מיכאל הדייג נקלע יום אחד לסערה בים, הסירה שלו נשברה ורק במאמצים מרובים הצליח להגיע לאי בלב ים, עברו ימים מיכאל כבר התרגל לחיות באי הבודד, בנה לעצמו בקתת עץ והיא היתה לו לבית ומחסה מפני הגשמים והחום, לילה אחד מיכאל יצא לדוג דגים כדי להשביע את רעבונו וכשחזר אל החוף כולו רטוב הדליק מדורה כדי להתחמם קצת, אך ברגע אחד המדורה הבעירה קרשים שהיו בסמוך, ולפני שמיכאל הספיק למצמץ בקתתו האהובה עלתה באש, הוא לא האמין למראה עיניו.
אחרי כל האסונות שפקדו אותו, גם הדבר היחיד שהיה ברשותו עלה באש?! הוא הביט בטרוניה כלפי השמיים וזעק: "למה זה מגיע לי"? הוא העביר את הלילה כשהוא ממרר בבכי, עד שבחצות הלילה הופיעה באופק – ספינה, "איך מצאתם אותי"? שאל מיכאל בהתרגשות כשדמעות גיל שוטפות את לחייו.
"מה זאת אומרת"? שאל רב החובל בתמיהה, "בזכות האש הגדולה שהדלקת כדי להזעיק אותנו".
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על משה רבנו שגודל ורואה את סבלם של אחיו במצרים, מנסה לעזור להם אך נאלץ לברוח לאחר שהרג מצרי כדי להציל יהודי, משה יושב בחוסר מנוחה ובדאגה כבדה לעתיד אחיו בגלות מצרים, יום אחד בעודו רועה את צאן חותנו הוא רואה מחזה מוזר, "הסנה בוער באש והסנה איננו אכל", סנה הוא צמח קוצני יבש ומשה רואה דבר לא טבעי, צמח שאמור להישרף על ידי האש ואיננו נשרף, אומר המדרש מדוע התגלה הקב"ה אל משה דווקא בסנה הבוער? כי בזה הרגיע את דאגתו "כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל כך המצרים אינם יכולים לכלות את ישראל".
בהתגלות הראשונה של הקב"ה למשה רבנו הוא מעביר לכולנו מסר הן כעם והן לכל אחד מאתנו כפרט, עם ישראל בכל הדורות ראה איך ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" אבל בסופו של דבר לא הצליחו לכלותנו כי "הקב"ה מצילנו מידם" וכך גם יהודי כפרט צריך לדעת שגם כשהדברים לא קורים בדיוק כפי שהוא תכנן ולפעמים נראה לו שהיה רוצה לתכנן אחרת עליו לזכור שיש מי שמתכנן את הדברים ודואג שהכל יהיה לטובה.
יהי רצון שנזכה תמיד לראות את הטוב הנראה והנגלה וכפי שזכינו לראות ביציאת מצרים נזכה בקרוב לראות נפלאות בגאולה השלימה.