הרב אהרן אגל טל נגד אהרן גרנות: "פצעת אלפי יהודים"; גרנות: "התקפה דמגוגית"

שאלה: פורסם בעיתון 'משפחה' שלאירוע ל"ב שנים ליסודה של ישיבת "שבי-חברון" הוזמן אלוף פיקוד המרכז, 'רק בגלל שהוא לבוש במדי צה"ל ועל כתפיו הוא נושא דרגת חרב ועלה זית ושנעליו מספיק גבוהות, כדי שיהיה מקום לכל הפיות הרוטטים של אנשי ראשית צמיחת גאולתנו לנשק אותן באדיקות...' האם יכול להיות שרצונכם המוצדק לגאולה, מטשטש קצת את מבטכם?

תשובה של הרב אגל טל: תודה על עדינותך. הכותרת של אותו מאמר היתה 'וילכו אחרי הבעל'. לא פחות. אני לא יודע במה 'לטבול את עטי' – ב'זעם' או ב'כאב'.. בזעם על אלו המכונים 'ועדה רוחנית' הבודקת בקפידה שלכל דמות רבנית יהיה התואר המתאים בעיניה. שחלילה מי שהוא הרה"ג לא יכונה בתואר 'גאון' או מי שהגיע לדעתם לדרגת 'גאון' לא יכונה בטעות 'הגאון הגדול', ותחת ידם יצא ביזוי נורא כזה. או אולי כאן המקום ל'כאב' מהול ברחמים, על אלו שכדי להעמיד כביכול 'השקפה טהורה' , מצויים בדיוטא רוחנית כל כך נמוכה...

בזמן שבני נ"י מכין את חייליו להפעיל טנק. כיצד יורין וכיצד מכוונין ולצערנו – מה עושים כאשר פגז חודר פנימה וחלק מהחברים ח"ו נהרג, מעיזים 'פוחזי עט' להכתיר את מפקדו בתואר 'בעל' (סוג של עבודה זרה). אלו המתיימרים בחוצפתם לשאת את דגל ההשקפה הטהורה וכביכול לחנך את קוראיהם לציות לדעת גדולי ישראל, צריכים להראות מקור לסגנון הבהמי הזה.

האם כך היה מדבר הבעל שם טוב? האם שמענו כאלו דיבורים מהרבי מלובאוויטש? האם למדו זאת מגאון ישראל ר' שלמה זלמן אויערבך? או שמעו בדומה מפוסק הדור ר' משה פינשטיין?

מדוע כאשר מקובלים או אדמורי"ם מקרבים אליהם 'גבירים', כשר הדבר ואילו כאשר ראשיה של ישיבת "שבי-חברון" שבמסירות נפשם הידועה הקימו תורה בעיר אבותינו, מבקשים להכיר טובה למגיניהם, הפכו אלו באחת למלחכי סוליות?

אחינו בעלי התשובה החרדים- אתם היודעים את האמת. אתם שלחמתם את מלחמות ישראל. שנפרדתם מחברי ילדות בבתי הקברות. אתם היודעים בתוככם שלא יכול להיות מעשה אצילי יותר מלהיות נכון לתת את חייך כפשוטם למען עם ה'. אתם היודעים ולכן גם האחראים – שלמי שעבר את דרך החתחתים המפרכת עד שזכה להימנות על אלופי צה"ל, האחראים על קיומנו הפשוט כאן בארץ, לא יוצמד תואר הגנאי- 'בעל'.

ולכותב היקר נאמר- גילית גבורה להסתובב בעיראק ובעזה כדי להביא סיפור. עכשיו העת לגלות גבורה ולבקש סליחה מאלפי יהודים שפצעת את נפשם קבל עם ועולם.

עד כאן דבריו של הרב אגל טל.

"התקפה דמגוגית"

לפניית 'כיכר השבת', שיגר אהרן גרנות תגובה לדברים החריפים של הרב אגל טל: "כתבתי את המאמר בצורה מאוד מכובדת, כיבדתי את ראשי הישיבה שאחד מהם הוא מורי ורבי ולא זלזלתי בגדולותו של אף אחד. בגלל האידאולוגיה המעוותת של הציבור הדתי-לאומי - עזבתי אותם וחזרתי למקום שממנו באתי.

"אם הוא משתמש במילים 'פצע את נפשי' - איפה כל אלה שנישקו את דגל צבא הגירוש? הם פצעו את נפשם של הרבה יהודים. חבל שבמקום להתמודד עם הטענות הענייניות, פונה ידידי, הרב אגל טל, שאני מכיר אותו כאיש רציני מאוד, להתקפה דמגוגית".

תזכורת

זאת לא הפעם הראשונה בה מסתבך גרנות עם הרבנים של הציבור הדתי-לאומי. הפעם הקודמת הייתה עם הרב אליעזר מלמד, לאחר שגרנות פרסם עליו ועל ישיבות כתבה במגזין 'משפחה'.

במדור 'רביבים' בשבועון הדתי 'בשבע', התייחס הרב מלמד לכתבה ותקף את גרנות. "חלק מהדברים מנוסח כדוגמת ראיון, כאשר התשובות נלקחו ממה שכתבתי באתר ערוץ 7, ועוד כמה שאלות שהשבתי עליהן בדוא"ל".

לדברי הרב מלמד, "הכתבה הייתה רצופת טעויות ואי דיוקים חמורים, חלקם אולי במגמה למעט בכבודן של ישיבת ההסדר ורבנים מהזרם ה'לא נכון'. וכיוון שגם לציטוטים ממני נוספו משפטים שלא נאמרו, ויש להם השלכות הלכתיות, הנני מוכרח למסור מודעה שאין לסמוך על מה שנכתב שם".

הקרב נחתם בהתנצלות משותפת של הצדדים.