אנחנו בעיצומם של ימי המרד הגדול ברומאים, המתקפה הרומית כשלה ונהדפה, ממשלה יהודית מוקמת בירושלים, העתיד נראה מבטיח. אך אז פורצת במלוא עוזה שנאת החינם בין הקבוצות השונות השולטות בעיר, לא רק מלחמת קנאים במתונים, אלא בעיקר מלחמת קנאים בקנאים, מאבקי שליטה וכוח קורעים את העיר מבפנים, וסוללים את הדרך לקראת המתקפה הבאה של הרומאים, הממשמשת ובאה.
לצפייה בפרקים הקודמים:
כאמור, מלחמות היהודים בירושלים העצמאית לעת עתה, נסובו בעיקר על שליטה.
כזכור, טרם פרוץ המרד התקיים עימות בין הפלגים המתונים שהתנגדו למרד, ובין הפלגים הקנאים שקראו להתחיל בו.
כעת, משפרץ המרד ואף קצר הצלחות מפתיעות, הצטרף מחנה המתונים אף הוא אל המרד, אך השאלה הגדולה והבלתי פתורה הייתה, מי בראש?
מי יוביל את המרד, הנהגת העם הוותיקה בראשות הכהנים ובני המעמד הגבוה, שימשו כמנהיגים פוליטיים, בראשם עמד מי שכיהן כ"ראש הממשלה" חנן בן חנן.
לעומתו התייצבו הקנאים, שהתנהלו בהובלה משולשת, אלעזר בן שמעון, יוחנן מגוש חלב, ושמעון בר-גיורא.
כל אחד מהפלגים הקנאים החזיק מליציה משלו.
הפלגים הקנאים ניהלו מאבקי שליטה מדממים בינם לבין עצמם, במקביל למאבק בינם לבין ההנהגה המתונה של חנן בן חנן, בניסיון להדיח את המתונים מההנהגת המרד.
בשיאו של המאבק חולל אחד הפלגים הקנאים טבח המוני במתנגדיו, וכך גם "ראש הממשלה" המתון מידיי לטעמם של הקנאים נרצח על ידם.
מעתה ואילך התמקדו מלחמות הדמים של הקנאים בעיקר בינם ובין עצמם במאבק על השליטה בירושלים ובבית המקדש.
במקביל למלחמת האחים היהודית, המצביא אספסינוס אסף את צבאו והחריב באופן מחריד את כל ערי היהודים ברחבי ארץ ישראל. כאשר אנשיו של אספסינוס דחקו אותו לכבוש את ירושלים הסביר להם אספסינוס כי אין טעם למהר בכך הלא היהודים מחריבים את עצמם בצורה הנוראה ביותר, או כלשונו של יוסף בן מתתיהו, כפי ששמע אותו אומר:
"אם ימהר ויתקוף את העיר כבר עתה, יביא לכך שהאויבים ישלימו ביניהם ויַפנו נגדו את מלוא עצמתם בכוחות מאוחדים; אך אם ימתין – יפחת מספר האויבים, שכן רבים ייהרגו במלחמת האחים... בעוד אויבינו הורגים איש את אחיו במו ידיהם, עליכם לשבת בשקט כצופים... הרי היהודים אינם עוסקים עתה בייצור נשק, בהקמת ביצורים או בגיוס חילות עזר. אלא מתייסרים במלחמת אחים ובמחלוקות ומדי יום נופלות בחלקם תלאות מחרידות"
הצגת כל התגובות