סיפור כזה לא תקראו כל יום. אברך עם קבוצת נערים נעמדו מול בית המעצר 'אבו כביר' שבתל אביב והחלו קוראים תהילים כשהם עטופים בטליתות. המחזה הלא שגרתי אירע לפני שנתיים, מעט אחרי חגי תשרי. מה שגרם לקבוצה הזאת לצאת להפגין מול השב"ס היה לא פחות מאשר מעצרם של האחים אייל ומשה בן משה.
>> למגזין המלא - כנסו <<
סיפורם של העבריינים הללו – מרתק. הם באים מבית חרדי, ומשה אף למד בישיבות חרדיות בבני ברק. על ראשם תראו כיפה ואם תחפשו להתרשם מחרדיותם, תראו כי הם תרמו ספר תורה ותורמים בדרך קבע לרבנים גדולים.
את תחילת דרכם הם החלו במאפייה וברבות השנים הם הקימו עוד ועוד עסקים מפוקפקים, לכאורה.
לאורך השנים המשטרה עצרה אותם מספר פעמים, כאשר אחת מהן הייתה באמצע כתיבת אותיות לספר תורה שהם תרמו, אך מכל הררי האישומים שהם טענו נגדם, זה לא הבשיל לכדי עונש כבד והם שוחררו פעם אחרי פעם.
באחת הפעמים שהם נעצרו, הצליחו במשטרה לגרום להם להיכנס לכלא לתקופה קצרה. האחים בן משה טענו שאין להם תנאים בסיסים בכלא וכך הם הועברו במה שהם קראו לזה – חטיפה – על ידי אנשי השב"ס לתא מעצר באבו כביר.
האחים בן משה אינם היחידים, יש עוד עבריינים דתיים רבים, מי לפני הקלעים ומי מאחורי הקלעים, שפועלים בשוק השחור ברחבי הארץ.
מהמשטרה לא נקבל נתונים מדויקים אודות "עבריינים דתיים" כאלה ואחרים, כי הם לא רוצים – ובצדק, ניתן לומר – להכליל ולתת לגיטימציה לתופעה. מבחינתם אין כזה מושג.
כדי לחקור יותר אודות תופעת העבריינים הדתיים אנו פונים למומחה מספר אחד לעולם העבריינים בארץ, כתב הפלילים של מאקו, שמעון איפרגן, שמשתף אותנו בשמחה מהתובנות שלו בעיסוק בעולם הזה.
"העולם החרדי איננו כמו הגנגסטרים בשנות השישים בארצות הברית", פותח איפרגן, בשיחה עם 'כיכר השבת', "אז, בשנים ההם, היו חרדים שהיו מעורבים בכנופיות פשע והם היו נראים בהתאם. אך האמת היא שבארץ, היום, זה מורכב הרבה יותר".
"הפשע הקשוח מתמקד כיום בעיקר בהימורים לא חוקיים ובשנה האחרונה מתגלים יותר ויותר מועדוני הימורים גם בתוך העיר בני ברק. זה מתחיל מרמת גן, מעוז הפשע הגדול, וזולג לתוך בני ברק. העבריינים החרדים עוזרים להם לנהל מכונות מזל ולהלבין הון".
תוכל לתת לי דוגמה איך זה עובד בפועל?
"הם לוקחים אברכים, בחורים מישיבות או כאלה שצריכים כסף, והופכים אותם למה שנקרא 'קופים', הם אנשי הקש שלהם. אם יש בעיה מול המשטרה באים לאותו 'קוף' בטענות. כולם יודעים שלא הם הבעלים האמיתיים של החברה או העסק, אבל אי אפשר להוכיח אחרת".
"ואני אפתיע אותך", ממשיך שמעון, "מדובר גם בהעסקת נשים חרדיות, מחסידות כזו או אחרת, בלי שמות. העבריינים הקימו רשתות הברחה על מנת להבריח קוקאין. הרי בנשים לא יחשדו שהן מבריחות חומרים אסורים".
שמעון מפרט איך עובדת השיטה: "לוקחים אישה צעירה עם תינוק, כאשר לעיתים אין לה בעל כי היא התגרשה ונותנים לה בין שלושים לארבעים אלף שקל על כל הברחה כזאת כולל מלונות בחו"ל על חשבונם.
"היו כמה מקרים כאלה שתפסו את המבריחות, אך המקרים האלה הם מתוך עשרות שלא תפסו והשיטה הזאת עובדת מצוין. המשטרה לא מצליחה להיכנס לזה ולעצור את זה".
למה לדעתך העולם הזה זולג גם לחרדים?
"הם צריכים כסף", עונה שמעון נחרצות, "לעיתים מדובר באמא חד הורית שצריכה כסף. לעיתים מדובר באברך שצריך לסגור את המינוס. זה כסף קל".
איך העבריינים יודעים למצוא את החרדים הללו?
"מפה לאוזן. יש בחורה שהיא המארגנת, היא עובדת מול ראש הארגון, חוץ ממנה אף אחד לא מכיר אותו בכלל. היא אומרת לעבריין 'אני אסדר לך את הבנות'. ככה זה מתגלגל. היא נפגשת עם חברה בארבע עיניים ומשם זה ממשיך הלאה".
"אתה צריך להבין", שמעון רוצה לחדד את הנקודה, "כל הברחה כזאת היא סכומים מטורפים. על כל חבילה עם חומרים שכאלה העבריין מרוויח כשתיים וחצי מיליון שקלים! אז משלמים לנשים האלה שלושים אלף שקל – כי מבחינתן זה הרבה כסף קל ומהיר – אבל אין ספק שיש כאן ניצול".
ובאיזו תדירות ההברחות מתרחשות?
"ההברחות מתבצעות אחת לשבועיים", טוען שמעון, "מדובר בהברחות גת וקוקאין. יש כאלה שעסוקים בלהבריח זהב מדובאי וטורקיה. אבל אין הרבה שמתעסקים בזה".
אתה מזהה כאן מגמה?
"תראה, בא בחור חרדי מקסים שרוצה לעשות כסף ואומר לעצמו, 'שניה, אם בציבור הכללי הקימו מעבדה בדירה ואני שוכר דירה ועושה את זה בעצמי – אז זה יעלה לי עשר אלף שקלים, אבל אחרי שלושה חודשים זה יכסה את עצמו בארבעים אלף שקל ואני יודע להסתדר יפה עם השכנים ולדאוג שכולם שומרים על שקט ונהנים – למה לא לעשות את זה גם'... הם רוצים דירה ורכב נאה אז הם גם עוסקים בזה".
במשטרה מודעים לתופעת "העבריינים הדתיים"?
"בטח, אבל הם לא רוצים לתייג מגזרים. גם בשנות השמונים הם לא ידעו על מגזר כזה או אחר, עד שזה התפוצץ להם בפנים והם הפנימו את זה. כבר בשנות ה-90 בדואים פרצו לבתים ואני דיווחתי על זה וביקשתי תגובות והם הכחישו".
"הם יודעים את התופעה של העבריינים הדתיים ומופתעים כל פעם שהם תופסים אותם", מסכם שמעון.
מה הסיפור עם בן משה, איתם פתחנו את הכתבה?
"הסיפור איתם מעניין", משתף שמעון, "הם נולדו ביפו. דתיים. מקורבים לכל הרבנים בארץ. אין רב שהם לא מקורבים אליו. מצד אחד הם תורמים כסף, אבל הרבנים נאלצים להיות בטוב איתם. יש להם נדל"ן ומאפיות וגם אולמי אירועים באור יהודה".
שמעון מדגיש: "כשתדבר איתם הם לא יראו ראשי ארגונים, לא הפושעים האולטימטיביים שאתה מצייר לך בראש, אבל הם נעצרו על מעשים כמו סחיטה באיומים וכדומה".
"הסיפור איתם מאוד מעניין כי אתה יכול לראות אותם בהילולא של צדיק, פותחים דוכן ליד הציון ומחלקים אוכל בחינם. אפשר לומר עליהם שהם יודעים לתת וגם יודעים לבקש. כרגע הם יעד מרכזי מאוד של ימ"ר תל אביב", שח שמעון.
לא שאנחנו יודעים מה עובר בראש שלהם, אבל איך אתה רואה את זה שהם עם כיפות מצד אחד אך מתעסקים בפשע מצד שני?
"זה לא שאתה לוקח את עשרת הדיברות ומפרשן את זה 'לא תגנוב' ככה פשוט", עונה שמעון, "הם מבחינתם 'אנחנו יהודים טובים', 'הכסף שלנו לגיטימי'. כל אחד רואה דברים אחרת".
אני עובר לשאול את שמעון קצת על עצמו והעבודה המאתגרת שלו. למרות ששמעון מתחמק פעם אחרי פעם מראיונות על עבודתו, הפעם לשם שינוי, שמעון משתף פעולה. מאיפה כל הידע שלך?
"זה הרבה עבודה", שמעון נאנח לרגע, "אבא שלי אמר לי שידע זה כוח ועוצמה. אני תמיד אוהב ללמוד ולשמוע. אני בא לעבודה בקטע שאני לא יודע כלום. גם אם אני יודע על מישהו משהו אני לא מראה את זה. אני מבקש שיספרו לי מהתחלה הכל.
"אני אוהב ללמוד כל דבר לעומק. אומרים שההבדל בין גאון לחכם הוא שגאון יודע הכל וחכם לומד כל יום".
תן לי את הסיפור שהכי הפתיע אותך בעבודה?
"האחים האלה שדיברנו עליהם הפתיעו אותי מאוד", עונה שמעון מיידית, "הם מחוברים לכל הרבנים ברמה הזויה. זה הפתיע אותי. הם העבריינים החרדים המודרניים".
"עוד סיפור שהשאיר אותי המום לא יכול לעלות אצלכם באתר בצורה חלקה", צוחק שמעון ומתאר לי באופן כללי על 'מפגשים של צעירים וצעירות חרדים למטרות כאלה ואחרות.
לפני כחודש זרקו על ביתו של שמעון רימון שבחסדי שמיים לא התפוצץ. מסתבר כי אנשי עולם התחתון לא אוהבים שנוברים בביזנס שלהם. אני עובר לשאלה המסקרנת מכולם: אתה מאוים?
"לא כמו לפני חודש שזרקו לי רימון לבית, אני מאוים בדרגה חמש, שזה כולל אבטחה וסיורים סביב הבית".
למה בעצם מאיימים עליך?
"שאתה חושף דברים על אנשים, הם לא אוהבים את זה. זה עשה ברית עם זה, זה נפגש עם ההוא. לא מתאים להם".
איך אתה מתמודד עם זה שעבריינים רוצים לפגוע בך?
"זה לא קל אבל אני לא פוחד מהם, אני פוחד רק מבורא עולם. שאתה מתקפל הם מזהים את זה. ושוב, אם כתבתי טעות – נתקן אותה אבל על מידע אמיתי להתקפל? ממש לא".
אז אתה כאן להמשיך, אני מסכם, אבל מאיפה האדרנלין? צריך לזה כוחות מיוחדים...
"צריך הרבה תשוקה", מסכים שמעון, "זה גם הרבה כאב ראש. אני עובד כבר שלושים וארבע שנים. זה קשה. כל יום צריך להמציא את עצמך מחדש".
תגיד, במשטרה פונים אליך לפעמים על פרסומים שלך?
"המון", שמעון צוחק, "פרסמתי על בלוני הליום שעבריינים שואפים את זה. בלי להיכנס יותר מדי לפרטים עכשיו, מדובר בחומר ממכר ולא זול והם עושים כל מיני קומבינות כדי לשאוף את זה. התקשר מישהו מהמשטרה ושאל 'מה זה', עניתי לו שאני לא עובד אצלם ואחרי שיש להם את המידע שלי שילכו לעבוד ולחוקר סביב הנושא הזה".
יש לך מה שנקרא אצלנו בתקשורת "גורמים" במשטרה?
"אני מכיר גורמים במשטרה, אבל לרוב - המשטרה הרשמית - לא משתפת איתי פעולה. וחבל. הם תקועים מאחורה. בשיתופי פעולה עם הטלוויזיה, הם עוד לא הבינו שכולם באינטרנט".
אם יש לך ידיעה שאתה יודע שהיא "תעשה שמח" בעולם הפשע, אתה תפרסם?
"בטח", שמעון חד משמעי, "גם אם אני יודע שיהיו פיצוצים – אני אפרסם. סוג של 'הוכיח תוכיח את עמיתך'", מסביר שמעון. רגע אחר כך הוא מוסיף: "קורה שלפעמים אנחנו טועים. ייתכן שכותבים משהו לא מדויק. אז אם טעיתי - אתקן".
"כשאני כותב על חרדים", הוא ממשיך בלהט, "רועדות לי האצבעות על המקלדת. הערכים שחונכתי בבית זה הבסיס ''ואהבת לרעך כמוך'. תמיד אכתוב כמה שיותר נקודתי ולא אכליל, חלילה, ציבור שלם".
לשמעון חשוב לסכם: "שורה תחתונה, יש בציבור הרבה לב טוב. מי שעושה טוב יקבל טוב ומי שלא יקבל רע. ככה אני מאמין שה' עושה".
- לפניות לכתב: ari@kikar.co.il