בפרשתנו פרשת פנחס נתקלים אנו במקרה יוצא דופן אשר אפילו גדול המנהגים משה רבינו ניצב מתלבט ומוכה הלם מעצם המעשה הנועז והמכוער שנעשה על ידי אחד ומיוחד נשיא משבט שמעון זִמְרִי בֶּן סָלוּא יחד עם נסיכה מדינית כזבי בת צור לעיני כל ישראל ואשר קורא תיגר כנגד משה בפני כל ישראל בשעה שהם עומדים פתח האוהל באומרו : "אם לי אסורה מדינית ! מי התיר לך את המדינית?"
בעצם פנחס, פעל בנחישות וניצל את ההזדמנות. הוא התנגד לכל המוסכמות וההסכמים הקיימים (והמה בוכים פתח אוהל מועד), וקיבל את היוזמה באמירתו "רבינו! לא לימדתנו שהבועל ארמית קנאין פוגעים בו". ברגע הזה, פנחס גרם למשה לצאת מהלם ולחזור להיות מחזיק הנהגה. אכן, כך לימדתי אתכם. אך מכיוון שהקנאה עוררה את זיכרוני, המצווה נמסרת לך. פנחס לקח חנית והלך לבצע את מצוות קנאת ה'.
במסירות הרוח העילאית, פנחס הרג את זמרי ואת כזבי בת צור. למרות החשש הגדול שהיה לו מהקנאה של שבט שמעון, פנחס נתן ערך למעשה הנועז והמכוער הזה, ואין אף אחד מישראל שעשה כלום ולא התקומם, אפילו במלים ה"שפת אמת", הסביר שכל יהודי ששהה הרגיש בחילול השם שנגרם על ידי זמרי וכוזבי, כדכתיב: "והמה בוכים" (במדבר פרק כה פסוק ו ) שכל העדה נצטערו". אבל הכל היה בגדר סערה פנימית כבויה.
לפי דברי ה"שפת אמת" פנחס הוציא את הכוח שהיה בו אל הפועל, והפך את הסערה הפנימית של כולם לפעולה מעשית, שהייתה כמו מטען חומר נפץ עצור שעומד להתפוצץ בעוצמה אדירה. זה מה שפנחס עשה. הוא הוציא את הכוח שהיה בו אל הפועל, וקם מתוך העדה. כי כל בני ישראל היו חפצים בנקמה זו, אך פנחס הוציאו מכוח אל הפועל.
לכולנו יש פוטנציאל. זה רק עניין של מימוש הפוטנציאל. בני ישראל היו בהלם הם הצטערו ,אבל פנחס לקח את היוזמה ויצא מן הכלל ללמד על כל הכלל. .והוא הפך להיות נציגו של עם ישראל במעשה נגד זמרי וכוזבי .על כך זכה פנחס בפרס הגדול ביותר לו ולזרעו שלא ניתן לשום אח ורע לא בעבר ולא בעתיד . בכהונה משום שכהן הוא נציגו של עם ישראל.
מה שאנו לומדים מהסיפור הזה הוא ההבנה עד כמה אדם אחד יכול להשיג כאשר הוא מפנה את הכוח שבו אל הפועל, לעשות את מה שעליו לעשות. כולם יכולים לרצות להביע את אותו הדבר, אך העיקר הוא מי המבצע. פנחס לקח את היוזמה ובזכות זאת הוא זכה להצלחה והתמודדות עם האתגרים.