הגרי"מ לאו: "שאלתי, ליד גדר התיל: בישראל לא ייהרגו יהודים?"

פנינו אליו, ב'כיכר השבת', כדי לשמוע כיצד הוא חווה את 'יום השואה' הנוכחי, בצל מגיפת הקורונה, ועל הלקחים שלדעת הרב עלינו - כחברה וכיחידים - להפיק מהימים הנוראים ההם. צפו בשיחה המרתקת, שערך אהרון מלאך.

עיקרי הראיון

אנו נמצאים ב'יום השואה' תש"פ. עבור ניצולי השואה, ולא רק, זהו יום של זיכרון עצוב מאוד. השנה אנחנו נמצאים בזמן קצת שונה, אחרי שעברנו חג מורכב מאוד, ובסכנה שעדיין בעיצומה; האם הרב רואה קשר כלשהו בין הימים הללו לימי השואה?

"לא. יש פער אדיר בין מה שהיה אז למה שקורה היום. שם נרדפנו על היותנו יהודים, ושמונה חודשים לפני פרוץ המלחמה סגרו לנו את בתי הכנסת במטרה לפגוע בנו קודם כל נפשית ורוחנית, וכך בלילה אחד העלו באש 1,046 בתי כנסת במה שנקרא 'ליל הבדולח', ורצחו כ-3000 בני אדם שהגנו על ספרי תורה, וכל זה שמונה חודשים לפני פרוץ המלחמה. לכן כל מה שקשור לקורונה בכלל לא תופס מקום בהקשר לשואה, משום שהווירוס הזה לא מבחין בין יהודים לבין אלו שלא".

בכל זאת השנה מציינים את היום הזה בצורה קצת אחרת; פחות נפגשים יחד וניצולי השואה נמצאים בבית.

"מהבחינה של קדושי השואה, אין שום שוני גם השנה. מה שכן, ישנם כאלו שמרגישים זאת אולי בצורה קצת יותר חדה, בגלל העובדה שהם נמצאים לבד או בבתי אבות, אבל אני אישית לא רואה הבדל בין ה'יזכור' השנה, לבין ה'יזכור' של השנה שעברה".

"כמדי שנה, הוזמנתי גם הפעם להרצות בנושא יום השואה לפני אנשי המוסד. מי שהזמין אותי בפעם הראשונה, לפני כמה שנים היה אבי דיכטר, שאמר לי לאחר מכן שהסיבה לכך שהוא הביא רב להרצות בנושא הזה, היא כדי שכולם יבינו את החובה שיש עלינו להילחם על נפשנו גם כאן במדינת ישראל".

בשלב מסוים בראיון לא מצליח הרב לאו להשתלט על קולו, ונחנק בדמעות. זה קרה בעת שחזר לאחד מהרגעים שחרותים בזיכרונו, כאשר אחיו הגדול התרה בו שכשהכל ייגמר - יעלה לארץ ישראל.

"שאלתי אותו, מעבר לגדר התיל: למה? בארץ ישראל לא הורגים יהודים??", משחזר רבי ישראל מאיר לאו ברטט, ומסביר כי בכך נעוץ החיבור העמוק שלו למדינה המגינה על יהודיה.