אירועי יום הזיכרון: הרב הראשי לישראל לשעבר וכיום רבה של תל אביב, הרב ישראל מאיר לאו, קושר קשר בין יום השואה ויום השיכרון לחללי צה"ל: "יש חוט שעובר מה'אני מאמין' שם ברכבות, בגטאות ובמחנות המוות ל'שמע ישראל' כאן. אין לנו לאן לחזור. זה הבית שלנו. ולא כל אחד היה ראוי וזכאי לתת את חייו על מזבח התקומה שלנו כאן בארץ חמדת אבות".
את הדברים אמר הרב לאו אמש, (א') באירוע "זוכרים שרים ומספרים" שהתקיים בבריכת הסולטן בירושלים ביוזמת ארגון זוכרים וארגון "מפעלות הציונות הדתית". האירוע, שנערך זו השנה השמינית, כלל סיפורים מרגשים שלוו בביצועים מיוחדים של אמנים מוכרים.
בין האמנים שהשתתפו באירוע המרגש, היו גם אמנים דתיים, ובהם ישי לפידות, דודי קאליש והאחים פיאמנטה, שריגשו את הנוכחים בביצועים לשירים שונים.
הרב ישראל מאיר לאו, רבה הראשי של תל-אביב יפו, שמלווה את "זוכרים שרים ומספרים" מהשנה הראשונה, ריגש את הקהל בדבריו. הוא הזכיר בפתח דברים את הנופלים, בני דורות שונים, אותם זכה להכיר. "הדבר שמייחד אותם הוא האמונה כי יש ערך ויש תמורה לקורבן שאיננו קורבן שווא ולעולם לא יהיה. הם יודעים את משמעות דברי יחזקאל הנביא 'בדמייך חיי'. הם מבינים כי ארץ ישראל נקנית בייסורים. תורה, עולם הבא וארץ ישראל. הם זכו לכל השלושה".
הרב לאו קישר בין יום השואה שצויין בשבוע שעבר, ליום הזיכרון שמצויין היום ואמר: "יש חוט שעובר מה'אני מאמין' שם ברכבות, בגטאות ובמחנות המוות ל'שמע ישראל' כאן. אין לנו לאן לחזור. זה הבית שלנו. ולא כל אחד היה ראוי וזכאי לתת את חייו על מזבח התקומה שלנו כאן בארץ חמדת אבות".
במהלך הערב סופרו סיפוריהם המרגשים של זיו שילון- שאיבד את ידו כתוצאה מפגיעת מטען ושאיפתו לשוב לשרת כלוחם בצה"ל, טל קרמן- שנרצחה בפיגוע בחיפה ולזכרה הקימו הוריה את פרוייקט "הגמל שטל טל", קובי מנדל ויוסף אישראן שנרצחו סמוך לתקוע, ורועי פרג'ון החלל הראשון של הנחל החרדי.
יו"ר ארגון זוכרים, דב קלמנוביץ: "אני פונה אל המשפחות השכולות האהובות והיקרות, אנחנו מביטים היום בעיניכם בידיעה שאנחנו לא יכולים להבין ובכל זאת אנחנו כאן מבקשים להיות שותפים ולו במעט לכאבכם, כל מה שיש לנו במדינה ובארץ בזכותכם, בזכות ילדיכם ובזכות הקורבן הנורא שהקרבתם. היום הזה כולנו איתכם".
"זה לא ערב של סיפורים אישיים" אמר קלמנוביץ', "לא של חייל שנפל בקרב או של תלמידה שנפלה בדרכה לבית הספר, הערב הזה נספר את הסיפור של כולנו. בבתי הכנסת היהודיים, החזן אף פעם לא פונה אל המתפללים, אלא אל ארון הקודש וכך גם המתפללים, הערב כולנו קהילה אחת. כולנו גיבורים בסיפור הישראלי המופלא. ערב בלי במה, בלי קהל, בלי מחיאות כפיים, כולנו הקהל כולנו הבמה כולנו יחד".