את האמת אף פעם לא הבנתי את המטרה שבירידה לפרטים הקטנים, החל מסוג העגיל, דרך מספר השערות שיצאו מהקוקו וכלה בצבע הגומיה. למרות שידעתי לדקלם את הסיבות לדיקטטורה החזותית הזאת, לא הסכמתי איתה ספק מנגיעות אישיות ספק מהתנגדות שכלית לגופו של עניין.
לאחרונה צף העניין בתודעתי עם התפוצצות פרשיית החצאיות בכנסת, אותה הצלחתי מ'מרום גילי' כבוגרת סמינר כבר כמה וכמה שנים לפרשן באופן נטול נגיעות ומשקעים. המסקנה המתבקשת הייתה כי לבוש צנוע הוא אכן מילה נרדפת למכובדות, והההקפדה המדוקדקת על הכללים גם אם היא מעיקה לעיתים, היא די הכרחית ומתבקשת.
אולם, השבוע נוכחתי לדעת כי הבעיה הזאת היא מנת חלקן של בנות בכל העולם, ללא קשר לגזע דת ומוצא. בנות באקדמית Ebbsfleet בקנט שבאנגליה לא הורשו להיכנס לכיתה משום שהפרו את כללי התלבושת האחידה והופיעו עם חצאיות קצרות שעברו את גבול המותר עפ"י התקנון: לא יותר מ-5 ס"מ מעל הברך.
הורה אחד שבא במגע עם עיתון חדשות המקומי, התלונן באנונימיות: "זה מזעזע, הבת שלי נשלחה הביתה מבית הספר יחד עם 200 בנות אחרות, שהחצאית שלהן היא מעל הברך - אבל אלה היו החצאיות שבית הספר אומר לנו לקנות באתר האינטרנט שלו".
אליסון קולוול, מנהלת בית הספר, דחתה את דבריו וביטלה אותם מכל וכל, כאשר לדבריה ישנן 240 בנות בסה"כ בבית הספר. "זה היה פחות מ-10% ממספר הבנות שהוא נקב בו", אמרה קולוול, שמדיניות המדים הקפדנית שנקטה בו משכה כותרות בין לאומיות עוד בעת פתיחת האקדמיה, לפני שלוש שנים.
על פי הדיילי מייל, 5% מהתלמידות נשלחו הביתה ביום אחד על הפרת כללים חדשים. ילדה אחת נשלחה, עפ"י הדיווחים כי התיק שלה היה קטן מדי, ואילו אחרת נשלח הביתה כי היא השתמשה בעיפרון איפור.
בדומה לבתי ספר רבים אחרים, קוד הלבוש האחיד של Ebbsfleet הוא ארוך ומפורט. הנעליים המקובלות היחידות הן "פשוטות, שחורות, נעלי עור חסונות עם עקבות שטוחים רחבים" - לא נעלי ספורט, לא נעלי בד, לא צבעוניות, עם סקוץ' או שרוכים.
התכשיטים היחידים המותרים הם; שעון עם רצועה רגילה וזוג אחד של עגילים צמודים. איפור אסור, כולל שיזוף מלאכותי, לק או הדבקת ציפורניים, ויש גם כללים מפורטים לאיסוף השיער, והאביזרים הנלווים אליו, כשבמקרה של ספק האם תספורת מסויימת תהיה הולמת, התלמידות מתבקשות לפנות אל ההנהלה לקבלת אישור.
"אנחנו לא שונים מכל בית ספר אחר. אנחנו רק אוכפים את החוקים," אמרה קולוול. "הרבה בתי ספר מציבים לעצמם כללים אבל לא אוכפים אותם. זה על סמכותו של בית הספר". היא מסבירה עד כמה לטענתה חשובה ההקפדה על הכללים כהכנה לתלמידים לפני היציאה לעולם שבחוץ.
"הרוב המכריע של ההורים שלנו מאוד תומך ואוהב את מה שאנחנו עושים עבור בית הספר. מיעוט קטן, זעיר של ההורים שלנו לא מאמין בכללים ובסמכותו של בית הספר. "אלה שלא מסכימים עם הכללים הנוקשים מוזמנים לקחת את הילדים שלהם למקום אחר", היא אמרה.
]]>