הרמטכ"ל הרצי הלוי, נאם לפני זמן קצר (רביעי) בטקס הצדעה לנופלי מערכות ישראל, לאחר הנחת דגל הלאום על קבריהם של חללי מערכות ישראל.
"מכובדיי", פתח הרמטכ"ל, "מראשית עצמאותנו מּובאים חללי תקומת ישראל למנוחת עולמים בהר־הרצל. מדי שנה אנו, ראשי ארגוני הביטחון והמודיעין, מתכנסים בהיכל הזיּכרון שעל ההר לכבודם של הנופלים במערכֹות ישראל. לזכרם של לוחמים ורעים שהלכו מעימנּו אנו עומדים כאן כל שנה ּכשותפים. שּותפּות אינה מעשה שגרתי של שיתוף פעולה. שּותפּות היא הלך רוח של קשירת גורלות. שותפים קמים מבחירה ּומתאחדים תחת ערכים משותפים. מט רתם אחת היא וארוכת־טווח, ורק יחד הם יכולים להׂשיגּה".
עוד אמר הרמטכ"ל: "כאשר הם מצליחים, אין אח ורע להצלחתם. בשעת קושי או מצוקה הם מוכנים לעשות הּכל בעבור האחרים, ואם ׂמשיג אותם גורלם, הם גם נופלים יחדיו".
בהתייחסו למתקפת הפתע אמר: "שבעה חודשים חלפו מאז עמדנו כולנו מול מתקפה נפשעת וחסרת תקדים בתולדות המאבק עלזכותו של העם היהודי לחיות ּולשגשג בארץ אבותיו. אחריות רבה יש לנו לביטחון המדינה, אחריות רבה יש לנו באירוע הזה על תוצ אֹותיו הכואבות. בעל כורחנו ניצבנו יחד מול תוצאות המתקפה הקשות, ויחד אנו שותפים מאז לתיקון; בעל ּכורחם נפלו אנשינּו כשהם נלחמים שכם־א ל־שכם, ויחד הם פועלים מאז בכל יום, למענם של אזרחי מדינת ישראל ולהשבת הביטחון על כנו".
"המלחמה", הוסיף הרמטכ"ל: "עודנה מתנהלת, וטרם הּוסר הלוט מעל רבים מאירועי הגבורה שהתרחשו ביממות הראשונות שלה. אחד מהם הוא סיפורה של תחנת המשטרה בשדרות. בבוקר ׂשמחת תורה, שבעה באוקטובר, התעוררו תושבי ׂשדרות לקול אזעקות. זמן קצר לאחר מכן פרצו מחבלים לעיר ּולתחנת המשטרה. הם ביקשו להשתלט עליה ולמנוע משוטרי העיר, הסמוכה לגבול, להגן על תושביה. אל השוטרים, שנלחמו בגבורה מתוך התחנה ּומגג המבנה, הצטרפו לוחמי צה"ל, שב"כ, משמר הגבול והימ"ם. בתום שעות ארוכות של קרב קשה הם הצליחו לעצור את מסע ההרג של המחבלים, ּולהציל את חייהם של תושבים רבים".
"בבוקר אותה השבת נכתב בין קירות תחנת המשטרה של ׂשדרות סיפור על שּותפּות גורל. אנשינו לחמו יחד בת עוזה ּובנחישות, בקרב שגבה את חייהם של שוטרים אמיצים. רוח הלחימה שפיעמה בהם בבוקר ההוא הולכת ּומתחזקת, והם לוחמים בגבורה בכל זירות המלחמה, מקרוב ּומרחוק, גם ברגעים אלה".
לקרת סיום אמר: "הימים הקרובים הם ימים של זיּכרון לאומי, ּובהם יעלו בני המשפחות השכּולֹות אל בתי העלמין, להתייחד עם יקיריהם במקום מנוחתם האחרון. יש בהם מי שעושים זאת שנים ארוכות, ויש רבים מאוד שעבורם זהו יום הזיכרון הממלכתי הראשון, והוא כואב עד מאוד. בימים אלה אנו מתייצבים לצידם, ּומצדיעים ליקיריהם ּולמעשי גבורתם. נהיה שוב עדים לעוצמת שּותפּות הגורל העולה מבין השורות, ונישבע מחדש לחובתנו להמשיך ּוללוות את ההורים, הילדים, בני ּובנות הזוג והאחים והאחיות במסע השכול הארוך והכואב. יהי זכר הנופלים ברוך".