הספדו של הגאון רבי דב לנדו על מרן הגר"ג אדלשטיין זצוק"ל עסק בין היתר בציטוט הספד שנשא הגאון הליטאי הנודע רבי יעקב לורברבוים מליסא על שניים מגאוני דורו.
>> למגזין המלא - כנסו
ההספד האמור אותו נשא רבי יעקב לורברבוים הידוע בספריו "נתיבות המשפט" ו"חוות דעת" הובא בספר דרשותיו שם ציטט את דברי חז"ל במסכת מועד קטן (כ"ה ע"ב) על "עמודי קיסריה ששפכו מים כאשר נפטר רבי אבהו".
העמודים עליהם התכוון בעל ה"נתיבות המשפט" נמצאים עד היום בעיר קיסריה (שנבנתה בשנים 13–25 לפני הספירה). קיסריה שנבנתה לכבודו של הקיסר אוגוסטוס התאפיינה במונמנטים אדריכלים אותם יזם המלך הורדוס כחלק מההִתְחַנְפְנוּת שלו לאימפריה הרומאית, אחד מהם הוא עמודי ענק מרשימים.
בהספדו המרטיט של הגאון רב דב לנדו, צוטט בעל ה"נתיבות המשפט" שביאר כי תיאור זה של העמודים שהזילו דמעות נאמר במליצה ("מֵטָפוֹרָה"), ולא שבפועל העמודים בכו. אלא הביאור באגדה זו הוא על שלושה עמודי עולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים שכאשר נפטר צדיק שדרכו הייתה יותר בתורה, העמוד של התורה בוכה, לעומת שאר העמודים שלא בוכים, וכך לגבי צדיק שנפטר שהתמקד בחייו בחסד, שרק עמוד הגמילות חסדים בוכה, ולא העמודים האחרים.
לעומת זאת כאשר נפטר צדיק שהיה עסוק בשלושת עמודי עולם [כאמורא רבי אבהו, ובימינו מרן רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל[1]], שלושת עמודי עולם בוכים - תורה עבודה וגמילות חסדים, קונן הגר"ד לנדו בהספדו.
בנותן טעם יש להוסיף שאת אותו הספד של הגר"ד לנדו על מרן הגר"ג אדלשטיין זצוק"ל, הביא בספר "בנין דוד" על אדמו"ר הזקן הגרש"ז מלאדי וכתב שהדברים ראוים על בעל התניא שכן הוא היה מקובל בנסתר ובקיא בנגלה וכל תהלוכתו ע"פ כוונת האר"י, וכל העמודים היו בו.
נראה שבכל דור ודור ישנו ניצוץ של האמורא רבי אבהו שזכה לשלושה עמודים.
תיאורים מבהילים שאירעו בהלוויות רבותינו - תנאים ואמוראים ז"ל
באותה גמרא (מו"ק כ"ה ע"ב) הביאו עוד כמה אגדתות על אירועים מבהילים בעת פטירת רבותינו ז"ל בנוסף לרבי אבהו.
כשנפטר ר' יוסי שפעו מרזבי ציפורי עירו דם. כשנפטר ר' יעקב נראו כוכבים ביום. כשנפטר ר' אסי נעקרו כל האילנות בסערה. כשנפטר ר' חייא ירדו סלעים של אש מן השמים. כשנפטר ר' מנחם בר' יוסי הוחלקו פרצופי הצלמים ונעשו חלקים כאילו נמעכו במחלציים.
בפטירתו של ר' תנחום בר חייא נתקצצו כל האנדרטות של המלך. בפטירתו של ר' אלישיב נחתרו שבעים מחתרות של גנבים בנהרדעא, משום שכל עוד חי גרמה זכותו שלא היו גנבים, בפטירתו של רב המנונא ירדו אבני ברד מן השמים. בפטירתם של רבה ורב יוסף נשקו, נשברו ונגעו, ראשי הגשרים של נחל פרת זה בזה. בפטירתם של אביי ורבא נגעו ראשי גשרי החידקל זה בזה. כאשר נפטר ר' משרשיא טענו הדקלים קוצים.
תיאורים מבהילים בהלוויות רבותינו האחרונים
מעניין את שהביא בספר 'מגדים חדשים' בשם 'קורא הדורות' (מ"ד ע"א) שבשלוניקי היה מקובל גדול בשם רבי אברהם אספניא שנפטר בשנת שצ"א, וביום שנפטר ירד מן השמים אבק דק והרבה עפר, ותושבי המקום לקחו את האבק ההוא למשמר להראות לבאי העולם כמה גדולים מעשי השם.
ובספר 'אלף כתב' (אות עט) הביא שביום פטירת הרה"ק הישמח משה בכ"ח תמוז תר"א ברוב מדינות אירופא היה "חמימות בוערת" ורוח חמה נשאבה מהים עד שהיו שחשבו שעוד קצת העולם ישרף.
וכן הביא מרן הבן איש חי על זקנו שביום פטירתו היתה רוח סערה תקיפה.
וכן מסופר על הגה"ק רש"ז בעל שו"ת תורת חסד שנפטר בליל שבת ה' ניסן תרס"ב ובאותו היום היה יום חם ובהיר, ובערב לפתע החלו ברקים ורעמים וגשם עז ניתך ארצה.
מבהיל ביותר עדות נאמנה שהובאה בספר "ביתו נאוה קודש" (ח"ב) שבשעה שנודע בציבור על פטירת האדמו"ר מוהר"א מבעלזא זי"ע "נפלו דמעות מהבימה ונתלחלח הרבה והיה טופח ע"מ להטפיח והרבה דמעות נטפו עלי בעצמי".
הכותב מעיד שלא רק הוא היה נוכח במקום בשעת מעשה, אלא אף "רבנים וגדולי ישראל", ובסיום העדות צוטטה הגמרא במועד קטן (כ"ה ע"ב) על עמודי קיסריה שהזילו דמעות על פטירות רבי אבהו כאנולוגיה על פטירת האדמו"ר מבעלזא.
הסבר רציונלי באגדות חז"ל מבהילות אלו
לא נוכל לצטט את כל ביאורם של רבותינו גדולי הדורות לדברים אלו, וכצפוי שבעים פנים לתורה. יש שביאורו כפשוטו, ויש שביארו שהדברים נאמרו ב"מליצה - מֵטָפוֹרָה", ויש לנו ללמוד מסר חבוי מאגדות מבהילות אלו.
הבן איש חי: עמודי קיסריה? שרי קיסריה הרומים בכו על רבי אבהו
אחד מעמודי עולם שכתב בהרחבה על דברים אלו, הוא הגאון רבי יוסף חיים מבגדד, הבן איש חי בספרו 'בן יהוידע' על מסכת מועד קטן.
הבן איש חי נוקט בתחילה כפשוטם של דברים, ובהמשך דבריו כותב שאפשר לפרש שכל דברים אלו אינם כפשוטם, אלא נאמרו בלשון מליצה, והמדובר על עמודי קיסריה שבכו, והכוונה לשרי קיסריה של בית המלכות שהורידו על רבי אבהו דמעות הרבה, כי הוא היה אהוב לבית הקיסר.
(על הקשר המיוחד בין רבי אבהו לבית הקיסר, ניתן ללמוד על הוראתו לביתו ללמוד יוונית כנגד דעת אמוראים אחרים בני תקופתו. רבי אבהו בשמו של מורו ורבו רבי יוחנן פסק: "מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה'. כנגדו מתייצב האמורא רבי שמעון בר ווה שטען שרבי יוחנן לא אמר זאת מעולם: "יבא עלי אם שמעתיה מר' יוחנן"[2]).
במקרה של הלוויתו של ר' יוסי מציפורי אמרו "שפעו מרזיבי" והמדובר על לשון מליצה והכוונה היא על העפעפיים של אנשי ציפורי שהורידו דמעות כמרזב.
על הנאמר ש"נמחו צורת המטבעות" הוא לשון מליצה והכוונה שהאבלים הורידו הרבה דמעות עד שלא היו יכולים לראות צורת המטבעות בעיניהם מחמת הבכייה ונראה להם כאילו נמחית צורת המטבע כי הוחשך אור עיניהם באותו היום.
גדולים שעסקו בפוליטיקה שבפטירתם נאמר עליהם ששרי הקיסר הזילו עליהם דמעות כמים
לעורך ספר "סופר מהיר" (בהקדמה) היה פשוט לו שכוונת חז"ל שעמודי קיסריה הזילו מים כוונתם היא לשרי הקיסר שמשולים לעמודים, והמשיך וכתב שהדברים מתאימים לדודו הגאון רבי שמעון סופר בנו של מרן החתם סופר, רבה של מטרדסוף וקראקא, שכיהן כציר בפרלמנט האוסטרו-הונגריה החל משנת תרל"ט (1879).
משנפטר הגר"ש סופר בכו עליו חברי הפרלמנט ועמדו על רגליהם לכבדו, "וראש הפעזידענט הטיף בלב רגש דברים היורדים חדרי בטן על האבידה היקרה הזו שנאבד מן הנבחרים ונרשם בעט ברזל במכתבי פראטאקאל רגשי האבל של כל בית הנבחרים".
בספר 'רועי ישורון' לאחר שהביא את הפירוש על "עמודי קיסריה" שבכו בפטירת רבי אבהו כ"שרי המלכות" (ולא פשוטו כמשמעו), הליץ פירוש זה לאחר פטירת סר משה מונטיפיורי וכתב "גם על השר הצדיק הזה, דכי נחה נפשיה הורידו והדמיעו עמודי דקיסריה דמעות חמות, כי הלא מודעת זאת בכל הארץ, ששרי ארץ בריטאניה בכו רב בכי, על מיתתו וכן רוזנים רבים ביתר ארצות תבל, הצטערו מאד על העדרו מאתנו", וסיים: "ואנחנו עם ישורון מה נענה אבתרייהו וכו', הלא אמנם עלינו להתמרמר בבכי על אשר הסיר ה' את צל השר משה מאיתנו".
בנותן טעם יש להוסיף שלפי דברים אלו, יתכן שאף על יו"ר 'דגל התורה' ח"כ הרב אברהם רביץ יתכן שנאמר עליו "עמודי קיסריה הזילו מים", שכן בצעירותי נוכחתי בהלוויתו בשכונת בית וגן הירושלמית, ובעיני ראיתי את הדמעות כמים שהזילו שרי ממשלת ישראל על פטירתו, ובפרט ראה"מ דאז אהוד אולמרט ידידו. נראה שיש שיאמרו שאין ספק שברב רביץ שכיהן לפנים כראש ישיבה ואיש חסד נעצרו בו שלושת עמודי עולם.
יהי רצון שעמודי העולם זי"ע בגן עדן ימליצו טוב בעדנו.
[1] הנתיבות המשפט אמר זאת בשעת הספדו על הגאונים רבי דוד לנדא אב"ד דרעזין, ורבי עזריאל הלוי הורוויץ מלובלין המכונה ראש הברזל
[2] מחלוקת אחרונים מהי כוונת הגמרא "ללמוד יוונית". רוב הפרשנים סבורים שהמדובר על שפה יוונית, אלא שהיעב"ץ סבר שמדובר על חכמת הפילוסופיה, ולפי דבריו ללמוד שפה יוונית מותר לכו"ע, וכל המחלוקת בין חז"ל היא על החכמה הפילוסופית.