אחרי התקציב הגיע, והבקעים בקואליציה מעבר לפינה

מטשטשים כשלונות

ממשלת בנט-לפיד נכנסת לתקופה השברירית שלה, או בשמה מקצועי: אחרי התקציב. כמו שאנשים מגדירים לעצמם יעדים ל"אחרי החגים", כל שחקן קואליציוני שם לעצמו מטרות לימים בהם הממשלה יכולה ליפול רק בגלל מרד בתוכה.

רק שבועיים חלפו, וכבר רואים את המחלוקות האידיאולוגיות מתחילות לבקוע: שרת התחבורה מרב מיכאלי הודיעה שתחתור לתחבורה ציבורית בשבת, השר לשירותי דת מתן כהנא אמר שלא יקרה. שר המשפטים גדעון סער ניסה לקדם חוק שימנע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה, שרת הפנים איילת שקד ואחרים בימינה ובכחול לבן מתכוונים להתנגד. יושב ראש ועדת הפנים וואליד טאהא מעוניין בתיקון חוק החשמל בדרך רחבה יותר, ובימינה אומרים שזה לא יקרה.

בניסיון לטשטש את הכישלון, בקואליציה מדברים ללא הרף על חוק הגבלת כהונה לראש ממשלה, חוק שלדעת מומחים במדעי המדינה לא נכון במשטר הפרלמנטרי שישראל פועלת בו, ועלול להוביל למשברים פוליטיים בעתיד.

הסיבה שחוק זה, שלא יחול על בנימין נתניהו, מעורר כל כך הרבה אמוציות, לא קשורה לתוכנו, אלא לפעם הבאה שכולנו נצעד לקלפיות: ראש האופוזיציה ממתג את החוק כ"איראני" כי הוא מנסה להישאר במגרש הפוליטי בכל דרך ואגב החוק הוא מוכיח רלוונטיות, ואילו יושב ראש תקווה חדשה חייב להראות שהוא לא מונע רק מאיבה ליושב ראש מפלגתו הקודמת.

שני פוליטיקאים, נושא אחד, שני צדדים.

גנץ מאושר מהפרת ההסכם

השבוע, ביום רביעי, בני גנץ היה אמור להיכנס למשרד ראש הממשלה, ולהימנות לראש הממשלה ה-13 של ישראל, במסגרת ממשלת החילופים שלו עם בנימין נתניהו. כזכור חלומות וחתימות לחוד ומציאות לחוד, וגנץ צריך לבלוע את הרוק ולאפשר לאדם חלש ממנו פוליטית להיות ראש הממשלה, בדמותו של נפתלי בנט.

אם נתייחס לעומק העניין, כנראה שגנץ מודה לנתניהו על הטלטלות ועל סירובו להעביר תקציב דו-שנתי: הוא הפך לפוליטיקאי טוב בהרבה על אף שנכנס ללא ניסיון, ניקה את מפלגתו מחברים שלא נאמנים לו, נכנס לממשלה בו כוחו גדול מאוד ומחויבותו לעומד בראשה קטנה, ומעל הכל - בעל אחוזים גבוהים להיכנס בפעם הבאה למעון הרשמי. "כל עכבה - לטובה".

גזירת החד פעמי? ניתן לתקן

העלאת המס על כלים חד פעמיים הובילה השבוע לדיון יצרי בוועדת הכספים, בו הצהירה השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, כי יתכן שבעתיד ישראל תאסור לחלוטין שימוש בכלים חד פעמיים.

בחברה החרדית ראו במס זה פגיעה בחברה החרדית, אבל במשרדי האוצר והגנת הסביבה מנסים להסביר שאין רצון ברווח הכלכלי, אלא במיעוט הצריכה.

יכול להיות שכוונות זנדברג הן אכן לשמירת איכות הסביבה, אבל נראה שאצל ליברמן המטרה היא פגיעה בחרדים. כל עוד הכלים שלובים יחד, לא נראה שהחברה החרדית תאמין לטוב שבדבר.

עם חידוד מסרים והבהרת המצב, עוד ניתן לתקן.

"משחקי כסאות", פינת סיכום השבוע הפוליטי ב'כיכר השבת', בהגשת כתבנו רפאל כהן.