שרי אריה

ושוב נשטף הרחוב בשחור ולבן ושוב זה כזה לא מובן מאליו. שוב זה עושה לי את הפרפור הזה בבטן, לראות אותכם בוחרים בעדינות ובאצילות השמורה רק לכם, בחורים, אבל באסרטיביות, מודעת או שלא. אני עוצמת עיניים ומנסה לדמיין כמה לא שבו. לשחור לבן, לישיבה, לבית. צביטה חזקה בלב (מאמע)