נקמת הפורים. אם חשבנו שפרשת יתד נאמן וההסתדרות הציונית, או פרשת הרב אמסלם והגיורים, שככו, הרי שיש מסתבר מי שעדיין רושם וזוכר, ומנצל את ימי הפורים בכדי "לסגור חשבון" עם דפי העיתון השנוא עליו...
ובכן, על המנהג להבעיר מדורות בפורים, שמעתם פעם? כולנו בטוחים כי המנהג הקדום להדליק מדורות הוא בל"ג לעומר, אך האמת היא, שהמנהג העתיק יותר בכל תפוצות ישראל, הוא דווקא לעשות מדורה בפורים...
ובכן, כבר מימי התלמוד, נהוג היה להבעיר מדורה ולשרוף בה דמות "המן", ובלשון הגמרא כונה מנהג עתיק זה "משוורתא דפוריא" (נזכר בגמרא (סנהדרין ס"ד ע"ב), ובערוך (ערך שוור) כתב שכן מנהג כל העולם. ועיין למרן רה"י הגר"מ מאזוז שליט"א בספרו "סנסן ליאיר" בחלק השו"ת (סימן י"ב) שכתב כי מנהג זה נתקיים בכל תפוצות הספרדים עד ימינו, ונשכח ונתבטל בגלל מנהג התחפושות שהוא חדש יחסית. ע"ש. ועיין עוד להגאון רבי שושן הכהן זצ"ל בספרו "ממלכת כהנים" (עמוד שנ"ז), ולהגאון רבי עמוס הכהן זצ"ל בספרו "ויען עמוס" (עמוד קפ"ה-קפ"ו).
גם בג'רבא נשתמר המנהג, וכך הוא היה נערך (כפי שנשתמר בזכרונו של הרב מאיר הכהן שליט"א, הובא בספר "ויברך דוד" לבנו הרב יוסף כהן שליט"א מאשדוד):
ביום י"ב באדר יוצאים היו התלמידים כשבידיהם מגל ושקים, והולכים יחד עם רבם לשדות ההפקר לקושש משם תבן ועשבים. את התבן היו מניחים בשקים גדולים, וכל תלמיד היה לוקח את השק לביתו. למחרת ביום י"ג באדר (יום תענית אסתר) לאחר תפלת שחרית, יוצאים היו כל התלמידים בקבוצות לאיזו שדה, מביאים לשם את השקים עם התבן, ומכינים מהתבן דמות בובה מקרטון "זכר להמן", ויש שהיו כותבים על הקרטון "המן בן המדתא", ושמות עשרת בניו. אחר שהוכנה הבובה, היו מעלים אותה באש לצהלת כל המשתתפים. לאחר מכן היו מכים את הבובה מספר פעמים, ותוך כדי הכאה, אומרים "המן אלמחרוק, רג'ילתו פשוק" (=המן השרוף, רגליו בשוק), "המן חז'ין, רג'ילתו עז'ין" (=המן האבל, רגליו בעיסה).
מנהג זה שיסודתו בהררי קדש, היה מרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל מקפיד לקיימו, וכאשר שב היה מבית הכנסת בערב פורים, היה הולך למקום המדורה שהיה קרוב לביתו, מכה את הבובה ואומר שלש פעמים את הפסוק "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".
המנהג הזה כבר אינו קיים היום, למעט בישיבת "כסא רחמים" בבני ברק, שם נשתמר המנהג עד עצם היום הזה.
כבר מספר ימים לפני חג הפורים, אוספים מספר תלמידים שלל דפים וכדומה, וממלאים אותם בתוך מכנסיים וחולצה, עד שנוצרת דמות "המן". את הדמות תולים על ידי חוטים באוויר בגובה ארבע קומות תחת "גשר עזריה" המוצב בין בנין ישיבה גדולה לבין בנין ישיבה קטנה, ומלינים אותו כך במשך מספר ימים.
בליל פורים, יוצאים תלמידי הישיבה לרחובה של עיר, מציבים חבית ומעמידים בה את אותה דמות המן, ובהדלקה מכובד ראש הישיבה הגר"מ מאזוז שליט"א. ולמול להבות האש האוחזות ב"המן", פוצחים כל בני הישיבה בשירי פורים, וישיבת "כסא רחמים" צהלה ושמחה...
אלא שהשנה כאמור, בעקבות "ביזויים של גדולי ישראל בעתון יתד נאמן", החליטו הבחורים כאות מחאה לייצר את דמות המן מעיתוני "יתד נאמן" ולהעלות את דפי העיתון השנוא באש, ומן הסתם מתוך כוונה גדולה להעלות באש את המערכת כולה...
מעניין רק לדעת, האם הם עושים את זה עם ברכה בשם ובמלכות...