיתי בגדלים שונים, כמו שהיו צריכים להדפיס אילו היינו עשרות שנים קודם, והסידור אכן התקבל בציבור".

שחזור הגדת ויניציאה

השיחה התארכה מעבר למשוער, ובנו של ר' נתן מרדכי שליווה אותנו עד כה, צריך לצאת כדי לא לפספס את השיעור הקבוע. "אני צריך ללכת ללמוד, אבא", הוא אומר לפני פרידה. "אתה לומד גם פה", משיב ר' נתן מרדכי מיניה וביה.

השיחה סטתה מהנושא המרכזי, ואחרי שהבן עוזב ללימודו, אנחנו מבקשים לחזור ולשוחח על הגדת ויניציאה המשוחזרת.

"בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יהללו את שם ה' אשר שם בליבי מכלול יופי כזה לא תשבע עין לראות הצורות. ולעולם תמצאו בהם חדושים כי לא לחנם נעשים כי אם במתכוין, ומה לי להאריך בסיפור ועיניכם תראינה ופעולותי תהלתי יספרו". אלה דברי המדפיס ישראל הזפרוני, בדף הפתיחה למהדורה הראשונה של "הגדה של פסח" שבדפוס ויניציאה בשנת שס"ט (1609 למניינם) עשרים שנה לאחר מכן, בשנת שפ"ט (1629 למניינם), נדפסה ההגדה מחדש על ידי משה בן גרשון פרינץ בשלש מהדורות. כל מהדורה עם תרגום משלה: איטלקי, לדינו ואידיש.

כמו כן, נוסף במהדורה השנייה פירוש "צלי אש" שאינו אלא קיצור מהגדת "זבח פסח" להשר ר' דון יצחק אברבנאל זצ"ל שנעשה בטוב טעם ע"י יהודה אריה ממודינה. "במהדורה שלנו", מספר ר' נתן מרדכי, "שהינה העתק של המהדורה השנייה, השארנו כל התמונות במקורותיהם, חוץ ממה ששדרגנו בצבע, כי במקור נדפסו בשחור לבן. שינינו את המסגרות העיטוריות כדי להוסיף פאר והדר, והשמטנו את התרגום באידיש, כי האידיש שהייתה מדוברת בזמנם אינה מובנת לדוברי אידיש בימינו".

ר' נתן מרדכי קם ממקומו והולך לחדר אחר כדי להביא מהכספת את השחזור המקורי של הגדת ויניציאה שפ"ט. ההגדה גדולה במיוחד והיא נכתבה וצוירה על גבי קלף. הספר שוקל יותר מהצפוי ממראה עיניים, ולפני שאנחנו פותחים אותו, בזהירות הנדרשת והמתבקשת,

אנו שואלים לגבי ערכו הכספי של הספר. "השקענו בזה כמה מאות אלפי שקלים", מצטנע ר' נתן מרדכי, ומאוחר יותר אנו מגלים כי השקיע למעלה מחצי מיליון שקל בספר הבודד הזה. "מי שצייר את המסגרות האלה הם אמני 'עולם היודאיקה' בראשות הר"ר אלעזר שושן מביתר עילית", מספר מילר. אנחנו בוחנים בהשתאות אחרי סלסולי המכחול ואומרים כי איננו מבינים גדולים באמנות כבדה, מן הסוג הזה, אך ניכרת השקעה מרובה וההידור חוגג בכל מילימטר מצוייר.

"נשים חרדיות ציירו את זה", אומר מילר. למה דווקא לשחזר את הגדת ויניציאה? "הבחירה לשחזר את הגדת ויניציאה נבעה מהסיבה שזו הגדה עתיקה והיא מבין ההגדות הראשונות שנעשו עם תמונות בחריטה בעץ. יחסית לתקופות העדר הטכנולוגיה של אז, היא נחשבה כהגדה מפוארת מאוד. השחזור נעשה מצילום שהתקבל מהספרייה הלאומית. גם להם, אגב, אין את ההגדה המקורית".

להנגיש את האמנות הגדת ויניציאה בפורמט המודפס נמכרת בחנויות בשש מאות וחמישים שקל, מחיר שלא כל כך מתאים לקהל היעד החרדי. "אני יודע שלא נמכור הרבה הגדות, כי לרוב, האנשים הפוקדים את החנויות שלנו הם חרדים ממעמד הביניים שלא משקיעים מאות שקלים בהגדה לפסח. לכן הדפסנו רק מהדורה אחת של אלף עותקים, לאנשים חובבי אמנות, וכאלה שרוצים לתת מתנה יוקרתית שנשארת לכל החיים, ואף לדורות".

"היינו יכולים להדפיס סדרה יותר קטנה, ממוספרת, לאספנים בלבד, ולמכור אותם באלפיים עד שלושת אלפים שקלים לספר, אבל החלטנו להנגיש את יצירת האמנות הזאת לקהל הרחב, לאנשים שאין ביכולתם לשלם עבור הפריט הזה כל כך הרבה כסף. יש עניין לחובב אמנות כמוני, להנגיש את האמנות לציבור הרחב".

"התקשורת החילונית אוהבת לצייר אותנו כבורים ועמי ארצות בכל מה שקשור לתרבות ואמנות. הבעיה היא שאנשים מתוכנו גם מתחילים להאמין בזה. הם חושבים שהאמנות החרדית מתחילה ומסתיימת באותיות הקטנות של הגמרא, ולא היא. אנחנו מוציאים את ספרי האמנות הכי יפים מתחת ידינו. זה גם משהו שייאמר לזכותו של וקסברגר: הוא כל הזמן מוציא ספרים אמנותיים לציבור הרחב". הסמל של מילר המוטבע בכל הספרים ומוצרי היודאיקה היוקרתיים, ממחיש יותר מכל את מהות חייו של ר' נתן מרדכי: "מילר, משנת תשי"א, 60 שנות אומנות יהודית".

ר' נתן מרדכי מדושן עונג כשהגדת ויניציאה המפוארת פתוחה על שולחנו. הוא מלטף באצבעותיו את הקלף ומציג לראווה את אותיות הזהב הבוהקות ואת הטקסטורות השונות בכל כותרת. האם הוא יפתח את ההגדה הזאת בליל הסדר הבא? ממש לא. "אני משתמש בהגדה קטנה ופשוטה שהוצאתי עם ליקוטים שערכתי בעצמי", הוא אומר, ומביא לשולחן גם את ההגדה ההיא.

"ואת?", אנו שואלים את רעייתו, שהצטרפה בדקות האחרונות לשיחה, "באיזו הגדה את תשתמשי?". התשובה כמו הייתה מוכנה מראש: "נראה, מה שהכי קל לקחת למטבח".

הכתבה פורסמה במוסף שביעי של רשת קו עיתונות דתית