אחת מהשאלות שאני אוהב לחקור עם בני נוער זה ההקשר שבין ניבול פה וקללות למשחק כדורגל. לכאורה זה נראה שמי שהמציא את משחק הכדורגל שילב את זה במילים שונות המבטאות כאב עמוק ותסכול עם ביטויי המשך הדרך לשחקנים... מעניין לשאול את הראשונים המוכרים במחקר כמשחקי כדורגל ודומיו כגון אלו ששיחקו בסין משחק בעיטות בכדור בשם קוג'ו, שמבטאים קוז'ו. שהיו בו מרכיבים של מיומנות ודיוק כמו בכדורגל, האם גם שם במגרשים כל זריקה, ניצחון והפסד לוו במטר של הבהרות המתאחדות לברכות וקללות, מסורת שנראית לכאורה של אלפי שנים.
השבוע התבטא איזשהו כתב ספורט המכונה בשם קוף על הציבור החרדי בביטויים שהיו שנפגעו מהם, עבדכם הנאמן מבין לליבו של אותו קוף לגמרי וחשתי הזדהות עם תחושותיו כי כאשר כל השפה סביב הספורט הוא של קללות ואגרסיביות זוהי השפה שלו, זוהי הטרמינולוגיה המדוברת בסביבתו ולנו נותר לרחם על אותו קוף ולהתפלל עליו (קוף בן??) אבל כל עוד הוא בסביבת עולם הספורט ושידורי רדיו שעסוקים בעולם זה, אל לנו לחשוב שמשהו ישתנה בו- יתמו חטאים.
אין ברצוני בערב יום כיפור להתעסק בסוגיה של קללות וחולשות, אני מאוד רוצה לנסות להתעסק בסוגיית החוזקות- השנה עברנו מערכת בחירות (לא זוכר כבר איזה מספר זה היה) והיו שם הבטחות לרוב, מפלגה אחת שתפסה תאוצה במיוחד הבטיחה בטחון אישי לכל אדם, האחרת הבטיחה עמידה איתנה על יסודות השבת והיהדות, בניה בשטחי הארץ כולה, הסדר סוגית גיוס בחורי ישיבות, סל מזון מוזל, ועוד ועוד ועוד,
בפועל מצבנו הוא בכי רע ואולי היותר ביותר שהכרנו אי פעם, הגיע שם שר משפטים וברגע אחד הדף לאחריו את כל הנושאים שכולם הבטיחו והעלה על ראש שמחתנו את הרפורמה המשפטית, מה שהפך ברגע אחד את רוב העם למשפטנים, פילג וצבע את התומכים והמתנגדים, ובעיקר השיל ודחה כל נושא אחר כאשר הרפורמה המשפטית היא כביכול הנושא היחיד שעליו יקום ויפול כל דבר- שמחה לארצך ויריב לעירך.
היות ואינני משפטן אינני מביע דעה בנושא הזה, אך יותר מזה שאינני יכול להביע דעה, אינני רוצה להביע דעה, כי עצם ההתעסקות רק עם הנושא הזה בלבד בתיעדוף על נושאים קריטיים אחרים, מבחינתי זו פגיעה באמת הנדרשת, זו פגיעה בצרכים, זו פגיעה בביטחון.
ואינני מתכוון לביטחון שבן גביר הבטיח, אלא לביטחון של ילד יהודי להניח תפילין בבית הספר שלו בלי שהמנהל שלו גוער בו ואוסר עליו, אני מתכוון לביטחון של בעל חזות יהודית להסתובב בארץ הקודש בלי שיפחד מהתנפלות ברברית של "יפי נפש" שונות ומשונים, אני מתכוון על החופשיות של בן תורה להסתובב בגאווה בארץ שניתנה בזכות לימוד התורה.
ומעל הכל הביטחון החינוכי נפגע, העוגן החזק ביותר שלנו מתמודד עם איומים של ממש, אג'נדות ותפיסות עולם מחריבות מנווטים את יושבי השיברים, לא אלו שאחראים על תקציב עולם הישיבות להם יש מספיק שדואגים, וגם לא על הסמינרים הקלאסיים, אני מדבר על אלו שלא מוצאים את עצמם/ן במסלול הקונבנציונאלי אלא על עשרות אלפי בני ובנות נוער שמחפשים אלטרנטיבות להישאר עובדי ד', אך בדרכם שלהם, שבוחרים לעשות את הדרך בבחירה חופשית שלהם, להם אין עוגן!! הם צריכים לרעות בשדות זרים (יהודים טובים ללא ספק, אך זרים מסוג הסגנון המגזרי).
ואז כשפוגשים את אותם עסקנים המציגים עצמם כשומרי המסורת המסורה לנו מדור דור שלא פתוחים לדברי החכם מכל אדם חנוך לנער על פי דרכו, הם יוכיחו באותות ובמופתים למה הם צודקים בבחירה שלהם... תראו איך הם נראים.. תראו מה הם עושים... הם לא משלנו, " זיי זענען נישט אונדזער" (הם לא משלנו) והם אולי צודקים בתוצר הסופי (ואולי לא) אבל בגלל מי?? עסקן נחמד עסקן חביב, זה רשום על שמך! אתה בהכרעות שלך בתקציבים שנתת או ליתר דיוק מנעת לאותם מוסדות אתה יצרת את המציאות הזו שהם נאלצו לרעות בשדות זרים, הרצחת וגם ירשת???
מי ייתן את הדין על מאות נערות בכל שנה שמתדרדרות לשאול תחתיות מתוכי הסמינרים (המיינסטרים), שמגיעות לעמק השפל היהודי ברגע, בגלל חוסר הבנה והכלה נכונה, בגלל חוסר רצון לפתוח מסגרות טובות לאלו שאולי טיפה שונות, ואולי גם בתוך המסגרות הקיימות ללמוד להכיל ולכוון אותם ולא לעומד מולם עם שוט גירוש באופן קבוע, השוט שהשליך אל שבר גדול בנות רבות ומשפחותיהם, שבר שאין מילים שיבטאו אותו- אוי להם מיום הדין אוי להם מיום התוכחה לאותם ששותפים מסיבות שונות לפתיחת מסגרות חדשות, או מסרבים להכיל בתוך המסגרות קצת יותר ממה שהכילו לפני עשרות שנים.
עד כמה נמשיך להילחם על אידיאלים מדומים במחיר שמרחיק יהודים מעבודת את ד', לא צריך להיות חכם גדול בתקופה הזו (ובמיוחד ביממה האחרונה) לראות איך שבכל עיר ועיר, בכל מועצה ומועצה, משתחררים להם כאבי לב הנצורים קדנציות שלמות בליבותיהם של נפגעים רבים, אבל יחד עם זאת חווינו הפעם תהליך שלא ניתן לעבור עליו בלי להבין את עומק מציאותו, מה שהכרנו פעם כתהליכים בציבור שאינם שומרי תורה ומצוות חדרו למחננו לעין כל, יושבי הכנסת הגדולה שבירושלים תפרו דילים וסגרו חשבונות ביניהם כמו במשחק מונופול, אם אתה קונה את עיר פלונית ומריץ שם את מועמד אלמוני אני יריץ לך ביישוב פלוני מועמד אלמוני, וכך ישבו להם החכמים ופצחו את הקודים שעד לפני מספר שנים מועטות נעשה על ידי גדולי ישראל בלבד.
מצד אחד יש ברכה גדולה בכך שמועמדים נבחרים ע"פ רצון התושבים במפלגות שמייצגות את צרכי העיר באופן ישיר בבחירת התושבים בלי תיווך העסקנים אל הרבנים, מאידך זה מעורר קושי של פסיחה על כמה סעיפים עדיין יש שמתרברבים ומשתמשים בשם הגדולים כדי להרגיע את מצפונם, ולא בתחום המוניציפלי פוליטי, אלא בתחום הרבה יותר חשוב- "חינוך"!! וחשוב להבין למה בפתיחת מסגרות שנותנות מענה רוחבי עדיין משתמשים בשם הגדוילים, ואילו בהכרעת שמות חברי המפלגה כל אחד בוחר לו את רבו שמתאים לו לצורך. ודי למבין.
וכאן הבן שואל- איך יתכן שכשאר הגעתם לשיברים שרציתם, כשאתם בתפקידים שחשקתם (חוץ מאלו שביבי סידר אותם על כורחם) ועדיין אין ביטחון ברחובות, אין הסדר בנושא הגיוס, ואין את התקציבים המובטחים, ואין נושא אחד שהגיע למיצוי.... איך יתכן שקבלתם הכל והמצב נראה בדיוק הפוך, נס שיש רפורמה משפטית שניתן להאשים אותה.
אינני עוסק בפוליטיקה בכלל, אני עוסק בחינוך, וזעקת עולם החינוך זועק עד לב השמים, צאו לשטח ותפגשו את פעילי הנוער ברחובות בלילות, צאו לחופי הכנרת בבין הזמנים ותפגשו את הצדיקים שמסתובבים שם לסייע לבני הנוער, לכו לבתי משפחות המוגדרים "פריפריה חרדית" ותביטו בעיניהם הדומעות של ההורים על גורל ביתם המחוללת ובנם הנדכא, צאו לפגוש את ראשי המוסדות הבלתי "קונבנציונליים מגזר חרדי" תקשיב להם, את הסיפורים שאנחנו מתמודדים יום יום עם חוסר הכלה של מי שבוחר טיפה שונה, עם פחד לשלוח בן אחד למסגרת מסוימת מחשש שיזרקו מהסמינר את הבת האחרת, תבואו לשטח שאתם פחות מכירים, תבואו קצת להתחכך ולהכיר עולם מופלא של נערים/ות עוצמתיים בעלי בחירה, שבוחרים לעבוד את ד' אבל בדרכם שלהם, אבל מי שדחה אותם זה דווקא אותם בודקי לבלובים בזכוכיות מגדלת האם הוא "געהערן צו אונדז" (שייכים אלינו) או מחוץ לתחומנו.
חובתנו היא לאפשר למי שבוחר לחיות חיים ארציים מלאיי אושר ושמחה יחד עם חיי תורה פורחים, כאשר אנחנו בדרך כלשהי מסרסים ומעקרים את האפשרות הזו הפכנו להיות חלק מהגדרת משה רבינו "קבוצת השמנים הבועטים והנוטשים" וכדברי הרש"ר הירש על הפסוק: דברים (פרשת האזינו) פרק לב פסוק טו "וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ:"
רש"ר הירש: "ה' רצה שישראל יעלה אל הרמה הכפולה של המטרות הארציות: הרווחה החומרית העליונה והשלמות הרוחנית והמוסרית העליונה. שהרי ישראל נדרש להראות על ידי דוגמה מזהירה: הבא לחיות חיי חובה רוחניים ומוסריים שלמים איננו נאלץ בהכרח לוותר על שמחת האושר הארצי, אלא הדרגה העליונה של המוסריות יכולה לדור בכפיפה אחת עם כל מידה גדושה של אושר ארצי; ולא עוד, אלא המוסריות חייבת להוכיח את עצמה בעיצומו של האושר הארצי ועליה לנצל את כל ההנאות והאמצעים הארציים כדי לקנות את המעלה הרוחנית של עשיית החובה המוסרית. זה הוא האידיאל המוסרי שנקבע לעם - ישורון, ולצורך הגשמת החזון הזה ניתנו לו הנאות ונכסים חומריים בשפע. אולם אחרי שזכה בכל אלה, אחרי שהגיע מן המדבר אל ארץ זבת חלב ודבש, הוא השמין ובעט:"
ככל שלא נאפשר חיי חובה רוחניים ומוסריים שלמים לנצל את כל ההנאות והאמצעים הארציים כדי לקנות את המעלה הרוחנית של עשיית החובה המוסרית על ידי האושר פה בארץ הקודש בשנת תשפ"ד, אזי כל מי ששותף לאותם תחבולות הוא שותף במימוש הפסוק " וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ" אך הרישום בטאבו יהיה לא על שמו של הנער או הוריו, אלא על שמם של אלו שלא העמידו על ראש מעיינותיהם לפני כל סוגיה אחרת, את פתרון מצוקת הנוער החרדי האולי קצת שונה מהמיינסטרים היושבים בערי המלוכה, הוא שותף לאותה מציאות קשה וזה על שמו.
בשולי הדברים, אני מתנצל בפני מתנגדי ואוהדי הרפורמה שבטח מצאו בדבריי אי אלו דיוקים ורמזים לתפיסתם, אני מתנצל בפני אלו שהיה להם פחות נוח לקרוא את השורות האלו שיש בהם אמת כואבת שעוסקת בין השורות בליבת הסוגיה החרדית, אך עתידם של הנוער חשוב יותר מכל תחושת אי נוחות שלנו ואפילו יותר מסוגיית הרפורמה המשפטית ולא משנה אם אני בעד או נגד.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין
מייל לתגובות: a0507333664@gmail.com