כשיהודי שומר מצוות מנסה להשיב לעצמו על השאלה מדוע ברחובותיה של מדינת ישראל ביום האבל הלאומי של עם ישראל לא ניכרים כל אותות מיוחדים של אבל, מדוע אמצעי התקשורת הכלליים נעדרים את אווירת היגון וכובד הראש המתחייבים מהשלכותיו העצומות והרות הגורל של אירועי יום זה על עם ישראל – הוא בדרך כלל מתפתה לנחם את עצמו בכך שהעם הישראלי הוא עם מודרני, קליל וקופצני שמושגים של אבל וכובד ראש רחוקים ממנו שנות אור.
אלא שאווירת היגון האופפת את רחובות מדינת ישראל ביום הזכרון וביום השואה, מעקב קפדני אחר כל גילוי שאינו תואם את אווירת כובד הראש של ימים אלו תוך צליבה אכזרית וחסרת פשרות של אותו אחד שכשל והעז לחרוג מהמקובל – מלמדים ראשית כי מושגים של אבל לאומי וכובד ראש בהחלט אינם זרים לרוחה של החברה הישראלית, ושנית כי חברה זו אינה מהססת לרדוף עד חורמה את אלו המעיזים לסטות ולו במשהו מן התלם.
מהו אם כן ההסבר להתנערות הכה בוטה מתכניו ההיסטוריים והדתיים של יום זה מצד אלו המתיימרים להוות אלטרנטיבה משמעותית לעם היהודי ההיסטורי?
"עם הנו אומה, קיבוץ גדול של בני אדם אשר להם מוצא אחד, היסטוריה משותפת, על פי רוב לשון משותפת אחת ורובם מקובצים במדינה מסוימת אחת" (מילון אבן שושן).
מעניין לבחון על פי דרישות אלו האם ניתן להגדיר את העם היהודי כ"עם" במובן המקובל.
מוצא אחד – דרישה זו כלפי העם היהודי הנה בעייתית שהרי גם מוצא הערבים מיוחס לאברהם אבינו ולכאורה לא ברור מדוע להתחיל את הייחוס דווקא מיעקב.
היסטוריה משותפת – עד לפני 2000 שנה ניתן היה ליצוק תוכן ממשי לקריטריון זה, אלא שמאז התפצל העם היהודי לכל עבר ומציאות חייהם של היהודים ברחבי העולם החלה להיות שונה באופן קוטבי האחד מהשני. אין טעם לחפש כל מכנה משותף בין ההיסטוריה של היהודי מתימן לזו של היהודי מגרמניה מהסיבה שאין הוא בנמצא. מסכת ההתרחשויות שעברו על כל אחד מהם לאור החברה, המושגים והתרבות בה חיו שונה באופן שאינו ניתן לגישור. על אף שבתחילה ניתן היה להצביע על היסטוריה משותפת ליהודים, הרי שעם היציאה הסופית לגלות הלך הדמיון והתפוגג בהדרגה בין הריכוזים השונים של העם היהודי עד שנעלם לגמרי.
לשון מדוברת אחת – אין זה סוד שהשפה העברית היתה שפה "מתה" במשך 2000 שנה, לא נעשה בה שימוש יום יומי לבד מבשעות התפילה ולימוד התורה. בין היידיש והלדינו ללשון הקודש לא היה שום קשר לשוני, שתיהן היו שפות שהתפתחו בהשפעת העמים שבקרבם חיו יהודים והיוו מחסום בלתי עביר בן היהודי מעיראק לזה מהונגריה למשל. גם כיום, השפה העברית אינה שפתו היום יומית של רוב העם היהודי בעוד שהוא בקי היטב בשפת העמים בקרבו הוא חי.
חבל ארץ משותף – גם ביחס לדרישה זו הדברים ידועים ואין בהם כל חידוש, זה 2000 שנה שהעם היהודי מפוזר ומפורד בין העמים, נכון להיום רובו של העם היהודי אינו מתגורר בארץ ישראל ואין לו כל עניין לחיות בה.
הניסיון לדבר על עם "עם ישראלי" העומד בקריטריונים לעיל אין בו כדי להוסיף, שהרי היסטוריה משותפת, מגורים בחבל ארץ משותף, שפה משותפת וכו' הופכים גם את הדרוזים, חלק מהערבים ואת רוב הגויים שהועלו מבריה"מ לחלק מהעם הישראלי, עובדה המצביעה על כך שאין כל חפיפה בין העם היהודי ההיסטורי לזה הישראלי.
העולה מכל זאת הינו שמאחר ורוב היהודים אינה דוברים את אותה השפה זה אלפי שנה, אינם מתגוררים באותו חבל הארץ, אין הם חולקים היסטוריה משותפת והפערים התרבותיים ביניהם הנם עצומים – כלל לא ברור מדוע יש להכניסם תחת מטריה אחת. סביר יותר לראות בהם קובץ בני אדם חסרי זהות קולקטיבית החולקים גורל זהה של רדיפות על רקע מוצא שונה ותו לא.
הציונות הגדירה את העם היהודי מחדש כלאום בלבד תוך ביטול התוכן הדתי-יהודי והתעלמות מן העובדה שלבד מהדת היהודית אין שום מכנה משותף בין חלקיו. תוצאת מחיקת הדת היהודית אינה יצירת "יהודים חילונים" אלא מחיקת העם היהודי ויצירת העם הישראלי הכולל כאמור דרוזים, ערבים וגויים רוסיים הדוברים עברית, משרתים בצה"ל ועומדים זקופים בשירת התקווה.
למותר לציין כי עם חדש זה, העם הישראלי, אינו יכול לטעון ל"זכות אבות" על ארץ ישראל או להמשכיות כלשהיא, ואינו יכול להציג את עצמו כמייצגו של העם היהודי, לא זה מהעבר ולא זה מההווה. היאחזותם העיקשת של הערבים בכל פיסת אדמה בארץ הקודש כאשר מנגד בניו של העם הישראלי לוטשים עיני עגל מזילות ריר בקרני ה"אורה" המנצנצות ממדינות המערב, מאששים בבירור את טענתנו.
הרא"ש (על הגמ' בב"ב לד: בעניין "כל דאלים גבר") ניסח את העיקרון בבהירות - האי כל דאלים גבר דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו עד שיביא חברו ראיה וכל זמן שלא יביא ראיה לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ובמחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו! אלא חכמים פסקו כל דאלים גבר וסמכו על זה דכל מי שהדין עימו קרוב להביא ראיות, ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו יותר ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור את נפשי היום ולמחר יביא ראיה ויוציאנה מידי!