הם עמדו שם ב-22 באוקטובר, ופחדו שהעיר תיפול לידיים של ליברמן. הם צעקו בגרון ניחר: "ניר, ניר, ראש העיר", עבדו קשה, ונהנו מפרות עמלם.
רחוק מאוד מהעין שלהם, ישבו ברקת ואפשטיין, לנסות 'להציל' את ירושלים, ואת הכבוד של ברקת. העיר נמכרה לאפשטיין, בעבור ריצה של אפשטיין לרשות העיר ונגיסה בקולות של המועמד המתחרה. זה היה קרב על עיר חרדית או עיר של ליברמן. זה וזה לא טוב לציבור הפלורליסטי הירושלמי - אבל במצב הנוכחי ובעוד מצבים בהמשך, עדיף להם שליברמן ישלוט, מאשר שאפשטיין ישלוט.
הם נתנו מכל הלב את הפתק "ברקת" לקלפי, וקיוו לנצח. ברקת ניצח. ליאון, ספג את כל הצרות שהחילונים עשו לו, אך נישאר בירושלים. בהמשך תבינו למה.
כעת החילונים מחפשים את ברקת בנרות. הם מחפשים 'מושיע', אבל כבר מזמן ברקת לא בתפקיד. על המפתחות יושב חיים אפשטיין, ובכל תסריט ירושלים תהיה חרדית.
ברקת לא ינטוש את החרדים. ברקת יודע שאם הוא תומך בפתיחת הסינמה, החרדים יעברו לאופוזיציה, ישתקו לו את העיר, ויאללה, בחירות חוזרות בהן ברקת יפסיד את העיר.
במקרה שברקת ילך עם החרדים הוא ירוויח - חוץ מהתעוררות אף אחד לא יפרוש לו מהקואליציה, ואת הפער הוא ישלים עם סיעות מהאופוזיציה. אבל העיר עדיין ביד שלו.
החילונים הפסידו את העיר, עם ברקת. ברגע שליאון היה עולה, הוא היה עוזר גם לחילונים בזה. לא נשכח שליאון לא הצטרף לחבריו החרדים בהצבעה בישיבת המועצה הראשונה על הסינמה. היה סיכוי. גם אם הוא היה מנוהל על ידי ליברמן, תהיו בטוחים שהתחרדות העיר הייתה נמנעת.
כעת, גם בתסריט שברקת ייקח סיכון, ליאון ינקום בחילונים, ויתן לחרדים את המנדט שלו - והם יהיו רוב של 16 חברי מועצה.
חילונים, ברוכים הבאים לירושלים החרדית, שהתחרדה במו ידכם! תודה.