אחת הגדלויות המוכחות של הציבור החרדי, שהוא מבקש, בכל נפשו, להיות מונהג על פי התורה. הדרך הטבעית לכך היא שמרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א יהיו זקני העם ושופטיו. וכדי שהדברים ייעשו גם למטה מעשרה טפחים בצורה ראויה, ראוי שמי שעושים במלאכה של העברת המסרים לדרג המעשי יהיו רבנים, שאומנם אין להגדירם כגדולי הדור, אבל הם מוסמכים על ידם ונאמנים עליהם ועל רקע זה החלו לקום ועדות רבנים שהתמנו כדי לפקח על העסקנים.
הרמב"ם אומר כי תחילתם של עובדי השמש והירח (מכאן מגיע המושג 'עכו"ם' = עובד כוכבים ומזלות), הייתה בכיסופים לעבודת השם שגרמה להם לעבוד את משמשיו הגדולים שבאמצעותם עוברת ההשפעה אל העולם, מאוחר יותר שכחו איך הגיעו לעבודת הכוכבים והשמש והירח ונשארו עם עבודה זרה מכוערת ובזויה ברמה הנמוכה שלה שמאז ביטול יצר העבודה זרה כלל אינה נתפסת בשכל האנושי.
הקרדיט שניתן לוועדות הרבנים היה רב והציבור ראה בהם – ובצדק רב – דרך נכונה להביא למצב שגדולי הדור ינהיגו את הדור. הבעיה שהתעוררה מאוחר יותר, הייתה, שהיו מי שאמרו לעצמם כי אם הדרך הזו של ועדות רבנים קולעת לרצון הציבור והיא מייצגת את גדולי הדור למה הם לא יעלו על הגל, אם כן נקרתה בפנינו הזדמנות יוצאת דופן לעקוף את כל הפוליטיקה החרדית, ולהגיע למקום משפיע יותר מאשר הח"כים, או בעצם על גבם. כל זה מוביל לעובדה שב'ועדות הרבנים' שקמו בנושאים שונים חברים בדרך כלל רבנים ומה שחשוב יותר רבנים שמייצגים את מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, הם גם מתבקשים על ידי גדולי הדור להקדיש מזמנם ל'ועדת הרבנים', ולמעשה הם ה'ממוצעים' בינם לבין הדרג העסקני בנושאים השונים כמו סמינרים, תקשורת סלולארית ועוד.
אבל יש תופעה אחרת – וכאן גם מתחילה הבעיה – של 'ועדות רבנים' שקמות 'בהתנדבות'. זה קורה כאשר מישהו מבקש לבחוש בנושא מסוים מטעמים ומאינטרסים השמורים עימו, ומזהה את הפוטנציאל של 'כביש עוקף' עסקנים, על ידי מינוי עצמי ל'ועדת רבנים'. אנשים כאלה מתלכדים ומתחילים להסתובב סביב בתי מרנן ורבנן שליט"א, מדווחים על פגמים כלשהם שגילו – בדרך כלל בתחום הרוחני - רצים עם 'הממצאים' לרבנים, ובשלב כלשהו מכריזים על עצמם כ"ועדת רבנים", שמדברת כביכול בשם גדולי הדור שמפיהם אנו חיים, אבל לא ברור מי מינה אותה, מי מבקר את פעולותיה, אבל היא מכריזה על 'איסורים' ומפרסמת 'אזהרות' שונות.
השבוע נודע כי 'ועדת הרבנים' שעוסקת בבתי מלון התגלתה כנגועה באי אלה בעיות. בלי קשר לשאלה איך התגלו הדברים, הרי עצם התופעה, שיתכן להעלות על הדעת שמישהו מינה את עצמו לוועדת רבנים כדי להוביל אינטרסים או אג'נדה או לסיים חשבון, היא חמורה ביותר ומכפישה את המושג 'ועדת רבנים' ופוגעת באמון הציבורי בהם.
פרשייה נוספת שהתחוללה בשבועות האחרונים גם היא לא מוסיפה בריאות לגורמים העוסקים בצרכי ציבור באמונה. המדובר במודעה, מאחוריה עומד אדם שמתיימר להציל את עם ישראל בתחום הגיור, אבל לפני מספר שבועות פרסם (בעקבות ראיון שהתפרסם עם מיליארדר יהודי) מישהו מודעה חריפה בניסוחה נגד הפרסום – שתועד בתצלומים – שאותו מיליארדר מקורב למרן הגר"ש אויערבאך שליט"א, ובתגובה אומרת המודעה כי אשת המיליארדר התגיירה בגיור מפוקפק מאד. לאחר בדיקה התפרסם בכלי תקשורת כי מזמין המודעה אינו אלא אותו אדם הדואג לגיור ברחבי העולם.
הדברים חמורים! הייתכן שאדם שדואג כביכול לגיור, מכפיש אישה שומרת מצוות, אמא לילדים, כי הגיור שלה מפוקפק וממילא יהדותה ויהדות ילדיה מפוקפקת, וכל זה בפומבי ולא בצנעה בבית דין? מה גם שמי שבדקו את הנושא אומרים כי אין בסיס לדברים. גורמים אלה שנכנסו לעובי הקורה של הפרשה המצערת גם מנפקים סיבות – צריך לומר עסיסיות – להשתלחות חסרת התקדים ומגלים כי מאחוריה עומדת התנהלות שהדבר העדין ביותר שאפשר לומר עליה – 'תמוהה' (אותם גורמים מוכנים – ומעוניינים – לחשוף את העובדות שלדבריהם מרשיעות).
אם רק חלק מההאשמות על אותו גורם נכונות, כי אז אנחנו בבעיה.
כי המשמעות היא שאדם שעל פניו דואג ליידישקייט, ומנהל מלחמת השם בגיבורים בנושא כה רגיש וקריטי כמו הגיור, משתמש בגיור כקרדום לחפור בו.
לא נעים, אפילו מפחיד, וכך הוועידות שיכונסו כדי להציל את נושא הגיור אינן יכולות עוד להתקבל כפשוטן, כפעילות אמיתית למען התורה ועם ישראל.
שתי פרשיות מביכות שהתרחשו בסמיכות זמן קרובה, ושתיהן צריכות להדליק אור אדום ולגרום לנו לעשות הערכה מחדש של מצב, שבו אנשים, שלא ברור מי שלח אותם, מתבייתים על נושא מסוים ומתחילים לעשות בו 'סדר', מבלי לרדת לסוף מניעיהם שיכולים להיות 'מגוונים'.
'לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול'. לא יתכן מצב שמי שמבקש להכריז על עצמו כוועדת רבנים או 'סדרן' מרכזי בתחום ציבורי, יוכל לעשות זאת בקלות בלתי נסבלת.
המסקנה: הקמת ועדת רבנים לענייני ועדות רבנים, כדי שלא כל מי שכדאי לו הדבר ימנה את עצמו לעסוק בנושא. ובכלל, יש נושאים שבהם עסקנים יעסקו בהם כפי שהיה נהוג בעבר, כמובן תחת פיקוח ראוי של גדולי הדור ונאמניהם האמיתיים, שהם ידועים לשבטיהם והכול יודעים כי הם אכן 'ידא אריכתא' של מרנן ורבנן שליט"א ולא חלילה בעלי אינטרסים אלה ואחרים.
טורו של א. ארצי מתפרסם בעיתון 'שעה טובה'.