ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי ברוך דב פוברסקי, הספיד את רעו להנהגת הישיבה מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל.
בפתח ההספד, הגרב"ד פרץ בבכי ואמר: "צר לי עליך אחי נעמת לי מאוד נפלאת אהבתך. שבעים שנה אנחנו עומדים ביחד כאיש אחד. משתדלים ללמד את עמו ישראל תורה. חז"ל אומרים לא סתם ללמוד תורה כל מי שלומד תורה... ואינם כדבש וחלב נוח - שלא ילמד. שבעים שנה, יש דורות של תלמידי חכמים שלמדנו אצלם את התורה, שהיא מתוקה מדבש והעמידו תלמידים דורי דורות והם אומרים אני זוכר את זה ואתה וזה נכנס לי ללב... והם גדלו להרביץ תורה".
ראש הישיבה המשיך להספיד ואמר בקול בוכים: "אוי, ר' גרשון, אם היה מושג של ענווה זה היה ר גרשון. ישבתי אצל הגרי"ז ואמר תלמיד חכם. משמת רבי בטלה ענווה. אמר ר' יוסף האיכא אנא. ושאל האם זה ענווה? הרב מבריסק אמר מי שלא יודע מה זה ענווה שלא ישאל".
"היה פעם ישיבת גדולי ישראל, וביניהם היה הלל ואז בשעתו בא אחד ואמר לשמאי לגיירו על רגל אחת, שמאי לא ענה לו ובא להלל ואמר לו אני רוצה לדעת כל התורה על רגל אחת וענה לו; 'מה דסני עליך לא תעביד לחבריה', החידוש הוא תשמעו טוב וזה היה ר' גרשון. ואהבת לרעך כמוך זה שאלה. אדם אוהב את עצמו זה אגואיזם אז מה זה? האמת היא שצריכים לאהוב את החבר כמוך בלי חשבונות. כתוב בגמרא - 'אסור לקדש אישה עד שיראנה'. אני לא מבין קודם ההורים הולכים לראות אם הכל בסדר. אז מה חסר כאן אבל יש כזה דבר של נקודה פנימית... משהו מפריע. במצווה של 'ואהבת' נאמר אהבה באגואיזם".
"אני מדבר כעת על ר' גרשון, המידה שלו היתה ענווה שאין כמותה. הגמ' במועד קטן אומרת שהקב"ה שש ושמח בשעה שבא אליו נפש נקי וצדיק ואנחנו בוכים. שבעים שנה ישבנו ביחד. נפלאה אהבתי לך כאהבת נשים. משה רבנו כתב והאיש משה עניו מכל האדם. איך הוא הרגיש? צריך להיות משה רבינו וזה גם ר גרשון. 'אני' לא היה קיים אצלו. הקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק. אנחנו כאן כולנו יודעים לדבר לבני הישיבה את כל הדברים מה היה ר' גרשון. כולנו הרגשנו שצריכים לשאול את ר' גרשון בכל שאלה שהיה לו".
"מי מגיע לקרסוליו?", מירר ראש הישיבה בבכי והוסיף: "אברהם אמר ואנוכי עפר ואפר... אין לנו תמורתו של ר' גרשון, ר' גרשון היה רק מקדש שם שמיים. מלמד תורה המתוקה מדבש. ר' גרשון היה נקי וצדיק שפיץ של ענווה. ירחם השם עלינו שנזכה לקיים את הנהגתו של רבנו והקב"ה ינחם אותנו בנחמת ציון וירושלים".