לאורך ההיסטוריה עם ישראל ניצב בפני אתגרים גדולים. - התמודדות עם מלחמות, רצח, פציעות קשות, ולעתים גם פלגנות פנימית ללא תכלית.כשמחפשים את זה בשחר ההיסטוריה של עם ישראל הלו היא גלות מצרים הקשה שאנו קוראים עליה בפרשת שמות. אחרי מאות שנים של שיעבוד משה רבנו נבחר על ידי ה' לגאול את עמו.
בחירתו הייתה בגלל סיבה מיוחדת, משה רבינו בעל תכונת "נושא בעול עם חברו", בגלל רגישותו העמוקה וההתמדה הלא מסויגת לעמו. משה רבינו כמנהיג עם ישראל,רואה ומתחבר לעמו . הפסוקים מתארים זאת כאמרם : "וירא בסבלותם", הדגש על המודעות והחיבור של משה לסבל של עמו. ההתנהגות של משה כנושא בעול עם חברו נראת בכל חייו, בהגנתו על הנשים העבריות מהנוגשים המצריים, בהובלת בני ישראל ממצרים, ובתפילה בעדם לפני ה' בכל פעם מחדש.
משה מדגים רגש עמוק וחיבור לעמו . רש"י, על שמות ב', פס' י"א מסביר מה שמשה ראה בפסוק "וירא בסבלותם". רש"י טוען כי משה, באמצעות ליבו ועיניו, הביע דאגה לעם ישראל , ופירש את הפסוק כך: 'נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם' - כלומר, משה הרגיש בצרת עמו, בצורה רגשית וגם בצורה חזותית.
המדרש (רבה שמות) מרחיב על הפסוק: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (שמות ב', י"א). המדרש מתאר שמשה לא עמד בשקט ורק בעזרת עיניו ובדמיונו ראה תמיד את סבלם של עמו, אך גם ניסה להקל עליהם: "[אם] ראה סבל גדול על אדם קטן וסבל קטן על אדם גדול.....".
לעיתים קורא שאנו רואים את חברנו סובל, השאלה היא איך אנו מגיבים? תחושת חמלה היא תגובה חיובית. אבל לעזור, היא טובה יותר. כך מסביר המדרש: "וירא בסבלותם. מהו וירא? שהיה רואה בסבלותיהם ובוכה ואומר, 'חבל לי עליכם, מי ייתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם'". …
המדרש שמואל (ו'-ו' של ר' שמואל אוזידה) מסביר על המשנה בפרקי אבות שסופר בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם ומתייחס להל"זו והל"ח של הרשימה ומרחיב על הרעיון נושא עול עם חברו: הל”ז נושא בעול עם חבירו והל”ח מכריעו לכף זכות. והוא מסביר הכוונה והקשר בין שני הדברים היא "כי כאשר רואה את חבירו בצער מצטער בצערו. ולא זו בלבד אלא גם מכריעו לכף זכות כלומר כי לא די שנושא בעול שווה בשווה עמו אלא אדרבה מכריע את חבירו לכף זכות להקל מעליו והוא נושא רוב העול ורוב הצער."
בהתאם לכך, יש שלושה שלבים ל'נושא בעול עם חברו': 1. סימפטיה ואמפתיה (רש"י) 2. פעולה פיזית להקלה על הסבל (מדרש) 3. לקחת על עצמך יותר מהמשקל השווה (מדרש שמואל) משה מקדיש את עצמו להקל על אחיו מהסבל בנחישות, וכתוצאה מכך ה' שינה את הטבע עצמו, ה' מתגלה למשה דרך הסנה הבוער.
הפנים של ה' היו נסתרות מישראל בשעבוד מצרים, אך בגלל שמשה חשף את עצמו וראה את עמו סובל - הבגלל הארת פנים שלו , כך גם ה' הסיר את ההסתר פנים מעם ישראל.
לכן, היום, אם ברצוננו להסיר את ההסתר פנים, עלינו להיות נושאי עול עם חברנו. יש גם דימוי נוסף של נשיאת עול עם חברו, שמבואר על ידי רב חיים שמואלביץ' בשיחות מוסר: שיחת מוסר, תשל”ג מאמר ה’ אמרו חז”ל ג’ היו באותה עצה בלעם יעץ איוב שתק יתרו ברח בלעם שיעץ נהרג בחרב איוב ששתק נידון בייסורים יתרו שברח זכה שבניו ישבו בלשכת הגזית (סוטה י”א.) … והנה טעמו של איוב ששתק, יש לומר כי חשב בליבו שלא יועיל ככלום אם ימחה, וגם זו הייתה סיבת בריחתו של יטרו, שלא היה בידו לעכב, וברח וכך גם איוב שראה שאין הוא יכול למנוע מאומה, שתק.
ובאו עליו ייסורי איוב להורות לו על טעותו, כי הנה המתייסר בייסורים זועק וצועק, והגם שיודע כי אין בצעקתו להושיע לו במאומה. עם זאת מטבע האדם כי משכואב לו הינו צועק, והשותק – על כרחך שאין כואב לו. ובאו הייסורים להורות לאיוב כי הצרות של כלל ישראל לא היו אצלו כיסורין שלו “יסורי איוב” שצועק עליהם, ומששתק על צרות כלל ישראל הרי שאין הוא מרגיש בצרתם בשם שמרגיש ביסוריו.
חז"ל מספרים על שלושה יועצים שפרעה התייעץ אתם בענייני בני ישראל - בלעם, איוב ויתרו. בלעם המליץ על שיעבוד , איוב נשאר שקט, ויתרו ברח. שאלה קריטית עולה למה איוב נענש בייסורים משום שהוא שקט. הגאון הרב שמואלביץ', הדגיש, 'אם משהו כואב לך, אתה צועק!'. אם איוב היה יכול לשתוק כאשר הוא שמע על העוולה סימן שלא כאב לו המצב ביחד, רש"י, המדרש, מדרש שמואל והרב שמואלביץ' מציעים דימוי מלא של "נושא בעול עם חברו" - משתתפים בסבל של אחרים, באמצעות רגש, סיוע ממשי או הקניית תמיכה כשלא ניתן לעזור ישירות.
הנושא המשותף הוא שלא להיות פסיביים אלא להגיב בעוז לצרכים של הסובלים בסביבתנו. בעידן הקריטי הזה, סבל של אחינו היהודים לא ייכחד ממחשבותינו מליבנו ומפעולותינו.
ההתחייבות שלנו להיות שותפים במשא ומתן בעמל והתמדה נדרשת דומה במעט לחייל שאינו יכול לעצור 24/7 במלחמתו באויב הרע. אנו נקראים לא רק להתפלל ולחפש כוונות טובות, אלא גם להשתתף בפעילות במעשים שמקלים על אחינו היהודים בסיוע ובערבות ההדדית ביננו שמוכיחה את יכולתנו לעמוד יחד, מאוחדים בתפילה, בלימוד תורה, קיום מצוות ומעשים טובים.
נכון לסיים עם הלקח מחז"ל בתענית י"א. יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור שנאמר (שמות יז, יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויים בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת הצבור.
בשעת צרה זו, אנו כולנו נקראים להיות כמו משה רבינו ולהתחבר לכאב ולקושי של האחר. השקט והפעולה הפסיבית הם תגובות שאינן מקובלות כלפי עם ישראל שנמצא בסבלו. אם ברצוננו למנוע הסתר פנים בעת צרה זו, כל אחד מאיתנו חייב לעשות מה שבאמת אנו יכולים לעשות.
בכל מקום שנמצאים, כדי לקיים את העקרון של "נושא בעול עם חברו" - לשאת את המשא של הסבל יחד עם אחינו באמפתיה, בסיוע, בהפגנה ובסירוב להישאר שקטים. זהו האתגר שעומד לפנינו היום.!