יוקון, קנדה. דחפור ענק וצהוב ניצב למרגלות ההרים, בסמוך לנחל קטן. "אני מקווה שהפעם נעשה את המכה. יש פה מכרים ישנים, סיכוי טוב שנמצא פה", אומר כריס.
>> למגזין המלא - כנסו
באמצע העמק, בסמוך לזרימת המים, מציב כורה הזהב האמריקאי מתקן ענק העשוי מתכת. כלוב הברזל של כריס הוא די גבוה, כמה מטרים טובים ורחב מספיק כדי להכיל כמה שיותר עפר.
"המתקן הזה הוא בעצם סכר. המטרה היא שהעפר שאין בו זהב יעבור דרכו על מנת לבצע הפרדה בין העפר לאבנים והמתכות. ברגע שהעפר יצא מהתערובת אפשר להתחיל לחפש את הזהב", אומר כריס. "תמלא עד הסוף!", הוא צועק לשותפו.
השלב הראשון הוא למקם את הסכר היטב ולהקיף אותו בכמה שיותר עפר, כדי שהוא לא יזוז. אחר כך, הטבע כבר עושה את שלו כאשר זרימת המים מתגברת לאט לאט בגלל הסכר, וגובה המים עולה.
בשלב מסוים, לאחר שהמים הגיעו לגובה מספק, מה שנשאר לעשות הוא לפתוח את הסכר בבת אחת. בגלל הלחץ העצום של המים, הבוץ ששוכן מתחת לאגם המלאכותי שנוצר הולך עם הזרם, והקרקע הסלעית מתגלה.
הדרך הזאת שבה כריס וחברו צ'ארל מחפשים זהב היא ה"הייטק" של חיפוש הזהב, וכך זה עובד: ככלל, בבוץ ובעפר לא אמור להיות זהב, לפחות לא בכמויות שמשתלם לחפש בהם. המתכת הצהובה שוכנת בעיקר בחלקו הסלעי יותר של הקרקע, ובשביל להגיע אליו צריך קודם כל לפנות את הבוץ.
בשלב הבא, אחרי שכורה הזהב הגיע לסלע, מתחיל שלב החציבה. סלעים ענקיים נטחנים לעפר על ידי דחפור, והאבנים ובהם הזהב מועברים לתוך רמפה שקיימת בגדלים שונים. לתוך הרמפה מזרימים הכורים כמויות עצומות של מים על ידי צינור או על ידי כוח המשיכה הטבעי - כגון במורד נהר.
הזהב מטבעו הוא יותר כבד מהאבנים הקטנות ולכן הוא שוקע - לתוך בית קיבול שקיים לכל אורך המתקן. מרובעים קטנים בגודל של סנטימטרים בודדים קולטים את הזהב, ואם התמזל מזלו של הכורה, הוא יבחין בגרגירים בגדלים שונים.
אבל לא תמיד מבחינים בהם מיד בהתחלה, ופעמים שהגרגירים הם קטנים מאוד. אבל ברמפות שמשתרעות על פני כמה מטרים מדובר בכמה מאות דולרים טובים. בזהב כמו בזהב, כל גרגיר הוא חשוב ולא מפספסים שום דבר. הכורים עושים בדיקה ראשונית ומוציאים את ממצאי הזהב הראשונים.
שאריות העפר וחלקיקי האבנים שנותרו, עוברים סינון נוסף באותו מתקן כדי לוודא ששום גרגיר לא יאבד. בדרך כלל, גם שם מוצאים זהב.
בעבר, נהגו המתיישבים האמריקאיים במאה ה-19 לחפש את הזהב שנמצא בעפר על ידי שיטה פשוטה הרבה יותר. העפר החשוד ככזה המכיל זהב, היה מועבר לתוך צלחת עגולה ושקועה. כדי להוציא ממנו את הזהב, הדרך הייתה למלא את הצלחת במים מהנהר ולנענע אותה בתנועות סיבוביות. הפעולה גרמה לזהב לשקוע בתחתית הצלחת ולעפר והאבנים "לברוח" החוצה - עם זרם המים.
בסיום התהליך, אם העפר אכן הכיל זהב, המתכת היקרה שקעה לתחתית הצלחת וכל מה שנשאר לעשות הוא להוציא אותו.
גם כיום ישנם חובבי זהב שמפרידים את המתכת היקרה בדרך הזו, אם כי מדובר בשיטה רווחית הרבה פחות ופיזית הרבה יותר. הכמויות מטבע הדברים הן קטנות ולא ניתן להוציא זהב בכמות מסחרית בשיטה הזו.
אולם, לפני שמשקיעים מאות אלפי דולרים ברכישה של שטח והשגת רישיון עבור חיפוש זהב, שלא לדבר על הוצאות נוספות - בהן רכישה של דחפור וציוד אלמנטרי כמו הרמפה שהזכרנו קודם, בשיטת הצלחת ניתן לדגום שטח קרקע, כדי לאמוד את כמות הזהב שמכילה הקרקע והאם שווה ההשקעה במרבץ.
ישנם בעולם נהרות המכילים זהב בעומקם בצורתו הטבעית. בסרטון שפורסם לאחרונה, טען יוטיובר כי הוא מכיר מקום סודי שבו קיים זהב בעומק הנהר. בסרטון הוא נראה צולל עם מצלמת גו-פרו, ובתחתית הנהר מבין חלוקי הנחל ניתן לראות גרגירים זהובים וגדולים יחסית, השלב הבא היה כמובן להוציא אותם מהמים, ללא כל קושי. אם תהיתם, הוא לא גילה למצלמה איפה שוכן הנהר הסודי.
היכן ניתן למצוא זהב?
אפשר לומר שזאת 'שאלת השאלות', ואם הייתה לזה תשובה מדויקת, ערכו של הזהב היה יורד לאפס. הערך של המתכת הנוצצת נעוץ בעיקר בכך שאין תשובה מדויקת לשאלה הזו, אך בכל זאת ישנם מקומות מועדים יותר או פחות להימצאות המתכת הנדירה.
מבחינה תיאורטית, זהב נמצא בכל מקום אך לא תמיד בכמות מספקת שניתן להפיק אותו לצורתו המתכתית המוכרת לנו. גם במי-ים קיים ריכוז מינורי של זהב ביחס של 0.1-2 מיליגרם לטון מים, כך שבפועל, אם רוצים להתעשר מזהב צריך ללכת למקומות המועדים יותר למצוא את המתכת הצהובה כשהיא כבר בצורתה המתכתית.
בארה"ב היו מספר תקופות של בהלה לזהב, בעקבות שמועה שיצאה על נהר או אזור מסוים שבו נמצא זהב. אלפי אנשים היו אז עושים את דרכם ל"ארץ המובטחת" במטרה להתעשר, וישנם כאלה שאכן הצליחו. בקליפורניה ובעוד מקומות היה מצוי לראות מושבות אמריקאיים לאורך גדות נהר, שעיקר עיסוקם ביומיום היה לצאת לחפש את הזהב במים הנוצצים.
הזהב נמצא לרוב בסלעים שנוצרו מתהליך הידרותרמי. סלעים אלו נוצרים כאשר מים חמים זורמים דרך קרקע חמה ומכילים זהב. המים החמים ממיסים את הזהב מהסלעים ומביאים אותו למקום שבו הוא יכול להצטבר.
הזהב בישראל
גם בישראל נמצאו מרבצים ישנים של זהב באזור אילת, אך ככל הנראה מוצו עד תום. נכון להיום סבורים המומחים שיש זהב בישראל בעיקר בחלקה הדרומי, אך לא ברור אם ישנה היתכנות מסחרית לכריית הזהב, והאם כרייתו שווה את הרווח הפוטנציאלי שעלול להפיק.
בשנת 2019 דווח בכלי התקשורת על אישור שנתן משרד האנרגיה לחברת 'מרבצי זהב' על מנת שיבצעו בדיקות סקר מצפון לעיר אילת, במטרה להגיע לכרייה בקנה מידה מסחרי. נכון להיום לא דווח על כרייה מסחרית של זהב בישראל, וככל הנראה הבדיקות לא הביאו לתוצאות הרצויות.
למרות האמור, הנחת היסוד הייתה ונשארה שאכן קיים זהב בארץ. אם יצא לכם לנסוע לאזור אילת, אתם מוזמנים לעשות את הבדיקה בעצמכם.