האם קרה לך פעם מעבר דרמטי בין יגון לשמחה? לרגע אחד הכל היה נראה מר ואבוד לחלוטין, הייאוש מציף את הרגש ולא רואים פתרון קרוב לבעיה? ואז, בדיוק כשהיית מוכן כבר לוותר, צץ לפתע פרץ נחמה ופתרון לבעיה. לפעמים הדברים יכולים להשתנות ממש במצמוץ עין.
עם ישראל היום נלחם מלחמה מרה במחיר עצום של חיי חיילנו. כל ישראל מבכה, דואב ודוה על חיי הנעורים של החללים שנקטעו באיבם על ידי בני עולה הקמים עלינו. אנו שואלים את עצמנו איך נוכל לצאת מאופל זה? איך נוכל לברוח ממדבר היגון האינסופי?
בני ישראל אחרי קריעת ים סוף הניסית מציע תשובה נוקבת להתמודדות זאת .
הפסוק אומר, 'וַיָּבֹאוּ מָרָתָה; וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם--עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, מָרָה.' (שמות טו:כג) אחרי קריעת ים סוף, בני ישראל צעדו במדבר, השמש הקופחת מקשה על כולם את המסע הכולל נשים וילדים. עד שמגיעים למרה, נואשים למים, עצם החיים. אולם, המים היו בלתי ניתנים לשתייה בגלל המרירות, והייאוש מהקושי מקשה על אמונתם. העם מתלונן שאין להם מה לשתות. משה פותר את הבעיה.
ואז ממשיכים לאילים. באילים, הם מצאו שנים עשר מעיינות צלולים של מים ושבעים דקלי תמרים, הם חנו שם ליד המים. האבן עזרא אומר לנו שהם בילו רק יום אחד במרה ו-21 ימים באילים. אפשר להשוות זאת לטיול, שיש איום בתחנה הראשונה, בזמן שממש במורד הדרך יש גן עדן. אנו כבולים על ידי זמן ומרחב ובאמת לא יודעים מה נמצא במורד הדרך או מעבר לפינה. אילו ידעו שהם רק הולכים להיות במרה יום אחד ושבמורד הדרך יש מקום מנוחה יפה שבו הם יישארו לתקופה ארוכה, אז הגישה היתה שונה. אבל חלק מהתנאי האנושי הוא חוסר היכולת לראות מעבר לאופק הקרוב שלנו.
הרבה פעמים בחיים, אנו חווים זמנים קשים, המצב משתפר באמת בלילה אחד, והכל חוזר לקדמותו. אבל בזמן שאנו במצב הנפשי של הקושי, המציאות יכולה להיראות אפלה מאוד . בני ישראל סבלו במצרים. ההיגיון הטבעי הוא לומר, 'אנחנו ננטשים.' שירת הים, וכן סיפור מרה ואילים, מזכירים לנו שלפעמים הישועה נמצאת ממש במורד הדרך.
אילים ומרה מלמדים אותנו שהדברים יכולים להשתנות באמת במצמוץ עין. ברמה אישית, הפעם הבאה שנמצא את עצמנו במרה, מרגישים אבודים ומיואשים, עלינו לזכור את אילים. עלינו לחיות עם אמונה וביטחון, תוך ידיעה שה' יכול להביא תפניות בלתי צפויות שיכולות לגלות נווה מדבר מדהים של שמחה וחידוש. "ישועת ה' כהרף עין" אינו ביטוי אלא ידיעה, שלעיתים קרובות, המים המתוקים ביותר שוכנים ממש מעבר לפיתול הדרך.
ברמה ציבורית, עלינו לחיות באמונה. אמונה שהקב"ה לא ינטוש את עמו. כפי שהכריז המלך דוד בתהילים צד:יד, שנכתבה בתקופת סערה עבור עם ישראל, 'כִּי לֹא-יִטֹּשׁ ה', עַמּוֹ; וְנַחֲלָתוֹ, לֹא יַעֲזֹב.' ביטחון מוחלט בה' היא דרישה מוחלטת מאיתנו . כאשר ייאוש מטיל את הצל הארוך שלו, והתקווה נראית אשליה, בואו נאחז בביטחון, ובאמונה איתנה בה'. גם ברגעים העגומים ביותר, האמונה בו מביאה אותנו להבנה וידיעה שהמים המתוקים ביותר שוכנים לעתים קרובות ממש מעבר לייאוש הנוכחי .