כשנשיאת העליון הפורשת, דורית בייניש, התבוננה במראה ושאלה את עצמה מה יזכרו מתקופת כהונתה, היא ראתה הרבה פוליטיקה קטנה שניהלה מול שרי המשפטים פרידמן ונאמן – ואף לא הכרעה שיפוטית אחת שהטביעה חותם.
כל זה השתנה אמש באחת, עם פרסום פסק הדין של בג"ץ, הקובע כי "חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם אינו חוקתי, ועל כן, הכנסת לא תוכל להאריכו במתכונתו הנוכחית". הפסיקה תוזמנה לטיימינג הנכון ביותר מבחינתה של בייניש, והגרוע ביותר מבחינתנו: עם פרישתה של הנשיאה ולקראת תום המועד שנקבע בחוק להארכת חוק טל.
בייניש לא הייתה יכולה להזמין לעצמה מסיבת פרידה טובה יותר. פסק-הדין הזה משדרג את מעמדה המשפטי, כמו תקיפה מוצלחת של הכור האיראני, על-ידי ראש-ממשלה כושל. תשעים אחוזים מהציבור הישראלי מזדהים עם הקביעה שמופיעה בפסק הדין. בזכות פסק הדין הזה, תפסה בייניש את מקומה בפקולטות למשפטים.
בייניש לא הייתה יכולה להזמין לעצמה מסיבת פרידה טובה יותר. פסק-הדין הזה משדרג את מעמדה המשפטי, כמו תקיפה מוצלחת של הכור האיראני, על-ידי ראש-ממשלה כושל. נשיאת העליון הפורשת גם עשתה את העבודה לנתניהו. בלי לעשות דבר, נפטר נתניהו מעולו של קיום ההסכם הקואליציוני להארכת חוק טל
נשיאת העליון הפורשת גם עשתה את העבודה לנתניהו. ראש-הממשלה הכריז רק לפני שבוע כי לא יאריך את חוק טל והסתבך עם שותפיו החרדיים. באה בייניש ומוציאה לו את הערמונים מהאש כשהיא הופכת את אופציית הארכת החוק לבלתי לגאלית. בלי לעשות דבר, נפטר נתניהו מעולו של קיום ההסכם הקואליציוני להארכת חוק טל.
החגיגה של בייניש היא התוגה שלנו. רק לפני שבוע נפגשה בייניש עם יו"ר ש"ס ישי, כדי לבנות גשר חברתי. אמש התברר שבייניש בכלל התכוונה ל"גשר המכביה".
האפשרויות העומדות לפני המערכת החרדית הן בעצם שני קטבים קיצוניים, שניהם בעייתיים: האפשרות הראשונה והקשה יותר, היא התעלמות מוחלטת והליכה עם הראש בקיר. זה לא יביא לגיוס בכפיה של בחורי הישיבות אבל עלול לעלות בעיכוב תקציבים, החל מה-1 באוגוסט, לכל בני הישיבות שיהפכו למשתמטים. ובלי תקציבים כסדרם, אנה אנו באים.
האופציה השנייה – וזהו הניסיון שייראה כאן בחודשים הקרובים – היא ללכת לוועדה חדשה, שתקבע כלים מידתיים יותר - בעגה המשפטית: תמרוץ יתר למתגייסים, תגבור שירות אזרחי בגופים כמו משטרה וכיבוי אש, ועמידה ביעדי גיוס מדידים. הח"כים החרדיים מצידם ינסו לשמר את הבסיס המאפשר למי שתורתו אומנותו להמשיך ולשקוד על ספסלי הישיבה. זו תהיה משימה קשה, אך לא בלתי אפשרית.
הליכה על האופציה השנייה, של ועדה חדשה, תאפשר לכוחותינו, לטווח הקצר, למשוך זמן. עד שהוועדה תאמר את דברה, בג"ץ עשוי לגלות נדיבות ולאפשר את המשכה של המתכונת הקיימת. מערכת הבחירות הקרובה עלולה להפוך לסיוט אמיתי, אך דווקא מהלך כזה, של דחיית הקץ והליכה למסלול של ועדה חדשה, עשוי לאפשר את העברת ההכרעה עד לאחר הבחירות, הזמן הטוב ביותר לסגירת עסקאות - אם החרדים יהיו מספיק חזקים וישמרו את כוחם הקואליציוני.
בעניין הזה, דעת המיעוט של גרוניס, הנשיא הנכנס, היא בבחינת אור בקצה המנהרה: "זו אשליה לצפות שהחלטות שיפוטיות יביאו לגיוסם של חרדים לצה"ל ולכניסתם לשוק העבודה. היכולת של בית המשפט להשפיע במקרה דוגמת זה שבפנינו הינה מועטה".
זוהי דעת המיעוט של גרוניס. אבל ביניש, מסתבר, לא חיפשה בפסק הדין הזה יכולת השפעה, אלא יכולת הטבעה.
הצנחנים החרדים
בשתיים, שתיים ושלושים נכנסו דרך הטרשים, לשדה האש והמוקשים של גבעת התחמושת לוחמי תנועת ש"ס. הייתה לש"סניקים שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו.
כן-כן, אחרי שביצעו ליאיר לפיד חיסול ממוקד, הגיעו חברי סיעת ש"ס לכמה רגעים של מנוחת לוחמים בגבעת התחמושת. הש"סניקים החליטו להתכנס לישיבת הסיעה השבועית באתר מורשת הקרב בצפון ירושלים, כשהסיבה למסיבה: ההחלטה לקצץ את תקציבי המוזיאון המופעל במקום ובכך לגרום לסגירתו.
לפני שנתיים הכריזה הממשלה על תוכנית מורשת, במסגרתה יוקצו מאות מיליוני שקלים מתקציב הממשלה ומכספי תרומות לשיקום ושחזור אתרים בעלי חשיבות היסטורית בישראל. אז הכריזה.
גבעת התחמושת - הכינוי שניתן למוצב ירדני בצפון ירושלים, שבו התחולל קרב עקוב מדם במלחמת ששת הימים – הייתה בין האתרים להם הובטחה תוספת תקציב. אבל בממשלת נתניהו, הבטחות לחוד ומעשים לחוד, וכך, אחרי כל הדיבורים היפים, מצאו עצמם מפעילי האתר השבוע, ללא שקל בקופה.
שלושים ושישה לוחמי הצנחנים שנהרגו בקרב לכיבוש גבעת התחמושת, היו יכולים להיוותר בחיים, לו היו שומעים לאלי ישי כבר אז ומפציצים את הבונקרים הירדניים מהאוויר. אבל לא בשביל זה הגיעו הש"סניקים לאתר ההנצחה הממלכתי, אלא על-מנת להבהיר לקהל המצביעים: גם אנחנו ציוניים. לא פחות מיאיר לפיד, ואף יותר.
מה לכהן בבית הקברות, ומה יש לח"כי תנועה חרדית, לחפש באתר מורשת קרב צה"לית? אז זהו, שבדיוק כדי לשבור את הסטריאוטיפ הזה הגיעו הש"סניקים למקום: כדי להבהיר שהם לא אגודאים ועולם המושגים שלהם לא נתחם בין בני ברק לירושלים, אלא רחב אופקים. לא רק לעולם התורה הם דואגים, אלא גם למוזיאונים צה"ליים.
באותו מעמד סיעתי, כאשר למול עיניהם מקבלים חיילי הצנחנים את הכומתות האדומות, גם נמצא בין הש"סניקים מי שידע לשלוף את הסטטיסטיקה הנכונה: מתוך אחד-עשר חברי-הכנסת של ש"ס, תשעה שירתו בצה"ל. השניים היחידים שלא המיתו עצמם באוהל הסיירים הינם השר אריאל אטיאס, שעשה 'שירות אזרחי-משפחתי' בבד"צ בית יוסף, והח"כ חיים אמסלם – דווקא הוא, מסתבר, לא נאה דורש ולא נאה מקיים.
צריך היה הרבה מזל, כדי שבערבו של יום הסיור, ובעקבות הלחצים שהופעלו, יודיע ראש הממשלה על הסדר שמתגבש לתקצוב האתר בכשני מיליון שקלים. בש"ס נשמו לרווחה.
ארבעת האבות
צילום טוב לתשדיר הבחירות כבר יש: חברי סיעת ש"ס מסתחבקים עם לוחמי הצנחנים על גבעת התחמושת וחרדים לתקצוב האתר. זה יהיה התשדיר השני שיישלף מהארכיון ויוצג לראווה. הסרטון האפקטיבי יותר, הופק גם הוא השבוע, אך לא בחדר העריכה של תנועת ש"ס, אלא על-ידי חברת ההפקות הטובה במדינה – אולפני ערוץ 2.
הסופר ב. מיכאל, שאינו חשוד באהבת ימניים וחרדים, התארח בתוכנית 'תיק תקשורת', ואת מה שהוא עשה ללפיד הבן, גם אקדוחן כמו טומי האב היה מתקשה לעולל ליריביו. במופע של ציניות מושחזת הוא הציג בקלונו את מי שהוא כינה, "מגדולי יצרני ומשווקי השמאלץ באזור השפלה, במיוחד אחרי שסגרו את מרכז האווז".
במשך שלוש דקות פלוס, הושפל יאיר היהיר עד עפר, כאשר ב. מיכאל מצטט מ"כתבי הדוקטור", שלל טעויות מביכות: החל מהכתרת קופרניקוס, אסטרונום פולני בן המאה ה-16, כאחד מחכמי יוון האתיקה, עבור לשרבוב שמו של פסל איטלקי בשם ג'וקמטי כאומן תקופת הרנסנס, וכלה בהמצאה ולפיה החוקה האמריקאית, נכתבה על-ידי ג'ון אדמס רב ההשראה ולא על-ידי ועדה, כשהמציאות הפוכה.
מתוך אחד-עשר חברי-הכנסת של ש"ס, תשעה שירתו בצה"ל. השניים היחידים שלא המיתו עצמם באוהל הסיירים הינם השר אטיאס, שעשה 'שירות אזרחי-משפחתי' בבד"צ בית יוסף, והח"כ אמסלם – דווקא הוא, מסתבר, לא נאה דורש ולא נאה מקיים
הקינוח, היה ממש תאווה לחיך. לצפות וללקק את האצבעות: "לפיד החליט לכתוב כתובה חדשה והודיע לקוראים שלו שהכתובה היהודית הישנה היא שטר קניין בזוי ועלוב. חבל שהוא לא שאל מישהו שיש לו בגרות כי הכתובה היהודית היא המסמך הפמיניסטי ביותר שהיהדות ייצרה, כולה זכויות האישה".
וישנם עוד פנינים, מכתבי היהיר: "את המילה אבותינו הוא תרגם, ארבעת האבות. מילא שהוא לא מכיר חומש אבל הגדה של פסח? כנראה שהוא התכוון לאברהם, יצחק, יעקב וקופרניקוס. כדאי שד"ר לפיד יעשה בגרות לפני שהוא מתחיל לקבל פציינטים".
לא צריך לרוץ לחפש סיבות להתנפלות של ב. מיכאל על יאיר לפיד. הסופר חד-הלשון והעט, הוא אחיו של הח"כ לשעבר, רוני בריזון, אחד מאותם גמדים של טומי ברשימת שינוי, שמרדו בלפיד האב והקימו את תנועת 'חץ' במופע מרהיב של התאבדות חילונית. אז מיכאל בריזון האח, שנראה כמי שיודע לצטט מימרא יהודית או שתיים בלי יותר מדי טעויות מביכות, בסך הכל בא לקיים את מאמר הנביא: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.
העניין הוא, וזהו בדיוק הסיפור, שההסתלבטות על חשבונו של יאיר לפיד הופכת אט-אט לחלק מההוויה הישראלית והחוויה התקשורתית. את הנישה הזאת זיהו השבוע בש"ס ועשו בכך שימוש בטיימינג הנכון. בוועידה שהתקיימה בסופ"ש האחרון באילת, עלה יאיר לפיד על הבמה ושלף את הנשק החלוד והישן שבארסנל של אביו המנוח: "השנה היא השנה שבה נחצה הקו האדום. 50 אחוזים מתלמידי כיתות א' השנה, הם חרדים או ערבים. זה אומר שאם לא נעשה משהו, בתוך 12 שנים מעכשיו 50 אחוזים לא יתגייסו לצבא ולא ישתלבו בשוק העבודה, וזה יהיה סופה של המדינה הציונית. צריך לבט? את חוק טל".
את הטקסטים האלו, אפשר לשמוע כיום מפוליטיקאים חילוניים לרוב. אחד מהם (שאול מופז) אף מתכוון לכנס, לאחר כתיבת השורות, עיתונאים חרדיים ולעשות עליהם סיבוב – כשהוא אומר את זה בפניהם ורץ להדליף את התוכן לאוזני המצביעים הקדימאים. מדהים כמה פראיירים אנחנו יכולים להיות, לפעמים.
רק שההמשך, כאילו נלקח מהספר שכתב יאיר מפיו של אביו, 'זיכרונות אחרי מותי': אותה הסתה, אותה שנאה, רק בלי חידודי הלשון: "תראו איך ש"ס עם 11 מנדטים מסובבת את כל המדינה על האצבע. תראו איך יהדות התורה, שהיא קטנה מש"ס, כבשה את ועדת הכספים. בסוף תמיד נעמוד בחיבוק ידיים ונסתכל איך הכסף שלנו הולך לביורוקרטיה ולשחיתות ולקניית דירות לחברים של אטיאס". לכו תספרו על זה לדיירים העתידיים של בית שמש, אחיסמך וחריש.
ש"ס קונטרול
עד היום התרגלנו להגיב לאמירות פופוליסטיות כגון אלו בזעקה גדולה ומרה. לשלוף מהארכיון אזכורים שואתיים, גבלסיים, שסוחטים קריאות התפעלות בשטיבל. גם במקרה הזה, שמענו תגובה דומה מפיו של אחד מח"כי יהדות התורה, צפויה עד לזרא.
למזלנו, התגובה המתחכמת שניפקה ש"ס, דווקא ש"ס, היא שתפסה למחרת היום את הכותרות הראשיות של עיתוני יום שישי: "לפיד, כמי שחירף את נפשו וסיכן עצמו למען המדינה בעת שירותו בעיתון 'במחנה', וכאחד שהשכלתו הלימודית פחותה מההשכלה המוקנית ברשת החינוך של תנועת ש"ס, מנסה זה תקופה בלהטוטי לשון לאחז את עיניו של הציבור".
מול יאיר לפיד, במצבו כיום, זה בדיוק מה שאנו צריכים. לא להתגונן, אלא לזלזל. לא להתקרבן ולחוש נרדפים, אלא לרדוף. כי רק מי שחווה על בשרו את מאות שעות הלימוד בדרך לקבלת תעודת בגרות ותואר ראשון, יכול להבין את עוצמת התסכול של ישראלים רבים שהדוקטורט המהיר של יאיר לפיד, פשוט מעלה להם את הסעיף. הם משווים אותו אליהם ומתפוצצים. ומה שנותר לנו, זה רק לנעוץ את הסיכה בבלון, פעם אחר פעם. בינתיים זה משפיע, וששת המנדטים של לפיד בסקר האחרון, הם הוכחה לא רעה.
בלשכת שר הפנים, יש מי שעושה חיבור ישיר בין ההתמודדות עם לפיד להתמודדות מול מבקר המדינה שסוקרה כאן בהרחבה בשבוע שעבר. לא עוד מגננה בלתי פוסקת, אלא התקפה ממוקדת שמזהה את נקודות התורפה של היריב. מול לינדנשטראוס היו אלו בני המשפחות, ולא אלי ישי, שהטיחו במבקר טענות קשות. מול יאיר לפיד, תהא זו תעודת הבגרות שלו, ולא שלנו, שתככב מעתה ואילך בתגובות החברים החרדיים.
התגובות המחייכות בהנאה מהצד השני של המתרס, מעידות שמדובר במהלך נכון, לכל הפחות נכון לשעה הנוכחית. לעת עתה זה מצליח לא רע, בין השאר בשל העובדה שהשמאל הישראלי קלט, באיחור, שיאיר לפיד לא הולך לספק לו את הסחורה. במקום ליצור אלטרנטיבה מוצקת לנתניהו, הוא שובר את גוש השמאל-מרכז לרסיסים.
ממרומי 39 מנדטים בסקרים, מצבו של נתניהו מעולם לא היה טוב יותר, ותסכולו של השמאל מעולם לא היה גדול יותר. בינתיים, התסכול הזה יוצא על יאיר לפיד שהחל מרגע כניסתו לפוליטיקה חוטף מכל הכיוונים, כמו בקרב האגרוף בו השתתף לפני שנים.
זאב, זאב
התבשיל של יו"ר ועדת הכספים, מוישה גפני, כבר היה על האש, מוכן להגשה. הכנסת הצביעה על הצעת חוק שינוי סדרי עדיפויות ובמסגרת ההצעה ביקש האוצר להקפיא את הגדלת קצבאות הילדים שסוכמה בהסכם הקואליציוני, ולהפנות את הכספים למימון חינוך חינם לגיל הרך.
לחרדים זה לא ממש משתלם – חינוך חינם לגיל הרך, מיושם ממילא במרבית הערים החרדיות בגלל המדרג הסוציו-אקונומי (העובדה שממשיכים לגבות מההורים שכר-לימוד, היא שערורייה בפני עצמה), ומטבע הדברים נרשמה באגף החרדי במליאה התנגדות ערה להצעת ההקפאה של קצבאות הילדים.
בעוד ראש-הממשלה נתניהו דבוק לכיסאו ומתעלם מהמתרחש סביב, נרשמה התגוששות ערה בספסלי הקואליציה שמאחורי שולחן הממשלה. שר האוצר יובל שטייניץ וסגנו איציק כהן צרו על מושב יו"ר ועדת הכספים, גפני, כדי לגבש מוצא שלבסוף נמצא: הכנסת תצביע בעד, אך תעביר את הדיון והגיבוש לקראת הקריאות הבאות, לוועדת הכספים. או בקיצור, תיתן לחתול לשמור על השמנת.
הדיל עבד למחצה. זאת אומרת, רק צד אחד קיים את חלקו בעסקה. ההצעה אושרה ברוב גדול אך כשהגיעה ההכרזה על העברת הדיון לוועדת הכספים, הקריא יו"ר הישיבה, יצחק וקנין, מהדף שהועבר לו על-ידי האוצר כי ההצעה תידון ב...ועדת הבריאות, העבודה והרווחה.
בכירים בש"ס הביעו השבוע יותר מאופטימיות זהירה והעריכו כי בסופו של דבר ההצעה תאושר לקראת קריאת ראשונה. אם זה אכן יקרה, מעניין יהיה לדעת כמה הוסטלים לקשישים רוסיים, שווה הארכת כהונה של רב ראשי לישראל
גפני קפץ ודרש לכבד את הסיכום, אלא שאז הגיח ח"כ דב חנין ודרש להעביר את הדיון לוועדה לזכויות הילד. וקנין המבולבל סיכם, "אז נחליט להעביר את הדיון לוועדת הכנסת - שתקבע מיהי הוועדה שתדון". יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, חייך מירכתי המליאה. עוד תרגיל שלו הסתיים בהצלחה.
זה מה שהיה השבוע, וזוהי דוגמה משקפת, להתנהלות היומיומית מול ממשלת נתניהו: תחזוק מתמשך של המובן מאליו. היאבקות בלתי פוסקת על מה שהובטח ונרשם לנו בטאבו בתחילת הקדנציה: מחוק טל ע"ה, ועד להבטחת הכנסה (סוגיה שהפרקליטות מגינה עליה בבג"צ, בימים אלו – אחרי שנתניהו הוציא לנו את הנשמה).
האם ההתנהלות הזאת מעידה שהבחירות הבאות בפתח? לא בהכרח. כי בינתיים, לא ליברמן ולא ישי, לא גפני ולא הרשקוביץ ובטח שלא אהוד ברק, עושים קולות של פרידה. תרגיל הקדמת הפריימריז בליכוד, מתברר במבט לאחור כטריק בכלל לא רע: האופוזיציה מתרסקת. לא הקואליציה.
ולא שאין חיכוכים. יש גם יש. העתירה של ישראל ביתנו נגד שר השיכון בדרישה להכללת קריטריון של מיצוי כושר השתכרות במכרזי מחיר למשתכן (בקרוב תשמעו דרישה זהה גם בהקשרים אחרים), היא בהחלט הצהרת כוונות עם עיניים נשואות לבחירות. גם ההצהרה שלא יצביעו בעד הארכת חוק טל הייתה חתיכת צרה, עוד לפני שבג"ץ נכנס לתמונה.
רק שעדיין יש פער, ופער גדול, בין מחשבה על בחירות והיערכות תקשורתית בהתאם כבר מהיום, לבין משבר קואליציוני שמתרחש כאן ועכשיו. אם ליברמן היה רוצה, באמת ובתמים, לחולל משבר, היו לו את כל הסיבות שבעולם: נתניהו ושטייניץ התחייבו לו אישית להכליל את הקריטריון של דיור בר השגה במכרזים, אבל אטיאס צפצף והעביר החלטה נוגדת במועצת מינהל מקרקעי ישראל – החלטה שממתינה בימים אלו לחתימת האישור הסופית של שר האוצר. לתשומת לבך, איציק כהן.
מחירי סוף עונה
כשרוצים לחולל משבר אמיתי, לא הולכים לבג"ץ, אלא חוצים את הכביש ברחוב קפלן, מתייצבים בלשכת ראש-הממשלה ודורשים לכבד את ההבטחה. כשהחברים החרדיים עשו זאת (והם לא), הם נזקקו לשירותי התיווך והליווי של נתן אשל. עכשיו, אחרי שנתן הלך, והלשכה מבורדקת עד מעל לראש-הממשלה (נתניהו לא מדבר, מטוב ועד רע, עם שלושת הבכירים שהתלוננו נגד נציג המשפחה בלשכה), הם ייאלצו למצוא מסלולים עוקפים כדי להעביר שדרים לנתניהו.
לליברמן לעומת זאת, יש דלת פתוחה וכמי ששימש כמנכ"ל לשכת נתניהו בממשלתו הראשונה, הוא יודע בדיוק מהם הכפתורים הנכונים ללחיצה, ולכן, כאשר ישראל ביתנו הולכת לבג"ץ, זהו צעד הצהרתי שנועד לאוזני הבוחר, ולא מהלך אופרטיבי שמיועד לאוזני נתניהו.
מהו סוד הקסם? אז זהו, שבין ש"ס לישראל ביתנו, שיודעות להיאבק ולהסתדר, להתגושש ולהסתחבק, אין יחסי אהבה-שנאה אלא אינטרסים גרידא. את מה שבאמת חשוב להם, הם יודעים לסגור ביניהם.
ליברמן ואטיאס, בברית של סוחרים, סיכמו מראש כי בכל מה שנוגע להעברת רפורמת מחיר למשתכן ללא קריטריונים של מיצוי כושר השתכרות, ישראל ביתנו תתנגד אך לא תחולל משבר. על התמורה - הוסטלים לקשישים ושאר תופינים - אין צורך להכביר במילים. חזקה על ליברמן שאינו נותן מתנת חינם, גם אם אינו מותיר טביעות אצבעות.
בשבוע הקרוב אנו עשויים לגלות עוד ברית סוחרים מעין זו, כאשר ועדת החוקה בראשותו של ח"כ דודו רותם, תדון (ביום שני), בהצעת התיקון לחוק הרבנות הראשית לישראל, ולפיה תתאפשר הצגת מועמדות לכהונה נוספת של רב ראשי לישראל, או בעגת הכנסת: חוק הרב עמאר.
שני המגישים המקוריים של ההצעה היו הח"כים אלי אפללו מקדימה וציון פיניאן מהליכוד, שהקפידו להדגיש כי הם עושים זאת על דעת עצמם, אשרי המאמין (אין אפילו אחד כזה). בינתיים, אפללו הופרש לטובת הג'וב המבטיח בקק"ל, אבל הצעת החוק חיה וקיימת. ביום שני הקרוב נדע אם היא גם בועטת.
בכירים בש"ס הביעו השבוע יותר מאופטימיות זהירה והעריכו כי גם אם ישראל ביתנו תביע התנגדות הצהרתית, בסופו של דבר ההצעה תאושר בוועדה לקראת קריאת ראשונה. אם זה אכן יקרה, מעניין יהיה לדעת כמה הוסטלים לקשישים רוסיים, שווה הארכת כהונה של רב ראשי לישראל.
אבד פתח-תקוותם
מי מאנשי דגל התורה שבונה יותר מדי על עתירה נגד הליך הבחירות לרבנות ירושלים, כדאי שיעיין בהחלטת הבג"ץ שניתנה השבוע בעתירה נגד הבחירות לרבנות העיר פתח-תקווה. התפירה הגסה של הגוף הבוחר באם המושבות, לא פחותה מאומנות הסריגה של הדיל בין ברקת לש"ס בעיר הבירה.
שמות הגבאים הוחלפו, בתי-כנסת קטנים החליפו את הגדולים. בדגל התורה אומנם משדרים אופטימיות זהירה ומבטיחים שבירושלים הם יתנו עתירה עם פייט אמיתי, אבל בש"ס רואים את הדברים קצת אחרת. החבר'ה הספרדים סמוכים ובטוחים שאם בפתח-תקווה העתירה לא צלחה (החלק היחיד שבגינו נדרשה תשובה ונקבע כי הבחירות תהיינה על תנאי, נוגע להכללת יו"ר המועצה הדתית בוועדת השישה), גדולים הסיכויים שבירושלים נראה תוצאה דומה.
מצורפת תמונה של הרבנים מפ"ת אצל הרב עובדיה. כיתוב: בין בג"ץ לבד"צ. הרבנים הנבחרים בבית הגר"ע יוסף
בינתיים וליתר ביטחון, כדאי שהחבר'ה בירושלים יתחילו לחפש אלטרנטיבות להותרת השליטה הליטאית במערכת הכשרות על תילה. בפתח-תקווה זה כבר קורה. בשעה שהש"סניקים חוגגים את בחירתם של הרבנים אטיאס והלוי לרבנות העיר, חוברים אנשי דגל בפתח-תקווה דווקא לרב שנבחר מטעם המפד"ל ומעלים דרישה להותרת השליטה על מערכת הכשרות בידי הרב האשכנזי חובש הכיפה הסרוגה.
ההיגיון שעומד מאחורי הברית החדשה הינו, שרב דתי-לאומי יאפשר למערך המהדרין, מבית היוצר של הגרב"ש סלומון זצ"ל, להוסיף ולפעול במתכונתו – ולא באמצעות בד"צ בית יוסף המשפחתי.
אז בסופו של דבר, לא ייאמן, החברים מדגל ומש"ס, מתקוטטים ביניהם על הזכות להחזיר את עטרת רבני הכיפה הסרוגה ליושנה. ש"ס מושיבה אותם על כס הרבנות. דגל רוצה אותם במערכת הכשרות.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.