כוחו של החיובי | אקטואליה בפרשה עם הרב אליעזר שמחה וייס

התורה, בפרשת השבוע פרשת מצורע, מציעה לקח עמוק שמתרחב הרבה מעבר לחוקים בפועל של אדם הנגוע בצרעת. התורה מלמדת אותנו על חשיבות הדיבור החיובי, ומדגישה את משמעותו

בפרשה (ויקרא יד:ד,) מצווה על המצורע המבקש להיטהר להביא קורבן הכולל שתי ציפורים חיות טהורות:

וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃

רש"י מסביר: טהרות. פְּרָט לְעוֹף טָמֵא, לְפִי שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עַל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה פִטְפּוּטֵי דְבָרִים, לְפִיכָךְ הֻזְקְקוּ לְטָהֳרָתוֹ צִפֳּרִים שֶׁמְּפַטְפְּטִין תָּמִיד בְּצִפְצוּף קוֹל (ערכין ט”ז)

הזוהר הקדוש מסביר שנדרשות שתי ציפורים, שכן שתיהן מתייחסות להיבטים של כוח הדיבור:

•​ אחת עבור דיבור מזיק (לשון הרע).

•​ השנייה עבור מילים חיוביות שיכלו להיאמר אך לא נאמרו.

דהנגעין באין על מילה בישה ועל מילין טבין דאתי לידיה ולא מליל (זהר פרשת תזריע)

בעוד הצורך לכפר על דיבור שלילי, כמו רכילות (לשון הרע), ברור, הזוהר הקדוש מציע שגם הימנעות ממתן חיזוק חיובי יכול להיות מזיק ממש כמו דיבור שלילי. דמיינו מצב שבו יש לכם הזדמנות לשבח את מאמציו של מישהו אך נותרים בשתיקה. למרות שלא נאמר דבר שלילי, חוסר הערכה וההכרה בטוב יכול להזיק.

פירוש הסולם על הזוהר מסביר בנוסף :

כמו שעונש האדם הוא משום דיבור רע, כך עונשו, משום דיבור טוב שבא לידו ויכול לדבר ולא דיבר

לכן, חיזוק חיובי בצורת שבחים או פרסים לאחר הוא חיוני לא פחות מהימנעות מביקורת. לכן, אדם אינו צריך להביא קורבן רק עבור דיבור רע, אלא גם עבור הדיבור הטוב שלא נאמר והוא גרם לחוסר טוב.

דוגמה נוספת לחיזוק חיובי צומחת במהלך בניית המשכן, שנבנה על ידי בני ישראל במדבר (שמות כח:ג). כאן, ה') מורה למשה רבנו על בניית המשכן וכליו. הוא אומר לו (שמות כח:ג):

ואתה תדבר אל־כל־חכמי־לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את־בגדי אהרן לקדשו לכהנו־לי: (שמות פרק כח פסוק ג)

חֲתַם סוֹפֵר מבין את הפקודה הזו למשה רבנו בצורה שונה. הפסוק מתחיל ב"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב". כאן, חֲתַם סוֹפֵר מדגיש שזו יותר מסתם הטלת משימות על בעלי המלאכה המיומנים.

הפסוק רוצה להגיד שכמו שכתוב בהקדמה לחובת הלבבות: שבלב האנשים החכמה נטועה, אם יבוא מי שיעוררם על זה יוציא המטמון ההוא ויגלה לעין כל, ואם לאו יהא נעלם, כגרגיר הזרוע שאם יעדר ויחרוש יצמח ואם לאו ירקב, והכי נמי [וגם כאן] אמר ה’ יתברך למשה רבנו עליו השלום לֶהֱיות כי הוא יתברך מילא אותם חכמת לב וצריכים למי שיעורר אותם ויודיעם זה, כדי להוציא חכמתם התקוע בכח אל הפועל, לזה אמר ‘ואתה תדבר אל כל חכמי לב’ ומה תדבר אליהם? ‘אשר מלאתיו רוח חכמה’ – זה בעצמו הוא הדיבור אשר תדבר ותודיעם שהם מלאים רוח חכמה, ועל ידי זה בזאת ההודעה ‘ועשה את בגדי אהרן’ כי יעוררו להוציאם אל הפועל.” (חתם סופר)

כשמשתמשים בביטוי הספציפי, "אשר מלאתיו רוח חכמה", ה' מורה למשה רבנו לומר להם ולהודיע להם שהם מיוחדים, זה ממש חיזוק חיובי "אשר מלאתיו רוח חכמה" - "שאני מילאתי אותם רוח חכמה" שאני חננתי אותם בתכונות מיוחדות, מיומנות כישרון וחכמה.

חיזוק חיובי זה משרת מטרה חשובה. הוא מניע את האומנים ומעצים אותם ליצור את בגדי המשכן. הסבר זה של ההוראות שניתנו על ידי ה' למשה רבנו מדגיש את החשיבות של עידוד ומילה טובה בחשיפת מלוא הפוטנציאל של אדם.

התורה מלמדת אותנו על ההשפעה העמוקה שיכולה להיות למילים שלנו על אחרים. בין אם באמצעות שבח, עידוד או הכרה, לתקשורת חיובית יש את הכוח להרים, להשפיע ולהוציא את הטוב ביותר מאלה שסביבנו.

עלינו להשתדל לחקות את דרך התורה - להרעיף על משפחתנו, חברינו, עמיתינו ותלמידינו דיבור חיובי.