מצוות שילוח הקן - השפעות עמוקות בחיים בפרשת "כי תצא" מדובר על מצוות "שילוח הקן", שכוללת את הפעולה של שילוח האם לפני לקיחת הביצים. הרמב"ם מסביר כי המצווה הזו והמצווה של "אותו ואת בנו" (אי אפשר לשחוט פרה ועגלה ביום אחד), מיועדות למנוע מאנשים לגרום לחיה כאב. כמו שהרמב"ם מסביר, אין הבדל בין הדאגה של אם החיה לבין הדאגה של אם אנושית, מאחר והאהבה הטבעית של האם אינה מתבססת על שכל.
הרמב"ן מציג נקודת מבט שונה, ומסביר כי מצוות "שילוח הקן" אינה בעיקרה לטובת החיות. למעשה, המטרה היא למנוע מהאדם להתנהג בצורה אכזרית, ולאו דווקא כלפי חיות. להפך, התנהגות רחמנית כמו לשלוח את אם הציפור משמשת לתיקון אישי של האדם.
הסברו של רבי שלמה קלוגר לגבי ההבחנה הלשונית בין השכר למצוות "שילוח הקן" והשכר לקיום מצוות כבוד הורים, תומך בנקודת מבטו של הרמב"ן. התורה מציינת שלאלה שמבצעים את מצוות "שילוח הקן", השכר הוא "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כ"ב:ז). בניגוד לכך, לאלה שמכבדים את הוריהם, השכר מתואר כ"למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך" (דברים ה':ט"ז).
רבי שלמה קלוגר מסביר כי שתי המצוות האלו מוצגות כמצוות הקלות והקשות ביותר. שילוח הקן היא פעולה מהירה ולא מלווה בעלויות, בעוד כיבוד הורים היא התחייבות מורכבת הדורשת השקעה ממושכת. מי שמכבד את הוריו כראוי מובטח לו כהבטחה ראשונה חיים ארוכים. אבל האדם המבצע את מצוות "שילוח הקן", פעולה מהירה ופשוטה, שמבצעה אינו זכאי באופן מיידי לחיים ארוכים. הפעולה הקטנה הזו של חסד משמשת כגורם מוביל לצמיחה אישית, דוחפת את האדם להמשיך לעשות פעולות חסד ובסופו של דבר להרויח את התגמול של חיים ארוכים. פעולות חסד וקיום מצוות, בין שכוללות פעולות פשוטות כמו לשלוח את אם הציפור או התחייבויות מורכבות יותר כמו כיבוד הורים, משפיעות משמעותית על אופי התנהגותנו בחיים ועל אורך החיים שלנו.