בתום תהליך ארוך בית המשפט פסק: החייל שנפטר מסרטן יוכר כנכה צה"ל. ההורים מקווים שההחלטה תוביל להכרת בנם גם כחלל צה"ל.
ביולי 2005, התגייס דוד לגזיאל לשירות הצנחנים עם פרופיל 97. לאחר חודש הטירונות, התלונן לגזיאל על כאבי בטן, בחילות, הקאות וחום גבוה. הוא פנה לחובש הפלוגתי, לצוות הרפואי של בסיס האימונים החטיבתי ואף למרפאת ביקורופא בבאר שבע. חבריו לפלוגה העידו כי הוא נחלש מאוד, עד שנאלצו להביא לו אוכל למיטה. אולם תלונותיו של החייל לא זכו למענה הולם מצד הגורמים הרפואיים בצבא, למרות העובדה שהוא ירד 17 ק"ג ממשקלו והיה מרותק למיטה ברוב הזמן.
כשהגיע לגזיאל הביתה במהלך אחת החופשות, הבחינה אחותו כי הוא איבד משקל רב ושלחה אותו לעבור בדיקות בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בבדיקה אובחן כי לגזאיל סובל מגידול ממאיר בקיבתו, מה שהביא מיד לשחרורו בשנת 2006.
לאחר השחרור, הגיש לגזיאל בקשה כי יוכר כנכה צה"ל. אולם במהלך החודשים הבאים, בטרם הושלם הדיון בעניינו, נפטר לגזיאל בתום שנה של התמודדות קשה עם המחלה.
הוריו של לגזיאל לא ויתרו ועל אף שמשרד הביטחון דחה את בקשתם, הם ערערו לבית משפט השלום בבאר שבע.
הבוקר (ה') פרסם ynet את פסק הדין הסופי שמצדד בהורי החייל ויוצא בחריפות נגד התנהלות גורמי הרפואה והפיקוד בצבא.
השופטת רות בהט כתבה בפסק הדין כי "התחקיר הפנימי שערך רופא הבסיס בעקבות המקרה היה מוטה באופן מובהק לטובת משרד הביטחון. הרופא בחר עם מי מחבריו למחלקה של לגזיאל לשוחח ועם מי לא, ולא חיווה דעתו על כישורי החובש הפלוגתי, עדות שהיא בבחינת מסקנה ואינה מבוססת על עובדות. איננו מקבלים כאמינה את הטענה של ביקורופא, לפיה ערכו למנוח ספירת דם, אפילו שלא הייתה הוראה מרופא".
עוד הוסיפה השופטת כי "תמוה כיצד העובדה שהחייל הקיא כמה פעמים וסבל מסחרחורות לא הדליקה כל נורה אדומה אצל הרופאה שטיפלה בו. אלמלא התערבות אחותו של החייל, האבחון והטיפול הראויים היו מתעכבים, לא ברור עד מתי".
לדברי השופטים, אמנם צה"ל אינו אשם במחלתו של החייל, אולם הדרך בה טיפלו בה גורמי הצבא, הובילה למותו של החייל.
מתוך פסק הדין: "באחד המקרים ראה מפקדו של דוד את מצבו ואת העובדה שהצהיב ולא הצליח לעמוד על רגליו, אך הוא ראה רופא רק אחרי חמישה ימים. כשדוד התעקש לצאת הביתה בגלל מצבו, לא אושר לו תחילה. רק לאחר שכנועים רבים, סחרחורות וטשטוש אושרה החופשה. המפקדים הגיבו באופן מזלזל לתופעות שראו, נתנו לו תחושה שאינם מאמינים לו. הם סירבו לשחררו ממסע של 32 ק"מ, שבמהלכו ישב על הקרקע והתחנן לא להמשיך, תחנונים שנעתרו רק בהתערבות המ"פ".
בראיון, אמרה האם, רות לגזיאל: "צה"ל הפר אמון בסיסי מול הבן שלי שהתגייס חדור מוטיבציה. איך אפשר לא להאמין לחייל שבא ומתלונן על מיחושים? היו לו הרבה תלונות, וכשכל-כך לא האמינו לו הוא כנראה חשב שמשהו אצלו לא בסדר. זה פצע פתוח שיישאר פתוח לנצח. היינו משפחה שלמה, שמחה. היום אנחנו משפחה אחרת - החיים בצל האובדן ונסיבות האובדן הם קשים מנשוא".
משרד הבטחון אמר בתגובה כי אופיו האלים של הסרטן, מנע את האבחון המוקדם. "מדובר בחייל שלצערנו חלה במחלה ממארת תוך כדי שירותו בצה"ל ונפטר לאחר מכן. קצין התגמולים סבר שאין קשר בין שירותו בצה"ל לבין המחלה, וכן שלא נפל כל פגם בטיפול הרפואי שניתן לו בצבא. ועדת הערעורים קיבלה את הערעור שהוגש בשמו על-ידי משפחתו. המדינה שוקלת להגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי".
דובר צה"ל מסר כי "צה"ל משתתף בצער המשפחה. הנושא נידון בימים אלה בבית המשפט ולפיכך לא נוכל להתייחס לתוכן הטענות".