אחת ממצוות הפורים העיקריות היא "לבסומי בפוריא" - על כל יהודי מוטל חיוב הלכתי לשתות ולהתבסם ברמה כזו שלא יוכל להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי.
התמיהה על כך זועקת לשמים: איך ייתכן שההלכה היהודית, שגם במועדים בהם אנו מצווים על שמחה מדאורייתא, מזהירה אותנו על ההגבלות הנדרשות ושלוחי בית דין היו מוודאים "שלא ימָשְכוּ ביין, שמא יבואו לידי עבירה" - מצַווה על האדם להפריז בשתיה ולהגיע לשכרות?!
ואיך יכול להיות שיהודי, שיכור ככל שיהיה, יוכל לשכוח מיהו המן הרשע ומיהו מרדכי היהודי, עד כדי כך שזהו המדד לכמות השתיה הנדרשת בפורים?!
תורת החסידות מעניקה עומק ומשמעות שמאירה באור אחר את המצווה הזו ונותנת חיות מחודשת בעבודת השם של יהודי ובקשר הפנימי שלו לקב"ה.
המשפיע הרב אשר פרקש בשיעור מרתק ומרומם לחג הפורים.