בשבועיים האחרונים אנחנו חשופים יותר מדי לפרשת ´הגיור´, כל רחוב שעוברים יש פשקוויל זרוק, כל לוח מודעות שנתקלים בו יש מחאה, כל תדר רדיו חרדי עולה שוב ושוב נושא הגיור, כל עיתון שאנחנו פותחים יש לו את צורת ההשקפה המסורה מדור דור.
אם נדבר על עיתוני סוף השבוע המפלגתיים? אוהו... בנעייס כבד אנחנו נתקלים, השמצות לכאן ולכאן, דעות ומאמרים אחד נגד השני, הראשון מבזה את גדול ישראל, והשני מוחה בו בתוקף, לאחר מחשבות רבות שצצו במוחי, נשארתי עם מספר שאלות ללא תשובות.
● מדוע אין התייחסות מעיתונים חסידיים?
● מדוע העיתונים המפלגתיים החסידיים לא נותנים במה?
● מדוע ראשי החסידויות השונות אינם חתומים על שום מכתב ו´קול קורא´?
● היכן המהומה על לא מאומה?
● האם רק הליטאים הם בעלי השקפה?
שאלות אלו נשאר בכל אופן לי ללא תשובות, חקרתי והתבוננתי {אך ניין} אך אין!
אז יש להגדיר את המחאות הנלוזות הללו בשני דרכים:
האחת: אם זה מאבק קודש ובאמת גיוריהם של מרן הרש´´ל והרב עמאר אינם גיורים, אז מדוע אין זעקות גיוואלד בכל הרחובות שמקיפות את מאה שערים והשכונות החרדיות בכלל שתכלול את כל הזרמים ביהדות הנאמנה, ספרדי, חסידי, ליטאי?
השניה: אם זה מאבק של עסקנים משני הצדדים? מדוע שאנחנו נגרר אליהם? מדוע אנחנו לא נעיף אותם ממחנינו הטהור שרוצים להכניס לנו מחלוקת בין גדולי עולם על לא מחלוקת.
החותם בצער עלבונה של תורה:
אוריע, אוריאל מנחם קויפמאן