הגמרא במסכת ברכות ס: אומרת כי בקימת הבוקר יש ליטול ידיים, ולברך אשר קידשנו במצוותיו על נטילת ידיים.
במשך היום אנו מוצאים נטילות נוספות כגון: נטילת ידיים לפני תפילת מנחה, או תפילת ערבית, וכן נטילה לאחר מנוחת הצהריים וכדו'. ישנן נטילות נספות, כגון: נטילת ידיים לסעודה אך נטילה זו קובעת ברכה לעצמה ועניינה שונה מנטילת הידיים שלפני התפילה.
לאור ברכת על נטילת ידיים שאנו מברכים בבוקר, יש לבדוק האם הנטילות הנוספות שבמשך היום גם הן מחויבות בברכה.
מצינו כמה טעמים לחיוב הברכה והנטילה של הבוקר.
הרא"ש במסכת ברכות פרק ט' סימן כג' כותב כי מאחר שבמשך שנת הלילה סביר להניח שהידיים נגעו במקומות המכוסים שבגוף האדם, אזי יש לטהר את הידיים לפני התפילה וקריאת שמע, וכדאיתא בגמרא בברכות טו. הדורשת מהפסוק "ארחץ בניקיון כפי" שרחיצת הידיים לפני התפילה הרי היא חשובה כהקרבת קרבן, ולכן יש ליטול ידיים בעת קימת הבוקר.
בהמשך דבריו כתב הרא"ש כי ברכת על נטילת ידיים נתקנה דווקא לנטילה שלפני התפילה, ולכן אם הטיל מימיו לפני תפילת מנחה או ערבית הרי נטילת הידיים שלאחר מכן חייבת בברכה מפני שהיא לצורך התפילה.
עוד כתב הרא"ש שנוסח ברכת על נטילת ידיים של קימת הבוקר אומנם נקבעה בעקבות נוסח ברכת הנטילה שלפני הסעודה,אך מהות הנטילות שונה ואין להשוות בין הנטילות.
ולכן אם לקראת התפילה ידי האדם צריכות נטילה ואין לו מים ליטול בהם הרי הוא צריך לנקות ולקנח את ידיו בצרור או עפר, ולברך על נקיות ידיים ולא על נטילת ידיים.
הרשב"א בשו"ת ח"א סימן קצא' כותב כי לנטילת ידיים שחרית יש טעם אחר. סברתו היא כי מאחר שבקומינו משנת הלילה אנו נעשים כבריה חדשה שנאמר "חדשים לבקרים רבה אמונתך"(איכה ג').
ממילא לאחר שהאדם הלך לישון כשהוא עייף ומסר את נשמתו לבוראו, הרי הוא קם בבוקר עם כוחות מחודשים. את הבריאה המחודשת הזו יש לקדש ולייחד לעבודת ה'.
מעשה הקידוש נעשה על ידי נטילת הידיים וכפי שמצינו שהכוהנים קידשו את ידיהם מן הכיור לפני עבודתם במקדש.
הבית יוסף באו"ח סימן ד' הביא את דברי הזוהר הקדוש שטעם נטילת ידיים שחרית הוא, כי בשנת הלילה טועם האדם טעם מיתה ושורה על האדם רוח טומאה, לכן חכמים תיקנו שבקימת הבוקר האדם יתקדש ויטהר מהטומאה שאחזה בו.
הפרי מגדים באו"ח סי' ד' מביא את דברי האורחות חיים שסובר כי טעם הנטילה הוא בכדי להסיר את הרוח הרעה ששורה על הידיים בלילה, וכדאיתא בגמרא שבת קט. שרק נטילה של ג' פעמים יכולה להסיר מידי האדם את הרוח הרעה של הלילה.
כמה נפק"מ ממחלוקת הראשונים בטעם הנטילה.
א.נטילה לאחר שינת עראי כתב הבית יוסף כי הנפק"מ בין שיטת הרשב"א והרא"ש היא ביחס לחיוב נטילת הידיים לאחר שינת עראי.
לפי שיטת הרשב"א שנטילת הידיים היא משום שנעשה כבריה חדשה ויש לו להתקדש כפי שהכהן מקדש עצמו לפני עבודתו במקדש, אזי גם בשינת עראי האדם מפקיד את נשמתו אצל הקב"ה ולכן יש לו ליטול ידיים לאחר שינת עראי.
אבל לשיטת הרא"ש שסובר כי נטילת הידיים היא משום נגיעת הידיים במקומות המכוסים, אזי יש לומר כי חשש זה קיים דווקא בשנת הקבע שבלילה, אך בשינה קצרה ייתכן שאין לחוש לכך וממילא לא יהיה צורך בנטילת ידיים.
ב. נטילה מכלי לשיטת הרשב"א שנטילת הידיים נעשית בדומה לקידוש הידיים שעושה הכהן לפני עבודתו במקדש, אזי ברור כי גם בנטילת ידיים שחרית יש ליטול דווקא מתוך כלי.
ובפרי מגדים הוסיף שאף תהיה חובה של נטילה על ידי שפיכה מן הכלי בכוח גברא, ומים הפסולים לנטילת ידיים לסעודה יהיו פסולים אף לנטילת שחרית.
אבל לשיטת הרא"ש דנטילת הידיים היא רק משום נקיות, אזי לא תהיה חובת נטילה מתוך כלי וכן לא תהיה חובת נטילה באמצעות שפיכת המים בכוח גברא וכדו' וזאת מן הטעם שנקיות ניתן להשיג גם באמצעים אחרים וממילא לא קפדינן על צורת הנטילה.
ג. ברכה על נטילה לפני תפילת מנחה וערבית האליה רבה כתב כי לשיטת הרשב"אדהנטילה היא מטעם היותו בריה חדשה אזי יש לומר כי הנטילה והברכה נתקנו דווקא בבוקר לאחר השינה.
אבל לשיטת הרא"ש שהנטילה היא משום נקיות ניתן לומר כי מאחר שהידיים עסקניות הן וקיים חשש כי הן נגעו בכל מיני מקומות המטונפים, אזי הנטילה לפני תפילת מנחה או ערבית היא מחויבת מדינא ולכן יש גם לברך עליה.
האם נטילת ידיים מעכבת בתפילה
הרמב"ם בהלכות תפילה פרק ד' הלכה א' פוסק כי חמישה דברים מעכבים את התפילה:וביניהם טהרת הידיים, כוונת הלב, טהרת מקום התפילה ועוד.
וכתבו האחרונים כי מתוך דברי הרמב"ם שטהרת הידיים מעכבת את התפילה משמע, שהמתפלל בלא טהרת ידיים תפילתו לא עלתה לו, והרי הוא צריך לחזור ולהתפלל פעם נוספת.
השו"ע באו"ח סימן צב' סעיף ד' פוסק כי צריך לרחוץ ידיו במים לפני התפילה. במשנה ברורה סע"ק יג' כתב כי פסק השו"ע דיש ליטול ידיים לפני תחילת התפילה, קאי גם ביחס לתפילת מנחה ותפילת ערבית.
ובביאור הלכה ד"ה "צריך לרחוץ" כתב, כי אומנם הפרי מגדים הסיק מתוך לשון הרמב"ם שאם לא נטל את ידיו לפני התפילה הרי הוא צריך לחזור ולהתפלל פעם נוספת.
אך יש להקשות על הבנת הפרי מגדים, מפני שאומנם הרמב"ם מנה חמישה דברים המעכבים את התפילה, אך לאחר מכן בארבעה דברים שמעכבים, טרח הרמב"ם וכתב פעם נוספת במפורש כי הם מעכבים את התפילה ויש לחזור ולהתפלל פעם נוספת.
אבל ביחס לטהרת הידיים לא מצינו שהרמב"ם טרח לכתוב פעם נוספת שהנטילה מעכבת ולכן קיימת חובה להתפלל פעם נוספת.
וממילא סובר הביאור הלכה בשיטת הרמב"ם, כי טהרת הידיים היא מצווה לכתחילה והרי היא מעכבת את התפילה ביחס לאיכותה ומעלתה.
אך אין טהרת הידיים מעכבת את התפילה ביחס לקיום מצוות התפילה, ולכן אם בדיעבד לא טיהר את ידיו לפני התפילה אין לו לחזור ולהתפלל פעם נוספת.