בסיומה של שנה, שנת תשע"ב, ניתן לקבוע דבר אחד בוודאות - הציבור הליטאי, כציבור, מסיים את השנה אחרת מכפי שהתחיל אותה. לאחר התייתמות מפוסק הדור, מפולג ומשוסע לשלושה פלגים - שניים מהם מרכזיים, שני עיתונים ומאבק איתנים שאחריתו מי ישורנו.
בבואנו לסכם את שנת תשע"ב, אחת הנקודות הראשוניות העולות הן הצרות הגדולות שפקדו את הציבור הליטאי, שבזה המשיכה שנה זו את קודמתה בפטירתם של גדולי ישראל, גדולי ראשי הישיבות ומרביצי תורה לאלפים, אשר בזה אחר זה נקטפו מאיתנו והותירו רבבות ביתמותם.
לא מעט מהזמן, עקב הציבור החרדי בדאגה אחר בתי החולים השונים, בניסיון להתעדכן במצבם הבריאותי של גדולי ישראל, אשר נאלצו לנדוד בין המחלקות השונות ועוררו דאגה רבתית בכל שדרות היהדות החרדית.
שנת תשע"ב, החלה בדיווחים מדאיגים על מצבו הבריאותי של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, בקריאתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן לקיים תפילת רבים לרפואתו ובקריאת גדולי ישראל לקיים שלושה ימי תפילה עבור איתנות בריאותו של פוסק הדור.
ימים ספורים חלפו, ואל מעונו של פוסק הדור, הגיעו במוצאי חג ראשון של סוכות, חתנו מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, ורעייתו, הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה, לבקרו, כאשר ימים ספורים בלבד לאחר-מכן, נפטרה בתו הרבנית ע"ה, והותירה אחריה עשרות אלפי יתומות. לאחר דיון הלכתי, אביה לא עודכן בדבר פטירתה בשל מצבו הבריאותי הירוד.
טלטלה ב'מיר'
בתחילתו של חודש חשון, עקב הציבור החרדי בדאגה אחר מצבו הבריאותי של ראש ישיבת פוניבז', הגאון רבי ירמיאל גרשון אדלשטיין, אשר חש בלבו, אושפז בבית החולים ועבר בחסדי שמים צנתור אשר החזירו לאיתנו, למסירת שיעורים ושיחות לאלפי התלמידים.
אדהכי והכי, התבשר הציבור החרדי בבשורה הקשה על פטירתו של הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ראש הישיבה הגדולה בעולם, ישיבת מיר, אשר איבדה את רועה דרכה בפתע פתאום, כאשר בתוך זמן קצר מאז הורע מצבו ועד אשר השיב את נשמתו בטהרה השמימה. בנו בכורו, הגאון רבי אליעזר יהודה, מונה לכהן תחתיו, גדולי ישראל התגייסו, קרן מיוחדת הוקמה וחובות הישיבה שהסתכמו במיליוני שקלים שולמו במהרה.
בעקבות האסונות הגדולים וסילוקם של גדולי ישראל, התבטא בחודש חשון מרן הגר"ח קנייבסקי, בדברים שפורסמו לראשונה ב'כיכר השבת' כי "בעקבתא דמשיחא הקדוש-ברוך-הוא סוגר את כל החשבונות". הדברים עוררו רעש גדול בציבור החרדי שהתחבט בשאלה הקשה, בשל מה הסער הגדול הזה.
בשלהי חודש חשון, נעשה צעד רשמי ראשון של פילוג בהנהגת הציבור הליטאי, עם הניסיון להקמת גוף חדש, "מועצת ראשי הישיבות". במלאות עשור לפטירת מרן הגראמ"מ שך זצ"ל התכנסו בבית מדרשו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ראשי ישיבות בראשות הגר"ש אויערבך והגרמ"צ ברגמן למעמד סיום הש"ס והקמת הגוף החדש. אך לאחר זמן מה, במהלך השנה, התברר למפרע כי המהלך נחל כישלון חרוץ.
במהלך חודש כסלו פרצה לתודעה הציבורית בישראל סערת "הדרת נשים". מה שהחל באייטם טלוויזיוני בתוכניתו של יאיר לפיד "בית שמש כמשל", הפך למגיפת הסתה חסרת-תקדים, בעקבותיה, פרסם מרן הגראי"ל שטיינמן, בצעד מנהיגותי, מכתב מיוחד בו הבהיר למסיתים כי אצל הציבור החרדי "העיקר הוא כבוד אשתו", בעוד אצל החילונים "הם כאילו דורשים כבוד האישה".
בתאריך י"ג בטבת, באישון ליל, פונה פוסק הדור הגרי"ש אלישיב לבית החולים 'שערי צדק', לאחר שסבל מקוצר נשימה. לאחר יומיים, הוא שוחרר מבית החולים. בכ"ח בטבת התקבלו תוצאות בדיקות שערך פוסק הדור, ומהם עלה כי חלה הידרדרות מדאיגה במצבו הבריאותי.
בינתיים, עדיין בחודש טבת, בעוד 'יתד נאמן' של ההנהלה הישנה קידש מלחמה במה שכינה "החרדים החדשים", דווקא מכיוונו של יו"ר 'דגל התורה', ח"כ משה גפני החלו להתפרסם אמירות מפתיעות ביחס שלו לאותם חרדים שנאלצו לעזוב את ספסלי הכולל ולצאת לעבוד, כמי שהם חלק בלתי נפרד מתנועת 'דגל התורה', ואף הבטיח לפתוח בפגישות וכינוסים עם "הציבור החרדי העובד לפרנסתו".
וכך, בתחילת חודש אייר, בעוד ריח הבחירות מחרף באוויר, פתחו ח"כי 'דגל התורה' משה גפני ואורי מקלב בסדרת פגישות עם "החרדים החדשים", או בלשונם המעודנת "החרדים העובדים", בניסיון להחזירם אל הסיעה הליטאית, וזאת - כך לדברי ח"כ גפני, בברכתם ועידודם של גדולי ישראל.
גפני ומקלב, שהבינו כי אין המדובר בציבור מבוטל אלא באלפים רבים, הגיעו להיפגש, בעיקר כדי לשמוע, אך גם כדי להבטיח. הנוכחים, העלו טענות לא מבוטלות, כבדות משקל, על אי קבלת ילדיהם למוסדות רק בשל העובדה שהינם אנשים עובדים ולא עמלים בתורה בהיכלי הכוללים. בנוסף, דרשו המשתתפים מנציגי 'דגל התורה' קבלת שטחים עבור בתי הכנסיות שלהם ושילוב חרדים עובדים במשרדי הממשלה.
גפני ומקלב הבטיחו כמובן לסייע ככל יכולתם. באשר לטענות על ההתקפות נגדם, השיב גפני כי "אצלנו אין מושג חרדים חדשים. מי שמקבל מרות גדולי התורה - מקומו איתנו ולא ניתן להוציא ציבור שלם מחוץ למחנה". למגינת הלב, הפגישות הללו הופסקו, עם התרחקות הבחירות והותירו את בעיית החרדים העובדים, בשיאה.
קרב על דעת הקהל
ביום ראשון, י"ב בשבט, מעט לאחר השעה 22:00 בלילה, פונה פוסק הדור בפעם האחרונה מביתו בסמטת חנן 10 לבית החולים 'שערי צדק' שם אושפז במחלקת טיפול נמרץ, למשך חודשים ארוכים, כשמצבו הבריאותי יודע עליות ומורדות, שיפורים והידרדרות. כל העת, ערב הציבור החרדי בדאגה ובתפילה אחר כל עדכון מבית החולים, עד אשר השיב את נשמתו לבוראה בשעות בין הערביים של יום רביעי כ"ח בתמוז.
בכך, בפטירתו של פוסק הדור, נסתם הגולל על תקופה שהייתה ואיננה, תקופה של הנהגה אחידה בציבור החרדי, תקופה שנמשכה למעלה מעשור שנים וטמנה בחובה הכרעות הרות גורל וכבדות משקל שנחתכו בין רגע, בכוח פסיקתו ובראייתו הנדירה. פטירת מרן הרב אלישיב הייתה בבחינת הקש ששבר את גב האחדות בציבור הליטאי.
עוד בטרם חשכו המאורות, בעוד אראלים ומצוקים נלחמו על הגרי"ש אלישיב, הנהגת הדור באופן מעשי, בשאלות שעמדו על הפרק ובהכרעות הגדולות, עברה למעונו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן שליט"א, אשר עוד בחיי חיותו של פוסק הדור, הנהיג יחד עמו את הדור בעיקר בענייני חינוך והנהגת עולם הישיבות, לצד שאלות שונות בענייני ציבור אשר הגרי"ש אלישיב שיגר לפתחו.
באין אפשרות מעשית לשוחח עם פוסק הדור, אשר במשך למעלה מחמישה חודשים היה מאושפז, כשבמרבית הזמן היה מורדם ומונשם, הידפקו העסקנים ושליחי הציבור בבית הצנוע ברחוב חזון איש 5 בבני-ברק, והניחו על שולחנו של ראש הישיבה את השאלות עד לקבלת הכרעה ברורה.
שבועות ספורים לפני פטירת פוסק הדור, ביום חמישי, י' בסיון, לאחר חודשים רבים של הכנה, שאף זכתה לברכתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ביצעו אנשי ראש הישיבה - בראשם הרב מרדכי קרליץ, איש המעש הנחבא אל מאחורי הכותרות - השתלטות על העיתון 'יתד נאמן', במהלך מדויק ושקול, שעורר השתאות והדהים את הציבור החרדי. העורך הוותיק נתי גרוסמן הודח בבושת פנים, ולשאר אנשי הצוות ניתנה הבחירה להישאר תחת הנהגת גדולי ישראל בראשות מרן ראש הישיבה או לפרוש.
האות כי מה שהיה הוא לא שיהיה - ניתן, המסרים כי מדובר במהלך שתכליתו הנהגת גדולי ישראל על הציבור ולא הנהגת לבלרים ומושכי עטים, הועבר. אך היו מי שבחרו שלא לקבל זאת, ויצאו לדרך שכל כולה פילוג ומחלוקת באצטלה של 'השקפה', אותה 'השקפה' שסילפה ועיוותה את דברי גדולי ישראל במשך שנים, בדרכים ערמומיות ובעטים נושכים.
בתחילה, התיישרו כולם עם ההנהלה החדשה, עד שהחלו החריקות, העיוותים, הניסיונות, האלימות, התלונות ההדדיות והתביעות בבית המשפט, שלפי שעה הסתיימו בניצחון ברור לאנשיו של מרן ראש הישיבה.
בינתיים, במה שכונה לימים "הפלג הירושלמי" (תבדקו במילון את תרגום המילה 'פלג') לא שקטו על השמרים, והחלו בפעילות שקטה להקמת יומון חדש לציבור הליטאי, שייצג את דעתם והשקפתם, אשר לפי ראות עיניהם אינה מיוצגת כראוי בהנהלה החדשה של 'יתד נאמן' ותחת הנהגתו של מרן ראש הישיבה.
בפלג הירושלמי היו אף מי שהעזו, והוציאו פשקווילים מטונפים וחוברות ארסיות נגד הנהגתו של הגראי"ל שטיינמן, כאחרוני הפוחזים, כאשר אף בפלג הירושלמי היו מי שהתנערו מהדברים החמורים והבוטים, ואף הגר"ש אויערבך, הנחשב למנהיג הפלג, פרסם מכתב מחאה נגד ביזוי כבוד תורתו של הגראי"ל שטיינמן.
מערכת היחסים הידרדרה ועודנה מידרדרת, ומרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי יצא במכתב נדיר בו הוא מבהיר כי הנהגת הדור נמסרה לגראי"ל שטיינמן, ובהמשך הוציא מכתב יחד עם גדולי רבני בני-ברק, בו מחו נמרצות על הפגיעה בכבודו של מנהיג הדור.
מתחרה קם ל'יתד נאמן'
ביום שישי, כ"ג בתמוז, הפך הפילוג למוחשי וממשי. עיתון יומי חדש נולד, "הפלס" שמו. תחת עבודה אינטנסיבית ומאמצים גדולים, גויסו הכספים והפעילים, נאספו המנויים, ולמרות הפקפוק והבוז בתחילת הדרך, חודשיים לאחר הגיליון הראשון, עיתון 'הפלס' ממשיך לצאת לאור, העובדה בשטח נקבעה. הציבור הליטאי מפולג.
גדולי ישראל בבני-ברק, ראו בהקמת העיתון החדש פגיעה ממשית במרן ראש הישיבה, ובצל הניסיונות למזער את הנזק, לצד חשש אמיתי מפני העלול לקרות בעקבות הפגיעה בכבוד התורה, שלחו שליחים והביעו לא אחת את דעתם בנושא בפני גורמים שונים.
אך הפילוג הלך והחריף, הקרע הלך והעמיק ושבר שיאים.
איש העסקים מנחם כרמל, קיבל הוראה מפורשת ממרן הגר"ח קנייבסקי שלא לפרסם בעיתון 'הפלס' כדי למנוע פגיעה בגראי"ל, ובד בבד להימנע גם מפרסום ב'יתד נאמן' כדי שלא ליצור לו בעיות ומתחים בתוך הפלג פנימה.
ובכל-זאת, שבועיים מאוחר יותר, בחר כרמל להעמיק את הפילוג ולפרסם ב'הפלס', כאשר למרות המחאה הגדולה שהחלה ברחוב, לצד ההוראה של הגר"ח קנייבסקי לבני משפחתו להחרים את אולמות השמחה שברשותו, הודיע כרמל בראיון בלעדי ל'כיכר השבת' כי הוא משתייך למה שמכונה "הפלג הירושלמי", וכי הוא כפוף למרותו של הגר"ש אויערבך, אשר פרס את חסותו על העיתון החדש.
הרוחות בציבור הליטאי סערו, התקווה פיעמה כל העת כי תמצא נוסחת הפשרה אשר תאפשר חזרה לימי קדם, עם עיתון אחד ויחיד הנשלט בידי מרנן ורבנן, אך נדמה כי את הנעשה אין להשיב.
בשלהי שנת תשע"ב, בעת נעילת שער, נדמה כי הציבור הליטאי בכללותו, נמצא בדרך שאין ממנה חזור. בעוד "הפלג הבני ברקי", כפוף בלהט למרותו של מרן הגראי"ל שטיינמן, הרי ש"הפלג הירושלמי" רואה בגר"ש אויערבך למנהיגו הרוחני. הדברים באים לידי ביטוי בשני יומונים, אותם קוראים אלפי מנויים (לפחות ב'יתד', ב'הפלס' - הגרסאות חלוקות), כאשר כל עיתון מנסה מחד לרצות את הצד השני ומאידך לשמור ככל יכולתו על האינטרסים והדעות החשובים לו.
לצד זה, הזלזול בגדולי ישראל, חוצה לא אחת גבולות חדשים. הגבול בין מחלוקת לשם שמים למחלוקת שבמקרה הטוב אינה כזו, מזמן אינו נראה. בעוד גדולי ישראל מבקרים זה במעונו זה, נפגשים ומאירים פנים, ומנהלים את סדר יומו של הציבור החרדי, בשטח המצב שונה בתכלית.
מלבד הפילוג בין שתי המחנות העיקריים, ניצב לו מחנה נוסף, שלישי, של "החרדים העובדים", פירות הגידולים של עולם הישיבות הליטאי, אברכי משי יקרים אשר עול החיים והפרנסה הביא אותם לקום מספסלי הכולל ולצאת לעבוד תוך שמירה אדוקה על חיים תורניים והקפדה על קלה כחמורה.
אך למרות זאת, יש מי שמסרב להכיר בהם, יש מי שבוחר להילחם בהם, לשבור ולהרוס, והם, למרות כוונותיהם הטובות, נאלצים שוב ושוב להתמודד ולהילחם כאחרון התגרנים, על זכויותיהם החרדיות, בבתי הספר ובשכונות המגורים, בבתי הכנסת ומול המעמד הציבורי הנחות והבלתי מוצדק.
היציבות חוזרת
קשה לראות או להעריך לאן יתגלגלו הדברים בשנה הבאה עלינו לטובה, זאת למרות שמכל זווית שרק בוחרים להסתכל, לצד הפילוג המעשי בשטח, מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן הוא שמנווט ביד רמה את הסירה המטולטל, את הציבור הליטאי המשפיע על הציבור החרדי כולו.
לצד זה, מועצת גדולי התורה הוחזרה לקבוע את סדר היום החרדי - שוב בצעד מפתיע ומחושב, כאשר גם פה הוטלה המשימה על כתפיו של מוטל'ה קרליץ, שיצא לדרך, ארגן את הפרטים, ראשי ישיבות ורבנים צורפו, ונבנה הרושם כי יש בעל בית לציבור החרדי.
אך מאידך, אנשי הפלג הירושלמי מתבצרים גם הם בדעותיהם. עיתון 'הפלס' מקדש מלחמות כמו 'יתד נאמן' בימים שעברו וחלפו, גרעיני מחלוקת נזרעים שוב ושוב, לפיד ההשקפה נישא שם ביד רמה תוך דריסת האחר, בטענה שאינה ניצחת כי זוהי "ההשקפה" המסורה לנו מדור לדור.
מלבד זאת, סביר להניח כי השנה הבאה, זו שבפתחה אנו עומדים, תהיה שנת בחירות. קשה לראות כיצד תצליח סיעת 'דגל התורה', הסיעה המייצגת את הציבור הליטאי, את עולם הישיבות, את גדולי ישראל, לאחד את הציבור המופלג והמשוסע כמקשה אחת למען מטרות נעלות וחשובות יותר מסכסוכי שליטה ומלחמות פנימיות.
בפתחה של שנה, שנת תשע"ג, ניתן לקבוע דבר אחד בוודאות - הציבור הליטאי, כציבור, מקווה ומייחל לשנה טובה יותר, מבורכת ובעיקר מאוחדת, תחת הנהגת מרנן ורבנן גדולי ישראל. ולוואי ונזכה.