היום יש לי יום הולדת. אבל היום אני כנראה לא אחגוג אותו.
יש לי מדי פעם פיצוצים בראש. הריכוז שלי נפגע ואני לפעמים מתבלבלת באמצע משפט ולא מצליחה לשלוף מילים בזמן.
מרגיש לי כאילו אני צריכה להזמין לכבוד יום הולדתי ה-33 תור להתפתחות הילד או קלינאית תקשורת. אולי לבית אבות לא יודעת. משהו לא ברור, קראתי שזה חלק מהתסמינים.
אתמול, חצי מהמלונית חזרו הביתה והגיעו משפחות חדשות ומבולבלות. שיעולים חדשים בטונים אחרים שלא שמענו קודם מתחילים להישמע במסדרונות.
השלמתי עם זה שאין לי טעם וריח, יש כאלה שחוזר להם אחרי 4 ימים. לחלק אחרי שבועיים ולחלק לוקח כמה חודשים. היום אני חוגגת שבועיים לאנינות הטעם שלי כטעמו של הנחש.
השלשול זה התסמין הכי גרוע. וגם עלינו בימים האחרונים ב"ה הוא לא פסח. אני חושבת שאין תסמין שלא קיבלתי.
הכי מצחיקות אותי הנשים שניגשות אליי ושואלות אותי אם אני שומעת שידוכים ואם אני בכלל רוצה להתחתן. איך נראית אישה שרוצה להתחתן? ולמה אתן תמיד שואלות את זה?.
סתם, את נראית עצמאית כזאת כאילו לא חסר לך כלום ומסתדרת זה ממש מוזר שלא חטפו אותך. למה שיחטפו אותי? למה שאתן למישהו לחטוף אותי? מה הלחץ החברתי הנורא הזה?
נכון, אני מסתדרת מצוין לבד. ואם יבוא מישהו, אז יכול להיות שהוא יוסיף לי במשהו. לא בטוחה בזה אבל רוצה להאמין שהוא ישמח אותי.
בינתיים זה הדבר האחרון שמעניין אותי כרגע. אתמול הקינדערלאך הגיעו בבוקר ושרו ורקדו. כל המשפחות רצו למטה לצפות בהם מהמרפסת.
הבעיה שהם הגיעו בשעה 10 בבוקר. ובן אדם נורמלי שותה קפה בבוקר. בן אדם חולה קורונה לא שותה קפה בבוקר כי אין טעם. (ונמאס לי לשתות קפה בטעם מים חמים).
היום עמדנו כמה נשים ודיברנו, אישה אחת אמרה שיש לה חום גבוה ושילשולים, בדיוק כמו שהיה לתינוק שלה כשהוא הוציא שיניים.
שיניים? אנחנו נשים בגילאי ה-30-40, השיניים היחידות שיהיו לנו הן מקסימום תותבות בעוד כמה שנים.
אני לא זוכרת שהבן שלי הוציא שיניים זה רחוק מדי. לדעתי הוא נולד עם שיניים, כי אני ממש לא מצליחה להיזכר, אם הוא בכה בלילה או היה לו חום.
בינתיים אני מהרהרת על משמעות חיי. ומה עשיתי בכל ה-32 שנים שעברו. יחסית הספקתי, כאילו אין תלונות.
נכון שאני לא בקצב של כל שאר הנשים אבל טוב לי בקצב שלי. והעיקר אני רגועה. מי חשב שנה שעברה שאני אהיה ביום הולדת שלי עם אנשים זרים? מבאס קצת אין אפס.
הצעת השידוך שהגיעה במפתיע
אישה אחת מקודם שאלה אם הציעו לי את מוישי צ'צ'קוביצקי הקטע שאני לא יכולה לענות בעצבים כי אז אני אשאר ללא הצעת שידוך אחת.
אז אני צריכה לחייך ולהיות מנומסת, למרות שלא מעניין אותי בכלל לשמוע מי זה הצ'צ'קוביצקי הזה וכמה שנים הוא גרוש.
האישה הזאת מתעקשת שאנחנו מתאימים ואני מרגישה שאני מתחילה לאבד את הסבלנות.
מה לכתוב לו עלייך? רק תגידי לי כמה פרטים ואני אעביר לו.
אז אמרתי לה, אישה די נחמדה בת 33 מהיום. נטולת טעם וריח. שוכחת דברים ומתקשה קצת בריכוז. בימים אלו היא בעלת שיעול בדציבלים שנשמע כמו נביחת עדר כלבים.
סה"כ אישה ממש מושכת.
אבל תצייני לו פרט ממש חשוב שיהיה לו ממש קל איתי כי עברתי את השלב של הוצאת שיניים.
הצגת כל התגובות