הגמרא במסכת ברכות נג: דורשת את הפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלוקיכם"(ויקרא כ' ז') והתקדשתם- זו נטילת ידיים לסעודה, והייתם קדושים- זו נטילת מים אחרונים לפני ברכת המזון.
עוד מצינו בגמ' עירובין יז: שאנשי מחנה הצבא פטורים מנטילת ידיים שלפני הסעודה, אך חייבים הם בנטילת ידיים של מים אחרונים. בגמרא מבואר כי טעם החיוב בנטילת מים אחרונים, הוא מפני שמלח סדומי יכול הוא לסמא את העניים, ולכן בתום הסעודה יש לנקות את הידיים בכדי למנוע נזק.
הרא"ש בברכות פ"ח סי' ו', וכן הריטב"א והתוס' בעירובין ובברכות מקשים, שלכאורה קיימת סתירה בטעם נטילת מים אחרונים, מהגמרא בברכות משמע שנטילת מים אחרונים זהו דין הנסמך מהפס' והייתם קדושים, ואילו הגמרא בעירובין אומרת שטעם הנטילה הוא משום חשש וסכנה לעיוורון העיניים.
עוד כתבו התוס' שמאחר וטעם נטילת מים אחרונים הוא משום מלח סדומית, הרי בימינו שאין מצוי מלח סדומית ממילא כבר לא קיימת חובת נטילת מים אחרונים.
הראשונים מתרצים על סתירת הסוגיות, כי שני הטעמים הינם נכונים. יש חובת נטילה מכוח דרשת הפסוק, וכן גם קיימת חובת נטילה מכוח הסכנה והחשש.
אלא שיש להבחין בין שתי החובות הללו.דרשת הפסוק והתקדשתם והייתם קדושים מלמדת על המצווה שיש בנטילת מים אחרונים, ואילו החשש והסכנה שבמלח סדומית מוסיף חובה על מצוות הנטילה.
עוד ביארו הראשונים, כי מצוות הנטילה הנדרשת מהפסוק והתקדשתם והייתם קדושים, מהותה היא הכנה והתקדשות לקראת ברכת המזון שהמברך מזכיר בה את שם ה'.
ולכן המברך בעצמו חייב בנטילת מים אחרונים, אבל היוצאים ידי חובת הברכה בשמיעה, אין הם חייבים בנטילה מצד והתקדשתם והייתם קדושים, אלא רק מצד סילוק החשש והסכנה שבמלח הסדומית.
חובת נטילה בזמן הזה
שיטת התוס' בברכות נג: ובעירובין יז: שמים אחרונים נתקנו בגלל מלח סדומית, ומאחר שבזמנינו אין מלח סדומית אזי אין כלל חובת נטילת ידיים למים אחרונים.
הריטב"א ועוד ראשונים חולקים על תוס', וסוברים כי בנטילת מים אחרונים יש גם משום הכנה וקדושה, וזאת כפי שנדרש מן הפסוק והתקדשתם והייתם קדושים, ולכן גם בזמנינו קיימת חובת מים אחרונים.
עוד כתב הרי"ף שגם בזמנינו קיימת חובת נטילה משום המעשה שמביאה הגמרא ביומא פג: על אותו אדם שלא קינח את פיו לאחר סעודתו.
בעקבות כך אנשים מסרו לאשתו כי בעלה מבקש את הכסף שמופקד אצלם, וכי הסימן לאמיתות הבקשה הוא שבסעודתו הוא אכל דבר מה פלוני. לאחר זמן כשהאיש גילה את התרמית, גירש את אשתו או לגרסה אחרת הרג אותה. וממילא חזינן כי אם הוא היה מקפיד על נטילת מים אחרונים לא הייתה נגרמת תקלה.
הטור באו"ח סי' קפא' כתב שבזמנינו אין חובת נטילת מים אחרונים, לא משום הטעם של מלח סדומית, ולא משום הטעם של התקדשות והכנה לברכה.
סברת הטור היא כי מאחר שכיום איננו רגילים או מקפידים לנקות את הידיים לאחר הסעודה, ודבר מצוי הוא שאדם יסיים את סעודתו ללא כל לכלוך על ידיו, ממילא אין הידיים שלנו נחשבות כמלוכלכות ולכן מותר לברך גם ללא נטילה.
ובמשנה"ב או"ח סי' קפא' סע"ק כג' כתב כי אם הוא אדם המקפיד על נקיות אזי יש לו ליטול את ידיו לפני ברכת המזון או ברכה אחרת.
ובמגן אברהם באו"ח סי' קפא' הביא בשם המקובלים שיש להיזהר ולהקפיד על נטילת מים אחרונים וכן מובא בברכי יוסף בשם שו"ת מן השמים (לאחד מבעלי התוס' ששאל שאלת חלום) שנטילת מים אחרונים יש בהם משום קדושה ואין להקל בהם.
השו"ע באו"ח סי' קפא' פוסק שמים אחרונים חובה, ובמשנה"ב בסע"ק א' הביא כי יש ב' טעמים לנטילה א. משום והתקדשתם והייתם קדושים. ב. משום מלח סדומית או משום מלח אחר המזיק כמלח סדומית.
עוד כתב השו"ע בסי' קפא' סעי' י' שיש שאינם נוהגים ליטול מים אחרונים ומבאר המשנה"ב בסע"ק כב' שהסיבה היא כי הם אינם חוששים למלח סדומית או שאינם מקפידים על נקיות הידיים וממילא אין לשיטתם את הטעם של והתקדשתם.
אך הביא את שיטת הגר"א שסובר כי בימינו יש ליטול מים אחרונים גם משום נקיות וגם משום מלח סדומית וכן הביא את דברי המגן אברהם בשם המקובלים.
נטילת מים אחרונים על גבי הקרקע
הגמ' בחולין קה. אומרת שמים אחרונים ניטלים דווקא לתוך כלי או לישנא אחרינא מים אחרונים אינם ניטלים על גבי קרקע.
הסיבה שיש ליטול לתוך כלי או מקום אחר היא, משום שעל המים שורה רוח רעה ולכן צריך לדאוג שאנשים לא יינזקו ממנה.בהמשך אומרת הגמרא שהנפקא מינא בין הלשונות היא, האם מותר ליטול מים אחרונים על גבי עצים דקים.
לפי הלישנא שאוסרת נטילה על גבי הקרקע, ברור הוא שעצים דקים הם אינם קרקע ולכן מותר ליטול עליהם, אך ללישנא שמצריכה נטילה בכלי אזי אין ליטול על גביהם, מפני שעצים דקים אינם נחשבים ככלי.
הרשב"א בתורת הבית ב"ו פסק כלישנא בתרא, שמים אחרונים אינם ניטלים על גבי קרקע אבל על גבי עצים דקים מותר.
הרמב"ם בהלכות ברכות פ"ו חולק וסובר שיש ליטול מים אחרונים דווקא לתוך כלי, וביאר הכסף משנה שהרמב"ם פוסק כן בגלל הרוח הרעה ששורה במי הנטילה.
השו"ע באו"ח קפא' סעי' ב' פוסק שאין ליטול על גבי קרקע אלא דווקא לתוך כלי, אך אם אין לו כלי יכול הוא ליטול על גבי עצים דקים וכדו'.
ובלבוש סי' קפא' מבואר כי הסיבה שבדיעבד מותר ליטול לתוך עצים דקים היא משום שהמים נספגים בעצים וגם אינם מתקבצים במקום אחד.
במגן אברהם כתב כי במקום שאין עוברים שם אנשים מותר ליטול על גבי קרקע, מפני שאין חשש לרוח רעה שתזיק. עוד כתב שיהיה מותר גם ליטול על גבי הריצפה וכפי שמצינו בדברי החינוך במצוה תל' כי מאחר שהריצפה חוצצת בין הנוטל לבין הקרקע, אזי אין הרוח הרעה שורה שם וממילא יהיה מותר ליטול על גבי ריצפה.
במשנה"ב הביא כי הלבוש סובר שכל מטרת הנטילה לתוך הכלי היא כדי שהרוח הרעה לא תזיק וממילא אם בתוך הכלי עדיין שורה הרוח הרעה, אז גם על גבי הקרקע תשרה הרוח הרעה ולכן אין ליטול על גבי הריצפה.
אך לכאורה אליבא דשיטת המגן אברהם שבמקום דאין עוברים אנשים שרי ליטול על גבי קרקע ובפרט שאליבא דהמגן אברהם אין רוח רעה שורה על גבי הריצפה, אזי לכאורה יהיה מותר ליטול מים אחרונים מתחת לשולחן. א. מפני שהנטילה נעשית על גבי ריצפה ב. הנטילה נעשית במקום שאנשים לא עוברים שם.
אך חשוב להדגיש כי לכתחילה יש ליטול לתוך הכלי כפסק השו"ע וכל הנידון אולי להתיר הוא רק בדיעבד כשאין לנוטל כלי.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואינם להלכה.