"לעולם אל תאמיני למילה הכתובה בעיתון. היא לא שווה את הניר עליו היא כתובה." כך היה משנן באוזני סבא שלי ואני האזנתי היטב. "הדבר היחיד הנכון שם, הוא התאריך. וגם זה קורה רק לפעמים." למרות שהיה נוהג להתבטא כך לפני שנים, המנטרה הזו ממשיכה עד היום. כי בינינו, מי אינו משנה ומגמיש קצת את החדשות הלעוסות עד דק במחנה, כדי לנכס לעצמו עוד פעם את כותרת הבלעדיות?! אז נכון שהידיעה חורגת פה ושם מגבולות האמת, ולמצולמים אין קשר לתוכן, למרות שאיש לא טרח לציין זאת, ואפילו שמו של העיתונאי מפוברק כי גם את העמוד שלפני והעמוד שאחרי הוא מפאר בשמות בדויים מארסנל הפסבדונים שלו, אבל אלה חוקים הקבילים בכל מערכת ואיש, למעט הקורא אבל מי שם עליו באמת, איננו פוצה פה ומצפצף.
אפרופו שמות, גם אתם שמתם לב שיש יותר מדי כינויים ומשפחות שחוזרים על עצמם בין דפי הכרומו המתחרים שעוטפים את הקרפיון והבקלה מדי שבוע? אמממ... תארתי לעצמי שאני היחידה שהבחנתי בזאת.
אבל לא נורא. חסכתי לכם את המאמץ הכביר וריכזתי בעבורכם את כל אפשרויות לשון הנופל על לשון אחרת, שמצאתי במדיה החרדית הכתובה. הידעתם שגם אצלנו במגזר יש משפחות השולטות על נכסי העיתונות ביד רמה? חשבתם פעם מהו השם הפרטי הנפוץ ביותר בין הכתבים? ואיזה שם בדוי זהה בחרו לעצמם כמה עיתונאים באקראיות מביכה? זה בסדר.
אני יודעת שאף פעם לא מצאתם את הזמן להשקיע בשטויות כאלו, ואם כבר יש לכם את שבע הדקות הפנויות כדי להחזיק בעיתון, אתם תעדיפו לקרא ביעף את הגיגיו של הכתב התורן שנזקק בדחיפות לכמה דולרים תמורת פרסום הרהוריו המרתקים, מאשר להתעכב בקונספרציות אודות שתי המילים שאחרי הכותרת ולפני הטקסט. טוב. הלאתי אתכם מספיק. עכשיו נפתח את פנקס השמות ונתחיל להקריא. מי שלא נמצא- להרים יד בבקשה. ששש... שקט ביציע העיתונאים!
את הנחשון שבצירופי השמות שלנו, נפתח במשפחת נחשוני. אבי המשפחה ירום הודו מכהן כבוד בנשיאות מערכת מרכז הענינים, ומלשכתו המהודרת שנבנתה במיוחד בעבורו בירושלים פינת וינברג, חולש הוא על עריכת ענינים מרכזיים הקורים במדינתנו הקטנטונת ואף מנפיק דבר יום ביומו טור מסקר את אירועי היום מראייתו האישית, כשבכל מוצש"ק הוא מפנה את חוד מקלדתו לעבר עשרה קורבנות תורניים מעמיתיו למלאכה.
מכאן מסתעפת השושלת לכמה נתחים: קובי נחשוני, הבן של, איווה לו למשכן את האתר YNET ומשם משייף מקלדתו נאמנה בפרט על עניני חרדים ושות´. והחלק השלישי של הנחשונים משתייך דווקא למחלקת ההפקה של שבועון נפוץ ומצליח. ואיך אפשר שלא? כי אחרי הכל, גם יהודה נחשוני מבין, שאיפה שלא תהיה, הכל נשאר במשפחה.
ומן המשפחות הביולוגיות נערוך פניה חדה אל אלו הפיקטיביות. למה אני מתכוונת? משפחת רוזן, למשל. ושוב נפתח במכהן במקצוע העריכה, הלא הוא אבי רוזן (חרוז´נסקי) המכהן נכבדות כעורך ראשי של קו עיתונות ועורך קול העיר (השבועון הבני ברקי של הרשת). גם היומון המפלגתי והוותיק מכל מתחריו, המודיע, מכנס בין שורותיו את צבי רוזן, הכתב הפוליטי המשוטט בכנסת ומעביר את רשמיו אל הסדין היומי, לצידו תגלו מככב גם את צבי רוזן, כן, כן, באותו העיתון. האם מדובר בקשרי משפחה אמיתיים או בקשר פסבדוני? ל(א)ל(ע)וזר קנופף הפתרונים. ונחתום בשבועון הוותיק "שעה טובה" שמארח בין כתליו את דוד רוזן המגיש כתבות בשלל נושאים.
ואם כבר הזכרנו את קנופף, בואו נתעכב לרגע על חלקו הראשון של השם המקביל, המככב רבות בעיתונות החרדית, הלא הוא גולדקנופף. אז מסתבר שבכמה מערכות במקביל עושים זהב על חשבונו של הקונה. ביומון המפלגתי המודיע, זהו כתב הצרכנות מאיר גולד הידוע בכינויו ישראל הרשקוביץ. רגע, יכול להיות שלהפך? כבר התבלבלנו. לא נורא. הוא בטח יודע. וממנו נעבור אל היומון השלישי המתחרה, המבשר לנו על כתב חרוץ בשם מרדכי גולד. לא נהמר שהשניים הללו קרובי משפחה, נכון? מכאן נבצע זינוק מהיר אך זהיר אל שופרם של בני עדות המזרח, השבועון יום ליום, שם עורכת של מוסף נכבד עונה לשם דבורה גולד. האמת היא, שהיא משיבה בד"כ גם לשם ארוך יותר: בוימגולד. נו שוין, על זוטות כאלה לא נתווכח.
אם יש לכם עוד סבלנות, (חייבת להיות כי הרשימה ארוכה מאד...) אז נעבור בששון ובגיל למשפחת גיל. זו משפחה מורחבת ומגוונת למדי, שרגילה כנראה לסגנונות שונים בתוכה. נתחיל עם היומון יתד נאמן, שמתכבד למנות בין הסגל הבכיר שלו את רחל גיל, אחראית מדור פרסום ושיווק מדי שני בשבוע, ובעלת ארסנל כתבות מרתק כמעט כל יום. על דלת ביתה מודפס שלט: שטיגליץ. אבל את מי זה מענין? אנחנו מקפידים להאמין רק למה שכתוב בעיתון, הרי. ומכאן נתן גיחה קלה אל הרכש החדש של ´מרכז העניינים´ שמצא את מקומו בעריכת המוסף המרכזי (כמה עורכים! אתם מעריכים?) ובהמון ידע כלכלי שהוא תורם לציבור מדי שבוע. קבלו את: חיים גיל! ויש לנו עוד קרוב משפחה: שלומי גיל, שמעניק ל´שעה טובה´ כתבות מעניינות בשעה טובה. רגע. עוד לא סימנו. זאת אומרת כן, אבל מצאנו משהו די דומה, אז נדחף אותו לכאן. גם הקב"ה אמר לאברהם להוריד לשרה את הי´. מה קיבלנו, איפוא? צדקתם. שרה גל. תוצר משובח של ´´בקהילה´ שמעניק לנו יבול א´ א´ מדי שבוע.
אוחזים ראש עדיין? קשה קצת... אני יודעת. נעבור איפוא לשיטת הדומינו. זוהי שיטה קלילה ומהירה המצרפת בין שמות משפחה או שמות פרטיים זהים. אם לא תהיה ברירה נתפשר גם על שמות דומים, ואתם לא ראיתם. סגרנו. קדימה! המודיע – אמיתי שולמן. משפחה – אליעזר שולמן. כל קשר בין המצולמים לבין הכתבה מקרי בהחלט. (טוב נו, מדובר באב ובנו. לא אנחנו אמרנו)
זהו, אנחנו עומדים לסיים... הגיע הזמן להאנח בהקלה ולהפרד לשלום אחרי כל כך הרבה שמות מבלבלים. רגע? אמרנו שלום? עוד לא. קודם ניתן שלום לאנשי שלומינו הפזורים במערכות השונות. כיון שהם קצת נסתרים, נאלץ להסתפק בשם המשפחה שלהם. אלו הם ת. שלום מקו עיתונות דתית החתום על ידיעות מערכתיות שונות ובעיקר יחצניות, ועמיתו י. שלום המותיר המשתייך למחנה החסידי של ´המחנה החרדי´.
ישנה גם א. שלום עלומה המשתפת בהגיגיה את קוראות ה´מחנה החרדי´. רגע, לפני שנפרד לשלום ממשפחה זו, נזכיר לטובה את מיכל איש שלום המוסיפה ל´משפחה´ גוון מענין משלה. ונעבור לשלום פרוינד שבחר ללהטט במיומנות בין ´שעה טובה´ ל´יום ליום´ מדי שבוע בשבוע. ואם עסקינן עדיין בשלום וגם בעיתון משפחה, מגיח שם מדי פעם מן האופל ניק בשם ´שלום גרוס´. גרוס אמרנו? הוא לא יחידי. בעיתון בקהילה נגלה שם דומה למדי: שלמה גרוס. ובמגזין ´פנימה´ העומד בקשרי שידוכין עם המערכת שהזכרנו הרגע, אחראית העורכת: ברכה גרוס.
יש עוד הרבה שמות. אני בטוחה. ואפילו חושבת בקול שיותר מומצאים, מאלה שבאמת רשומים במשרד הפנים. אבל כל עוד שהם מגישים לנו חומר קריאה מעניין ובריא לעיניים, נסלח להם. אחרי הכל, זו העבודה שלהם – עבודה בעיניים. מה גם שייתכן כי בעת כתיבת שורות אלה, השתנו נתונים שצוינו בשורות הנ"ל. ט.ל.ח. ובאווירת פיוס ומחילה זו, נבקש את סליחתם של כל הכתבים, העורכים, הרכזים, העיתונאים וכל מי ששולח ידו בהצלחה (או שלא) במלאכת הכתיבה, ולא הוזכר בכתבה משעממת זו, עמכם הסליחה!
אבל... כל עוד לא תמציאו שם עט חדש שיקשר אתכם איכשהוא לפסבדון מוכר אחר, האשמה תישאר מוטלת עליכם. אז תחשבו מה עדיף. בכל מקרה, מי שנורא מעונין, צריך פשוט ליטול דוגמית מכל ניירות העטיפה בחנות של בוקצ´ין, לערבב את כולם ולאכול בלי מלח. האחריות על הסועדים בלבד. בינתיים, כולם פה? הידד. אפשר לפתוח את מסיבת העיתונאים!