בתחילת האלף השישי לבריאת העולם, נקראו כמה מרבותינו הראשונים, ביניהם רבנו יחיאל מפאריש, וחביריו רבי יהודה ב"ר דוד, רבי שמואל מפלייזא, ורבי משה מקוצי בעל הסמ"ג, לבוא ולהתייצב לפני מלך ומלכת צרפת בכדי להגן על דת ישראל מול עלילת שוא שהעלילו הנוצרים על התלמוד, שכביכול הוא מלא חירופים וגידופים כלפיהם.
רבנו יחיאל מפאריש התוכח עם אחד מן המומרים, ובחכמתו וידענותו הגדולה הצליח להשיב על כל השאלות שהוצגו לפניו, והדף את הטענות שהופנו כלפיו, ויצא מן הויכוח כמנצח. המעמד ההוא הותיר רושם כביר, וכתוצאה מכך עברה שנה שקטה על היהודים וגם הושבו להם מקצת הספרים שנלקחו מהם. אולם כעבור זמן, בערך למעלה משנה מאותו אירוע, גזר מלך צרפת בהשפעת השופטים והקרדינלים הנוצרים ששינאתם ליהדות ולעם ישראל הייתה ללא גבול, על שריפת התלמוד בפומבי בערב שבת פרשת חוקת.
באותו ערב שבת מר ונמהר הועלו באש עשרים וארבע קרונות עמוסים בספרי התלמוד.
בעקבות אותו המקרה, הונהג בהרבה מקומות על יום צום ותענית בערב שבת פרשת חוקת. וראוי לציין את הדבר המעניין שבזה, שלא קבעו יום צום לפי יום השנה, כמו בכל הצומות האחרים, אלא לפי היום בשבוע. וזאת בעקבות שאילת חלום ששאלו על אותה שריפה, ונענו בחלום: ´ודא גזירת אוריתא´. כלומר - ´זאת חוקת התורה´ (כך גם מתרגם אונקלוס את הפסוק זאת חוקת התורה).
על אותה שריפה נוראה זו כתב המהר"ם מרוטנבורג את הקינה הידועה הנאמרת בתשעה באב ´שאלי שרופה באש´.
השו"ע באורח חיים (סימן תק"פ) מביא את הימים שנוהגים להתענות בהם משום צרות שאירעו לאבותינו. וכתב שם המגן אברהם: כתב התניא ביום הששי פרשת חוקת נהגו היחידים להתענות, שבאותו היום נשרפו עשרים קרונות מלאים ספרים בצרפת. גם בשנת ת"ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום, כמו שמובא בסליחות שחיבר הש"ך. (נ.ב. האם השנה שבארץ ישראל ובחו"ל קוראים חוקת בשבתות שונות, צמים בימים שונים?).
ומעניין לציין, שהמקובל האלוקי רבי סלמן מוצפי הביא בספרו (ממקור לא ידוע) שבגזירות ת"ח ות"ט נחרבו שלוש מאות קהילות, ונהרגו יותר ממאה אלף איש בערב שבת פרשת חוקת, ונשרפו עשרים קרונות מלאים ספרי קודש.
והערת אגב: יתכן ששני מקרים שונים היו שנשרפו בהם ספרים, אחד בתקופת המהר"ם מרוטנבורג, שעליה חיבר את הקינה הנזכרת (שנשרפו כ"ד ספרים), ואחד בתקופת גזירות ת"ח ות"ט (שנשרפו עשרים ספרים).