"וואו".
זו הייתה המילה הראשונה שיצאה מפי שנכנסתי לסוכתו של ר' מרדכי גרינוולד. הסוכה אומנם אינה גדולה מאוד, אך מקצה לקצה הינה מקושטת בשלל עיטורים מרהיבים שאין להשיג כמוהם בעולם כולו.
בתוככי שכונת מאה שערים, אחרי עליה של גרם מדרגות קצר, נמצאת סוכה מושקעת שכמוה אין בכל העולם כולו. לא פספסנו את ההזדמנות ללכת לראות איך היא נראית ומי עומד מאחוריה.
המחשות חיות
מרדכי הינו יהודי עם לב חם העוסק בגילופי עץ במהלך השנה כולה. הוא מכין לבתי הכנסיות, בתי המדרש והמוסדות הגדולים בעולם את ארונות הקודש שלהם ולא רק.
בסוכתו המפוארת אנו נראה מיצגים קטנים של ארונות הקודש הגדולים אותם ייצר במהלך השנים לבתי מדרש גדולים סביב העולם.
אני מסתובב בין המיצגים השונים ונותר פעור פה. מיצג אחד, כולו מגילופי עץ מרהיבים, מציג את מהלך ההשתלשלות בכל פרשיות התורה לפי סדר. כל חומש מקבל שורה, ומכל פרשיה גילוף עץ מרהיב. ניקח לדוגמה את פרשת ויצא שבחומש בראשית. הגילוף יראה את הסולם של יעקב שעליו חלם.
בחומש ויקרא בפרשת אמור אנחנו נראה סוכה מפוארת, וכן הלאה.
בעמודים התומכים את הסוכה מפארים כתרים מוארים ועל מדפים תלויים שלל מייצגים. ביניהם תמצאו המחשות מהמשנה "הווי עז כמנמר ורץ כצבי", שיר "אום אני חומה" עם גילופים מרהיבים ומילות השיר הכתובות מתחת ומיצג של תיבת נח עם מפלי מים זורמים.
המציגים ממחישים בצורה חיה כל מיני מוסגים מהמקרא והמשנה, אך כאילו לא די בכך, אלא שבמיצג אחד תראו נחש אמיתי זוחל לו בפנים. הכל על מנת להמחיש בצורה הטובה והיפה ביותר הלכה למעשה איך נראים פסוקים שונים בתורה.
חביבות המצווה
ר' מרדכי, אני פונה אליו ומנסה להבין, מה גרם לך להשקיע כל כך הרבה בסוכה?
"חביבות המצווה", עונה מרדכי בחיוך, "בכל השנה אני מתעסק עם גילופי עץ. כיוון שאשתי ואני אוהבים את האומנות הזאת מצאנו את עצמנו עוסקים בזה וככה מפארים מדי שנה את הסוכה".
כמה כסף מושקע כאן?
"עשרות אלפי שקלים", עונה מרדכי ולא מוסיף.
כמה זמן לוקח לבנות את הסוכה הזאת?
"אנחנו מתחילים כבר באלול ומסיימים ממש לפני החג".
אתה בונה את זה בעצמך?
"אני מזמין את זה ממלכות וקסברגר. אני אומר להם מה אני רוצה והם מכינים את זה".
זאת אומרת שאת המוצגים שאנחנו רואים כאן אין בכל העולם כולו?
"נכון", מרדכי מאשר. הוא מחווה באצבעו לעבר המיצג הענק של בית המקדש, "אין עוד אחד כזה בעולם".
ובטח מדי שנה מתווספים עוד אלמנטים...
"בהחלט", מאשר מרדכי, "כל שנה חושבים על רעיונות ומדי שנה מביאים עוד מיצגים חדשים".
זה כנראה אטרקציה לכל ילדי השכונה, אני מעיר בחיוך.
מרדכי מחייך. "מכל האזור באים לראות את הסוכה היפה".
כמה נכנסים כאן בחג?
"בין שלושים לארבעים איש. עושים סעודה גדולה והמשקה כדת אין אונס". אומר מרדכי ומראה לי את בקבוקי ה'לחיים' הענקיים המונחים על השולחן.
איך התחושה שהסוכה ככה מפוארת ומקושטת כהידור מצווה המשובח ביותר?
"התחושה שלי נפלאה", עונה מרדכי ושם את ידו על ליבו, "זה ממלא אותי לראות ככה את כולם בתוך הסוכה הזאת. אני משקיע בה כל השנה כולה וכאשר אנו מתיישבים בה ומברכים 'ליישב בסוכה' זה מרגש אותי מאוד".
אני מסייר עוד בסוכה. לו לא הייתי צריך למהר לרכישת אי אלו ממצוות החג הייתי נשאר שם עוד שעה ארוכה להסתכל ולחוות.
בעודי יוצא מהסוכה הרהרתי לעצמי שר' לוי יצחק מברדיטשוב בטח מראה להקב"ה את הסוכה הזאת ואומר לו בבכי של התרגשות: 'ראה את בניך האהובים, מפארים ומהללים את שמך על ידי בניית סוכה נאה שכזו, תביא להם כבר את סוכת דוד הנופלת וגאל אותם מכל צרותיהם'.
