"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" כך מכריז ומצוה לנו אדוננו מורנו ורבינו, הגואל הראשון, משה רבינו.
מצוה ברורה כל כך בתורה, הכרחית כל כך, בסיסית וחשובה עד מאוד.
אך פה עומדת לה פליאה רבתית:
בייעודי הגאולה מכריז הנביא (ישעיה א.כו.) "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה". משם העתיקו חז"ל "אנשי כנסת הגדולה" את נוסח התפילה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה".
נתבונן ונראה שהנביא מייעד לנו שופטים ומוסיף אפילו יועצים, אבל "השוטרים" היכן? להיכן נעלמו השוטרים?
מסביר הרבי מליובאוויטש:
בגאולה לא נצטרך שוטרים, כי יהיו יועצים.
השופט (דהיינו התורה) נותן הוראות, לעיתים האדם לא מבין אותם, ואז הוא לא רוצה לקיים את הוראות השופט.
בכזה מצב צריך שוטר.
מגיע משיח והופך את הקערה, במקום להביא שוטר שיכריח אותי לעשות את הוראות השופט, הוא פשוט עושה עבודת ייעוץ. הוא מסביר לי ולשכמותי, שהוראות השופט (התורה) הן הדבר הכי טוב עבורי.
כשהאדם סוף סוף מבין שזה לטובתו, לא רק שהוא יבצע את הוראות השופט, עוד זאת, הוא ישלם ליועץ כסף.
כך המשיח משלב בתוכו הן את עבודת השיפוט (הוראות מגבוה, הן הוראות התורה) והן את עבודת הייעוץ, לקרב כל יהודי באהבה ובחיבה ולהראות לו עד כמה התורה היא יפה נהדרת ולמלבבת.
**
לא זו בלבד:
משיח הוא לא רק שופט ויועץ, הוא גם נביא (בפרשתנו "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך" כמו משה רבינו).
הנביא תפקיד חדש יש לו, הוא לא בא לחדש דת (מצוות).
הנביא בעצם בא לתת מענה לשאלות גשמיות, במקום שילכו למעוננים וקוסמים (קוראים בקפה או חוזים בכוכבים למיניהם), שזאת התורה אסרה עלינו. במקום זאת העמיד לנו ה' נביא, היהודי הולך לנביא שידריך אותו מה נכון וראוי לו לעשות (בעניניו הגשמיים) על פי רצון ה'. (לדוגמא: שאול הלך לנביא שמואל, לשאול היכן האתונות שאבדו לאביו. עליו משלו המושלים: "חיפש אתונות ומצא מלוכה". גם בזאת רואים שהביא דואג לצרכים הגשמיים של העם, בהעמידו להם מלך "אשר יוציאם ואשר יביאם").
אז לסיכום יש לנו:
השופט - רב, מורה הוראות התורה (מצוות, ענינים רוחניים) .
היועץ - מסביר לנו עד כמה התורה האלוקית היא הכי טובה עבורינו.
הנביא - מדריך אותנו כיצד לחיות את חיינו הגשמיים הכי טוב, הכי נכון לפי הוראות הבורא בכבודו ובעצמו.
ושלשתם מתאחדים להיות באיש אחד, הוא המלך המשיח.
**
"הגיע זמן הגאולה" הכריז משה רבינו "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים".
בודדים היו האנשים שהאמינו למשה.
כמה בודדים? 0.2% מתוך העם היהודי (בלשון בעל ההגדה: "אחד מחמש מאות").
בהתאם לכך משה הצטייד מאת האלוקים באותות ומופתים. יש לו - למשה - משימה לשכנע את היהודים ש"הנה הנה באה הגאולה".
הזקנים שבחבורה רצים ל"שֹרח בת אשר" לבדוק את אמינות הגואל שצץ פתאום. הם יודעים שתהיה גאולה, אבל רק לפני 30 שנים קמו קבוצת "שבט אפרים" וטענו שעברו 400 שנים מ"ברית בין הבתרים" (מבחינה מספרית-מתימטית הם צדקו) אי לכך הם ברחו ויצאו ממצרים לקראת הגאולה. זה לא צלח להם, הם נהרגו ע"י הפלסטינים (פלישתים = תושבי גת המכונים "יושבי פלשת").
למודי אכזבות, ואכולי צרות קשות ורעות, לא רצו היהודים להתלות בתקוות שווא, וכי מי ירצה להיתלות באילן רעוע שאולי עוד יאכזב אותנו מרות.
הנה, בגיל 80 הגיע בן אדם הטוען שהוא הבן של עמרם, אבל לאידך הוא גדל בבית פרעה כנסיך מצרי, בהמשך בילה את ימיו בערבות המדבר כרועה צאן, כשהוא נשוי לבת של האפיפיור ("כהן מדין").
כעת מגיע התמהוני הלזה ומכריז: "פקד פקדתי".
נו, באמת. זה הגואל?
אלוקים לא מצא מישהו ראוי ממנו?
שֹרח רק שמעה "פקד פקדתי" וזה הספיק לה. זהו קוד הגאולה. זה האיש. הוא הגואל.
לא כולם האמינו בהתחלה. ליתר דיוק: כמעט כולם לא האמינו.
פרעה עצמו לא השתכנע מהאיש והאותות. על הפרנציפּ פרעה מטיל מס מיוחד על העם. באומרו "תכבד העבודה על האנשים - ואל ישעו בדברי שקר". שיפסיקו לחלום גאולה, הזויים שכמותם…
קבוצת "זקני העם ושוטריו" מגיעים למשה וצועקים עליו "ירא ה' וישפוט" "הבאשתם את ריחינו בעיני פרעה ועבדיו" "נתתם בידם חרב להורגנו"…
משה מתאכזב ומצטער. בורח.
אבל.
כדור השלג של הגאולה החל להתגלגל. נבואת "פקד פקדתי" נאמרה ולא לחינם.
אמנם עדיין עבודות קשות, אבל יש 0.2% יהודים מאמינים. יש עם מי לעבוד.
[העם היהודי במצרים מנה 3,000,000 יהודים גברים.
זאת מנין?
ממצרים יצאו 600,000 יהודים גברים, והם היו חמישית (20%) מסך היהודים (כמבואר ברש"י בשלח ובמדרשים על תיבת "וחמושים עלו בנ"י מארץ מצרים" אחד מחמשה)
לפי זה סך המאמינים במשה רבינו בתחילת הדרך - אחד מחמש מאות - היו 6,000 יהודים]
משה חזר למצרים ואומר לחבר'ה המאמינים, חבריא, כל אחד הולך ומביא (משכנע) עוד עשרה יהודים.
כך הגיעו ל-2% (60,000) מאמינים, משה רבינו לא הסתפק בזאת, הוא הבין שמי שלא יכנס למעגל האמונה ימות במכת חושך, לכך הוא שולח שוב את החבריא להדביק ולשכנע את יתר היהודים. כל אחד הביא עוד עשרה יהודים מאמינים וכך הגיעו ל-600,000 גברים יהודים מאמינים בגאולה הקרובה. סביר להניח שמשה לא התייאש, הוא מצידו היה ממשיך לעמול כדי לצרף את כל היהודים אל תוך אמונת הגאולה, אלא שהקיץ קץ הגלות, הגאולה הגיעה. מי שטרם הספיק להשתכנע בחלוף תשעת המכות, נאלץ להישאר במצרים (מת המכת חושך).
**
ככל הדברים הללו יהיה בדור הגאולה. כך כתב הנביא "כימי צאתך מארץ מצרים - אראנו נפלאות".
כך כתבו גם המדרשים והבאים בעקבותיהם מרש"י גדול הפרשנים, עבור לגדולי המקובלים, ועד החתם סופר מגדולי האחרונים. בדור הגאולה יתרו דברים בדומה ליציאת מצרים.
נמצאים אנו בדור האחרון, הדור הזה הוא הוא הולך להיות הדור הראשון לגאולה.
זאת מנין?
בשנת ה'תשנ"א נעמד הרבי מליובאוויטש והכריז בצורה פשוטה, שנמצאים אנו בימות המשיח.
הרבי הצביע על מספר מאורעות שהתרחשו בעולם, והדגיש שהם חלק מהתחלת ייעודי הגאולה.
הנה על קצה המזלג:
נפילת מסך הברזל, מהפכה עולמית מובהקת, ללא יריית כדור אחד.
בעקבות כך, מאות אלפי יהודים עולים לארץ, זהו מעין והתחלת הקיבוץ גלויות.
נקודה גאולתית נוספת יש בעובדה שלא מפריעים ליהודים לשמור תורה ומצוות, והרי ע"פ הלכה "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שבעוד מלכויות" כשיש שלטון שמפריע ליהודים לקיים תורה ומצוות זהו ההגדרה "שעבוד מלכויות" וזה פסק עם קריסת מסך הברזל.
הרבי הצביע על המאורעות במפרץ הפרסי ("מלחמת המפרץ") "למכה מצרים בבכוריהם", כשם שבגאולת מצרים היתה מלחמה אזרחית פנים מצרית, לפני מכת בכורות חששו הבכורים לחייהם וביקשו מפרעה לשלוח את בנ"י ממצרים. פרעה התנגד ובעקבות כך נוצרה מלחמה בין הבכורים המצריים לעם המצרי, כאשר בכורי מצרים עומדים "כביכול" לצד עם ישראל. וכך היה במלחמת המפרץ, שהעיראקי צעק "איטבח אל יהוד", והגיעו בכורי (חשובי) אומות העולם (קרי: האו"ם) ונלחמו נגד סאדאם חוסיין שאיים על עם ישראל.
בעקבות האירועים הללו, הורה הרבי לפרסם לכל אנשי הדור שאנו נמצאים בדור הגאולה, ועלינו להתחיל לחיות גאולה. להתבונן שאנו עומדים ברגעים הראשונים של הגאולה.
בהתחלה מעטים הצטרפו לקהל המאמינים, עדיין יש יהודים המשועבדים בבלוקים של פרעה, עדיין יש הסכמי אוסלו ארורים, ועדיין מבצעים בנו פיגועים. אבל אט אט ההכרה חודרות שלמרות הקשיים, אנו בדור הגאולה, תודעת הגאולה הולכת ומתרחבת.
כיום כל גדולי ישראל מכל החוגים והזרמים, כולם אומרים זאת מעל כל במה, אנו דור הגאולה, המשיח עומד להגיע.
גם הזמרים והאמנים למיניהם הוסיפו ומוסיפים למעגל האמונה, והשירים הלכו והצטברו:
זה שר "הגיע זמן הגאולה" וזה שר "אוטוטו".
אלו ואלו אומרים: "אנחנו מוכנים".
אז מה למעשה?
כל שעלינו לעשות הוא לשנות את התודעה, להתחיל לחיות גאולה.
ואז, במקום להתלונן על פיגועים, נתחיל להודות על הניסים.
במקום להתלונן על פקקים בכבישים, נשמח שיש רכבים ממוזגים - ובכאלה כמויות - בארץ ישראל (מי היה מאמין לפני 50 שנים)…
קיצורו של ענין: הכל בראש. לראות טוב.
מי יתן, נזכה, לראות בקרוב את שלימות ביאת המשיח, בבנין בית המקדש השלישי. עלה נעלה להר בית ה', נשתחוה ונודה לה' על גאולתנו ופדות נפשנו, בקרוב ממש ממש.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com