ההכנות לקראת החג בעיצומן. את שארית הכוחות שעדיין נותרו בהם, ישנם זוגות המנתבים ביניהם לוויכוח נוסף. אינם פוסחים על מילה מיותרת, חלל האוויר מתמלא בקולות צורמים וכאילו מבלי משים, תוך כדי הניקיונות, הקניות ויתר ההכנות הגורמים לאווירת מתח בבית, הכל מותר וכך מתנקים מהשטח גם רגשות השמחה, בועות של מילים מתערבבות בבועות הסבון, למען המטרה הנעלה, ניקיון! והניקיון מעכיר את השמחה.
בקדש ורחץ עסקינן בפסח והמטרה הופכת למקדשת את כל האמצעים, לכן חשוב להזכיר לעצמנו לא לאבד את השמחה בתוך כל ההכנות לחג, (שפשוף, מרוק, חיטוט, הברקה) ומה קורה לה להרגשת השמחה? היא נשמטת, צונחת וטובעת היישר בדלי, מחליקה ונמסה בתוך נוזלי הניקוי למיניהם, אף כי לפעמים מנסה להיאחז בבועת סבון תפוחה ומבריקה, מהר מאד היא מגלה שנאחזה באשליה, עד שזו בן רגע מתנפצת ומנפצת גם תקווה קטנה שעוד הייתה ו"כל המרבה הרי זה משובח".
יש הנוהגים להדר ומוסיפים גם רעב פיזי בסיסי, "צום ותענית" שבועיים לפני החג, ובהיעדר תזונה לגוף ויציקת "מזון הרסני" לנפש, אין זה פלא שהשמחה מחפשת מנוסה, היא פשוט רוצה להישאר שמחה!
חשוב לדעת כי צריך להיכנס לחג בשמחה, סוג של "ישן מפני חדש תוציא". לכלל ישראל זה היום הכי שמח בשנה, אפילו יותר מפורים, היות וזהו יום בו זכינו להגיע להיות אומה ולשון, יצאנו מעבדות לחירות. כדי לשמור על אותו הישג שהחל מאבות האומה, חובה עלינו להשקיע מאמץ עקבי ותמידי לאורך כל הדורות.
גם בדרך לאושר בחיי הנישואין ישנם מכשולים רבים, אפילו לאלה מאיתנו המבינים את הצורך בהשקעת מאמצים רבים, יש פעמים שההשקעה מניבה תוצאות חיוביות, אך מה לעשות, לפעמים אינה משיגה את היעד המיוחל ואף כרוכה בהפסד. ההבדל נובע מהשוני בדרך בה אנו בוחרים להשקיע.
את שם החג "פסח" ניתן לבאר בכל מיני מובנים: פסח מרמז על פסיחה - דילוג. על מנת לא לפגוע, גם הקב"ה פסח על בתיהם של בני ישראל במצרים ובזכות זה הפכנו לאומה ולשון, בזכות אותה פסיחה.
פסח גם מתחלק לשתי הברות פה – סח, דרך הביטוי של רצוננו לבן/בת הזוג, צריכה להיות בהירה, נקיה ומובנת לצד השני, כפי שאנו באמת מתכוונים להעביר וכאן ראוי לציין את החובה המוטלת על כל אחד מבני הזוג, לדאוג לכך בהתנהלות השיח ביניהם.
ארבעה בנים מוזכרים בהגדה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. ארבעה בנים כנגד ארבע סוגי הבנות, כאשר יש שוני בגישה לכל אחד מארבעה בנים, אך המשימה אצל כולם פונה למטרה אחת שווה - חובת העברת המסר. ניתן ללמוד מההנחיה בהגדה כיצד להעביר את המסר לכל בן בדרך המתאימה לו ובלבד שיבין וידע.
"את פתח לו" נאמר על זה "שאינו יודע לשאול", כאשר יש את הציווי של "והגדת לבינך...", גם כאשר הוא בחזקת "שאינו יודע לשאול", הדרך להגיע אליו היא "את פתח לו", דהיינו, ההתייחסות אליו שהוא בחזקת "אינו יודע..." זו הדרך עבורו להעברת המסר. כך גם בהקשר לזוגיות – יש מקרים בהם אני נתקלת, אשר נעדרת ההבנה בין בני הזוג ולאחר ברור קצר שאני עורכת להתרחשויות ביניהם, מתבהר כי אחד מבני הזוג חושב שהשני אמור להבין, או צריך לדעת, כמובן מאליו, מעצמו.
כאשר מדובר בשני אנשים שונים, ההנחה היא שיש גם הבדלי חשיבה בין האחד לשני, שלפעמים אין מבינים את כוונותיו ובמקום ליצור פתח ולברר למה הצד השני התכוון בדבריו, מתבצרים בעמדה של - "הוא צריך להבין...", "היא מכירה אותי לא מהיום..." ועוד.
ומדרך הפנייה לכל אחד מהבנים בהגדה, ניתן ללמוד סוג של הוראה גם בשיח וקשר בין בני הזוג, "את פתח לו" – והפתח הזה פותח ומבהיר את הלא מובן ויוצר חיבור ומגשר פערים.
פריחת האביב תהיה מנת חלקה של כל זוגיות, כאשר שני בני הזוג ינהגו לנהל את השיח ביניהם בדרך של העברת המסר, באופן בהיר ומובן, גם ע"י מעביר המסר וגם ע"י הצד השני - המקבל את המסר, ויזכו שתדור השמחה בביתם.
חג אביב כשר ושמח!
כותבת המאמר היא יועצת זוגית, פסיכותרפיסטית ומפתחת סדנת "הצעד לדואט".